זה אולי ילדותי, קרתני ואומלל. אבל ככל שמערכת הבחירות מתכנסת לגטו מדובלל של סרטוני פריימריז מביכים ו"האשמות" גזעניות ומופרכות – מ"מרוקאי לא אמיתי" ועד "ישב עם ערבים" – הופכת היכולת לספוג את מפעלות הרעל ולשרוד אותם למדד כמעט אמפירי לכושרו של פוליטיקאי לשגשג במערכה. מעין נייר לקמוס לשאלה מי מתאים להנהיג את ישראל בתקופה הקשה בתולדותיה.

לא ניסיונו של המועמד, לא מצע מפלגתו חלילה, לא תוכניותיו ולא השקפת עולמו רלוונטיים עוד באמת. מה שחשוב הוא להיות מסוגל לחטוף מהלומות גרזן מחבורה של מהנדסי תודעה שקרית – וממשרתיהם התמוהים בתקשורת – ולהישאר עומד, בלי ליפול למזרן באפיסת כוחות.

במדד הזה, עצבי הברזל של גדי איזנקוט הם יתרון מובהק. מה לא הטיחו בו כבר? מרוקאי מומר עם מניירות אשכנזיות, ג'ובניק, טיפש חסר השכלה – וכמובן, חובב ערבים.

איזנקוט הדף את דוד כמו שמסלקים יתוש טורדני, עם אמירה מחויכת של "תחזור אליי כשתשרת בצבא". דוד המשיך לזמזם הלאה ברשתות החברתיות

ההיתקלות של איזנקוט השבוע עם מרדכי דוד, החייל הבכיר של מכונת הרעל שמטריד פוליטיקאים ואומנים מטעם השלטון, אולי מנציחה את הסטיגמה – האוקסימורונית, לשיטת מכונת הרעל – על "מרוקאי רגוע", אבל מוכיחה שלפחות במדד היכולת האוטואימונית לספוג רעל ולא לקרוס, הוא מוביל.

איזנקוט הדף את דוד כמו שמסלקים יתוש טורדני, עם אמירה מחויכת של "תחזור אליי כשתשרת בצבא". דוד המשיך לזמזם הלאה ואחר כך טען ברשתות החברתיות שלאיזנקוט "אין תשובות" על השאלות שלו. אילו שאלות? למשל "על איך שהוא מתכנן ממשלה עם עבאס וטיבי". ממש נוה דרומי פינת חוף מציצים.

מרדכי דוד ניסה לצלם סרטון עם גדי איזנקוט, שענה לו: "לך תשרת בצבא, ותחזור אליי" pic.twitter.com/Qw8wJU3Ki2

— כאן חדשות (@kann_news) August 7, 2026

אפשר רק לדמיין איך היו מגיבים בסיטואציה הזאת נפתלי בנט, יאיר לפיד או בני גנץ. הראשון היה נקלע למלל אפולוגטי מלא פאתוס, משולב בלהג נעורים – שכמובן רק היה מגדיל את היתוש לכדי דבור או צרצר.

השני היה מצ'פח אותו בחיבה ומנסה לקיים איתו דיאלוג פתלתול, מה שכנראה היה מסתיים באיזה ציטוט ספרותי – שאחר כך היה מתברר כמוטעה. גנץ כנראה היה הולך לצד דוד עד סוף החוף ומחפש איתו הסכמות על אחדות. בסוף, כנראה, היה מתיש אפילו את היתוש.

תן לי להיות יועץ התקשורת שלך, מה אכפת לך?

גם ירון אברהם, להבדיל כמובן, טען השבוע שלעמרי רונן "אין תשובות" לשאלות שלו. רונן, עלם חמודות ודרדק פוליטי, נקלע השבוע לעמדה המתגוננת והמוזרה שבה הוא נדרש להסביר "מעשים" – לגיטימיים לחלוטין, אגב, אבל עוד נגיע לזה – של חבריו לסיעת הדמוקרטים בתוכנית "דוח מצב עם ירון ועינב" של "ערוץ 12".

