"הרפורמה" של אלי כהן התחילה 32 שנה לפני שהוא הגיע למשרד

שר האנרגיה אלי כהן, כוכב הפריימריז הבלתי מעורער של הליכוד, "קנה" אנשי ליכוד ותקשורת רבים באמצעות הקמפיין שלו.

בין השאר, הקמפיין הציג אותו כמי שהצליח לשבור את המונופול של חברת החשמל ולהוזיל לכולנו את מחירי החשמל. לדברי כהן, הוא הוביל את "הרפורמה הצרכנית הגדולה ביותר מאז רפורמת הסלולר".

אלא שכהן לא שבר כלום. השר בסך הכול ארז תהליך שנמשך יותר מ־30 שנה כאילו הוא זה שהתחיל אותו והביא אותו לסיומו.

עד 1996 החזיקה חברת החשמל בזיכיון בלעדי כמעט בכל הקומות: ייצור, הולכה, חלוקה ומכירה. בינואר 1992, 32 שנה לפני שכהן נכנס למשרד האנרגיה, הציעה ועדת ורדי להחליף את הזיכיון הבלעדי במשטר של רישיונות

כדי להבין מה באמת נשבר, צריך להפסיק לדבר על משק החשמל כאילו הוא מוצר אחד. החשמל עובר בארבע קומות: בראשונה הוא מיוצר בתחנת כוח; בשנייה מנוהלת המערכת כדי ליצור איזון בין הייצור לביקוש; בשלישית החשמל מחולק דרך הרשת; ובאחרונה מישהו מוכר אותו לצרכן, מנפיק חשבון וגובה את הכסף.

עד 1996 החזיקה חברת החשמל בזיכיון בלעדי כמעט בכל הקומות: ייצור, הולכה, חלוקה ומכירה. בינואר 1992, 32 שנה לפני שכהן נכנס למשרד האנרגיה, הקימו שר האנרגיה יובל נאמן ושר האוצר יצחק מודעי את ועדת ורדי, שהציעה להחליף את הזיכיון הבלעדי של חברת החשמל במשטר של רישיונות.

בדרך זו ביקשה הוועדה להכניס יצרני חשמל פרטיים ולהקים רשות עצמאית שתפקח על המחירים והשירות.

אלי כהן בכנסת, 21 ביולי 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

ממשלת רבין המשיכה בכיוון הזה. ב־1995 התקבלה החלטה לפתוח חלק מייצור החשמל ליצרנים פרטיים, וב־1996 נחקק חוק משק החשמל. החוק הקים את רשות החשמל, ביטל את העיקרון שלפיו חברת החשמל זכאית לבלעדיות נצחית והניח את התשתית החוקית לתחרות. הוא גם אפשר ליצרן פרטי למכור החשמל לצרכנים סופיים והקים את הרשות המפקחת על התעריפים והשירות.

הבעיה הייתה שהיישום היה איטי להחריד. במשך שנים התקבלו החלטות, נדחו לוחות זמנים ונוהלו מאבקים עם הנהלת החברה והעובדים. אבל הכיוון נקבע: חברת החשמל לא אמורה להמשיך להיות בעת ובעונה אחת גם היצרנית, גם זו שמנהלת את הולכת החשמל, גם בעלת התשתית וגם האחראית על הקופה.

נקודת המפנה המבנית הגיעה ב־2018. ממשלת בנימין נתניהו, בהובלת שר האנרגיה יובל שטייניץ ושר האוצר משה כחלון, אישרה רפורמה מקיפה: מכירת אתרי ייצור של חברת החשמל לגופים פרטיים, הוצאת ניהול מערכת החשמל מהחברה והעברתו לחברה ממשלתית נפרדת – נגה. כך התאפשרה פתיחה הדרגתית של מקטע האספקה לתחרות.

כבר ב־2023 רוב החשמל בישראל יוצר בידי יצרנים פרטיים. לכן, אם כהן מתכוון לשבירת המונופול על ייצור החשמל, הוא לוקח בעלות על הישג שהושג הרבה לפני שנכנס לתפקיד

באותה רפורמה נקבע במפורש גם מה לא ייפתח לתחרות: רשת ההולכה תישאר במלואה בידי חברת החשמל, ורשת החלוקה תישאר ברובה בידיה. היה בכך היגיון, איש לא רוצה שכל ספק יהפוך לו את הרחוב כדי למתוח כבלים משלו לכל בניין. רשת חשמל היא מונופול טבעי – תשתית אחת שמוטב שתשרת את כולם תחת פיקוח הדוק.

במקטע הייצור, לעומת זאת, כהן צודק: המונופול אכן נשבר באופן משמעותי – אבל הרבה לפני שנכנס למשרד האנרגיה. חלקה של חברת החשמל בייצור ירד מכ־84% בשנת 2014 לכ־51% בשנת 2022. כבר ב־2023 רוב החשמל בישראל יוצר בידי יצרנים פרטיים. לכן, אם כהן מתכוון לשבירת המונופול על ייצור החשמל, הוא לוקח בעלות על הישג שהושג הרבה לפני שנכנס לתפקיד.