חשוב להבין שהדרישה להסתייג ולהזדעזע ממעשיהם האיומים כביכול של לסקי או רדמן היא תוצאה של תרבות תקשורתית שטחית, שנוהה אחרי מפעלות הרעל מבית היוצר של השכנים ב"ערוץ 14"

מול אברהם, שהפך לאחרונה לחסיד האיזונים, נשאל רונן שוב ושוב אם הוא "תומך" בחבריו לסיעה גבי לסקי ומשה רדמן, שאליבא דאברהם עשו מעשים נוראים.

רונן – עדיין תמים ברזי העמית־סגליאדה של החיים הפוליטיים העכורים והמכוערים, עדיין נאיבי מספיק כדי לחשוב שאפשר לחנך עיתונאים לדבר "על מה שחשוב" – ניסה לשווא במשך דקות ארוכות, כמעט בתחנונים, להחזיר את אברהם לשטויות כמו עתיד מדינת ישראל.

משמעת קמפיין קווים לדמותה pic.twitter.com/xnQyriFgy0

— Yaron Avraham ירון אברהם (@yaronavraham) August 7, 2026

אבל אברהם, שנורא היה לו דחוף להבין אם רונן "מוצא מכנה משותף עם רדמן שהביע צער על הרוגים 'משני הצדדים' בפיגוע בתל או גבי לסקי שמייצגת אסירים ביטחוניים", הוא עיתונאי לוחם – ולא הרפה לשנייה מהטרף.

וכשרונן ניסה לענות, אברהם האשים אותו מייד שהוא "מסיט" ו"מתחמק", ואפילו טען שלו היה מדובר במקרה הפוך – שהרי אמרנו, מֵי האיזון קדושים תמיד ממֵי האמת במקווה שלנו – רונן היה "לוקח את הקטע הזה וגוזר אותו", כהוכחה להתחמקות הימין ממתן תשובות.

בטרם נתייחס לעובדות עצמן ולקשר שלהן למכונת הרעל, נתמה כיצד השיטה של "אני אשאל אותך משהו שהוא לא רלוונטי אליך בשום צורה, ואם לא תענה לי בדיוק בדיוק כמו שאני מצפה לו אזעק שהינך מתחמק" הפכה לשטאנץ קבוע של ריאיון.

לסקי לא סחרה עם מחבלים על סיגריות, ורדמן לא תמך בטרור. שניהם לא קיימו יחסים עם קטאר, עברו עבירות בנייה או אפילו, רחמנא ליצלן, שיקרו

במקרה הזה היא גם הפכה במהרה לפארסה, כשאברהם ניסה ממש לשתול בפיו של רונן את המילים המאזנות ההכרחיות: "תן לי להציע לך תשובה, מה אכפת לך? תן לי להיות יועץ תקשורת שלך, מה אכפת לך? (תגיד) 'אני לא אוהב את כל מה שעושים במפלגה, אני לא תומך', אני נותן לך את האפשרות".

גלילי ישבה לצדו, מכווצת שפתיים וחסרת נינוחות לנוכח מפגן היהירות הבריונית, אך מיאנה להתערב. בכל זאת, לז'אנר יש כללים ופורמט נוקשה, ואין לפגום בו.

פעיל המחאה סרן עמרי רונן מצטרף לדמוקרטים, 16 בפברואר 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

רונן, כפי שדי ברור כעת אחרי צפייה שלישית ורביעית בקטע שהפך לוויראלי – בין היתר משום שאברהם שיתף אותו בחדווה, כאילו מדובר בהישג עיתונאי, תחת הכותרת האווילית "משמעת קמפיין" – הבהיר שהוא "תומך" גם בלסקי וגם ברדמן, למרבה הזעזוע של אברהם.

אבל חשוב להבין שהדרישה להסתייג ולהזדעזע ממעשיהם האיומים כביכול של לסקי או רדמן היא תוצאה של תרבות תקשורתית שטחית, שנוהה אחרי מפעלות הרעל מבית היוצר של השכנים ב"ערוץ 14".

הרי לסקי לא סחרה עם מחבלים על סיגריות, ורדמן לא תמך בטרור. שניהם לא קיימו יחסים עם קטאר, עברו עבירות בנייה או אפילו, רחמנא ליצלן, שיקרו. המקסימום שאפשר להאשים אותם בו הוא שניצלו את יכולותיהם ומעמדם כדי לחפש צדק ויושרה בעולם שבו רק רגשות מבעבעים בתוך המרק העכור של המזרח התיכון.

בכל הנוגע לעבודתה המוצהרת של עו"ד לסקי, הדרישה התוקפנית של אברהם לגינוי מופרכת אף יותר. לסקי היא עורכת דין שמייצגת עצירים ביטחוניים, לא בחשיכה ולא בחשאי

הדרישה של אברהם מרדמן שלא יביע צער על נפגעים משני הצדדים ב"פיגוע" בתל היא כמובן עיוות של המציאות, מתוך נטייה לראות בכל הערבים מחבלים, תמיד ובכל סיטואציה.

אלא שבמקרה המדובר קשה לקבוע באופן נחרץ שהעימות הקטלני בתל היה "פיגוע". בוודאי אי אפשר לראות בו פיגוע מתוכנן. ואפשר גם לקבוע ברמה גבוהה של ודאות שמטרת סיור המתנחלים הייתה, לפחות בחלקה, פרובוקציה.

פרשן חדשות 12 ירון אברהם (צילום: משה שי/פלאש90)

תחקיר צה"ל, שאומץ על ידי הרמטכ"ל, הראה כי קודם לירי הסתובבו מאות ישראלים בשטחי A ו־B במשך שעות, ללא תיאום ואישור של צה"ל, ונכנסו לתוך שטחה של תל. ניסיונות הצבא לקבל מהמתנחלים מידע באשר לסיור כשלו.

התחקיר הראה ש"לא ניתן לקבוע באופן חד־משמעי" את סיבת הירי בסרן במילואים בניהו מלט, חבר כיתת הכוננות של המאחז חוות גלעד, שנהרג בתקרית. על פי הצבא, לאחר שהגיעו הצועדים למרכז העיירה ניסו הכוחות להדוף אותם החוצה.

לבסוף נקבע כי נורו לפחות 30 יריות בידי ישראלים ובידי פלסטיני שחטף את נשקו של רבש"ץ חוות גלעד, אך עדיין לא ברור מי ירה קודם. האם בנסיבות האלה הפשע של הבעת צער על הרוגים משני הצדדים הוא עד כדי כך נורא?

מי בדיוק אברהם מצפה שיגן עליהם בבית המשפט – עורכי דין מקטאר? פרקליטים של חמאס? המחשבה שכל עורך דין שמייצג אסיר ביטחוני הוא מייד מחבל בעצמו שצריך "לגנות" היא שיקוף קלאסי של גישת מכונת הרעל

בכל הנוגע לעבודתה השקופה והמוצהרת של עו"ד לסקי, הדרישה התוקפנית של אברהם לגינוי מופרכת אף יותר. לסקי היא עורכת דין שמייצגת עצירים ביטחוניים, לא בחשיכה ולא בחשאי.

היא מגינה עליהם כעורכת דין מול מערכת המשפט, כמתבקש במדינת חוק, בין היתר כדי למנוע עיוות דין או האשמות שווא – כפי שקרה לא אחת. מי בדיוק אברהם מצפה שיגן עליהם בבית המשפט – עורכי דין מקטאר? פרקליטים של חמאס? המחשבה שכל עורך דין שמייצג אסיר ביטחוני הוא מייד מחבל בעצמו שצריך "לגנות" היא שיקוף קלאסי של גישת מכונת הרעל.

גבי לסקי במסיבת עיתונאים בתל אביב, 6 בינואר 2026 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

רונן היה צריך לעצור את הריאיון בשלב הזה ולהגיד רק משפט אחד: מר אברהם הנכבד, קח את הטלפון של לסקי ורדמן, תשאל אותם את השאלות הקטנוניות שלך – ותעזוב אותי באמא שלך. אני עונה על שאלות ענייניות ולא באתי לענג אתכם במשחקי הטלת מרשמלו לפה.