תחנת הכוח "אורות רבין" של חברת החשמל באזור חדרה, אפריל 2023 (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)

גם התחרות באספקה לא נולדה אצלו. הרפורמה מ־2018 קבעה שהיא תיפתח, ובשנים 2020–2021 רשות החשמל כבר הסדירה את כניסתם של ספקים חדשים, כולל כאלה שאינם מחזיקים בתחנות כוח. משקי בית בעלי מונה חכם למעשה יכלו לעבור לספק חשמל פרטי עוד לפני שכהן דרך במשרד האנרגיה.

אלא שכאן מתברר שיש בכל זאת חלק קטן בסיפור הזה, שנמשך יותר מ־30 שנה, שרשום על שמו של כהן.

בתחילת 2024 התחרות הייתה תקועה מאחורי המונה החכם. רק מיעוט ממשקי הבית החזיקו מונה כזה, ולכן מספר העוברים לספקים פרטיים נותר קטן. התוכנית הייתה לסיים את התקנת המונים החכמים לכל הצרכנים עד סוף 2028, ואז אמור היה רוב הציבור להיות מסוגל לעבור לספקים פרטיים.

לא רק שכהן לא הניע רפורמה או תחרות חדשה בתחום, מלבד קיצור לוחות הזמנים, הוא אפילו בלם את התחרות באחד המקומות החשובים ביותר – הקמת תחנות כוח פרטיות

אלא שכהן הנחה לקצר את לוחות הזמנים ולהסיר את החסם הזה כבר אז. באפריל 2024 אישרה רשות החשמל את המהלך, וב־25 ביולי באותה שנה נפתחה האפשרות גם לבעלי מונה רגיל. זה היה מהלך צרכני חשוב, אבל להקדמת התוכנית היו גם תופעות לוואי, ובהן חשש לייקור החשמל למי שעדיין צרכו אותו מחברת החשמל.

לא רק שכהן לא הניע רפורמה או תחרות חדשה בתחום, מלבד קיצור לוחות הזמנים, הוא אפילו בלם את התחרות באחד המקומות החשובים ביותר – הקמת תחנות כוח פרטיות חדשות.

עובד חברת החשמל פועל לתיקון תקלה ברשת החשמל, אוגוסט 2020 (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)

באפריל 2024 הוביל כהן את הדיון הממשלתי בשתי תוכניות שכבר עברו את מוסדות התכנון: תחנת ריינדיר באזור השרון והרחבת תחנת OPC בחדרה.

רשות התחרות תמכה באישור שתי התחנות והזהירה במפורש כי מניעת האישור תפגע בתחרות בין היזמים, תאט את הקמת כושר הייצור החדש ועלולה לייקר את תעריף הזמינות שמשלם מנהל המערכת – עלות שמתגלגלת בסופו של דבר לחשבון החשמל.

למרות זאת, הממשלה אימצה את עמדת כהן, דחתה את OPC והחזירה את ריינדיר לסיבוב נוסף בוועדה לתשתיות לאומיות. לכהן היו נימוקים שנעו מבעיות תכנון לשעת חירום ועד לחשש מזיהום. בשורה התחתונה, הוא התגאה בתחרות בין החברות ששולחות את החשבון, בעודו בולם – לפחות זמנית – את התחרות בין החברות שמקימות את התחנות ומייצרות את החשמל עצמו.

בניגוד לרפורמת הסלולר, שהוזילה את החבילות בעשרות אחוזים, רפורמת החשמל מסתכמת בהוזלה של כ־5% בממוצע מחשבון החשמל. לא גיים צ'יינג'ר

אין בכך כדי לבטל את ערכה של הרפורמה הצרכנית בתחום החשמל. גם תחרות על המחיר, השירות והמסלול יכולה לחסוך למשפחה מאות שקלים בשנה. אבל המרחק בינה לבין רפורמת הסלולר של כחלון, שאליה כהן אוהב להשוות אותה, גדול.

ספקי החשמל מתחרים בעיקר באמצעות הנחות המבוססות על תעריף שנקבע בידי הרגולטור, בעוד התשתית הפיזית המרכזית נותרה מונופול של חברת החשמל. נוסף על כך, בניגוד לרפורמת הסלולר, שהוזילה את החבילות בעשרות אחוזים, רפורמת החשמל מסתכמת בהוזלה של כ־5% בממוצע מחשבון החשמל. לא גיים צ'יינג'ר.

מנכ"ל חברת חשמל מאיר שפיגלר לצד השר אלי כהן בסיור בתחנת הכוח רידינג, 30 בינואר 2024 (צילום: יוסי וייס, חברת חשמל)

וכך, תהליך שהחל ב־1992, עוגן בחוק ב־1996, עלה לציבור מיליארדים במסגרת השינוי המבני של 2018 ונפתח בהדרגה לצרכנים מ־2021, הופך בסרטון קצר למהפכה של איש אחד.

אלי כהן לא הניח את היסודות, לא תכנן את הבניין ולא פירק את רוב המונופול. הוא פתח לרווחה דלת חשובה שאחרים בנו – ובאותו זמן השאיר שתי תחנות פרטיות להמתין בחוץ. מגיע לו קרדיט על פתיחת הדלת, לא על הקמת הבית.