היציאות של גוש דן עוברות שדרוג

כשמדיחים את האסלה בשירותים במרכז המבקרים של השפד"ן מקבלים פידבק מפתיע: "תודה על תרומתך לחקלאות הישראלית", מכריזה בת קול שבוקעת מאי שם.

בשפד"ן (ראשי תיבות של "שפכי גוש דן"), מכון טיהור השפכים הגדול בישראל וכנראה גם במזרח התיכון, מבקשים להזכיר שמהות המקום היא טיהור מוצאי המעיים שלנו והשבתם לטבע ולחקלאות. ואם השתנת, גם אתה שותף.

ממרומי עמדת תצפית אפשר להבחין במתקן שנמצא בשלבי הקמה ראשונים ואמור להוות את הנתיב העתידי של הביוב מהאסלה בתל אביב אל שדות השלף בנגב. כיום, בתום תהליך ארוך של פירוק ביולוגי וטיהור, השפכים של גוש דן משוקעים במאגרי ענק בחולות שבין ראשון לציון לאשדוד, ובתום שנה של חלחול וסינון טבעי הם נשאבים ומשוגרים לחקלאים בנגב.

בכמה מדינות בעולם כבר שותים מים כאלה – ביוב שעבר טיהור בדרגה רבעונית – ביניהן סינגפור וחלק מהערים באוסטרליה ובמדינות דרומיות בארה"ב

רק שלפני כשנתיים המקום בחולות נגמר. המאגרים עלו על גדותיהם. פתיחת מאגרים נוספים נדחתה על הסף: השטח נהיה יקר מדי, הנדל"ן מתחמם מעבר לפינה.

הפתרון: המדינה מקימה במתחם השפד"ן מתקן חדש שבאמצעות טכנולוגיות מתקדמות יביא את השפכים לאותה רמת טיהור כמו אחרי שנה בחולות, ויאפשר לחקלאים להשתמש בהם להשקיה ולעמוד בתקן האירופי המחמיר.

מבט על המתקן החדש הנבנה בשפד"ן, 2026 (צילום: באדיבות השפד"ן)

לדרגת הטיפול הזו – שמושגת אחרי שנה בחולות או טיפול במתקן העתידי – קוראים טיהור רבעוני. "אם תשלח למעבדה את המים שמגיעים לחקלאי אחרי סינון בחולות", אומרת המהנדסת אפרת כהן, מנהלת הפיתוח של השפד"ן, "תקבל ערכים דומים למי השתייה שלנו, אולי פה ושם יישארו יותר ניטראטים (חנקות).

"ההבדל בין טיהור רבעוני לשלישוני הוא ששוברים גם את המולקולות הקטנות, למשל של שאריות תרופות, ויש יותר דרגות של חיטוי".

בכמה מדינות בעולם כבר שותים מים כאלה – ביוב שעבר טיהור בדרגה רבעונית – ביניהן סינגפור וחלק מהערים באוסטרליה ובמדינות דרומיות בארה"ב. ספקי המים מוהלים את הביוב המטוהר עם מי שתייה וספק אם הציבור בכלל מודע לכך שהוא שותה את מה שלא מזמן היה הפיפי שלו.

בימים אלה נמצא בהקמה מתקן חדשני שיסחט את הבוצה ויכווץ את ממדיה הסופיים בכ־80%. את מה שבכל זאת יישאר מקווים למכור למפעל "נשר" לטובת תהליך ייצור המלט

מדובר בחיסכון אדיר במים בעולם שהולך ומתייבש ובכלכלה מעגלית מושלמת. מה הסיכוי שזה יקרה אצלנו? כנראה לא בקרוב, גם משום שקשה לראות את הפוליטיקאי שיאזור אומץ לשווק את זה לציבור, וגם משום שמשרד הבריאות, שבלשון המעטה אפשר לומר שהוא נוטה לזהירות מופלגת בסוגיות כאלה, לא ימהר לתת אור ירוק.

"אם תיקח שלוק מהמים האלה לא יקרה לך כלום", אומרת כהן, "אבל השאלה מה יקרה אם תשתה אותם במשך 30 שנה".

יותר מעשור חלף מאז הביקור הקודם שלי בשפד"ן ששוכן בירכתיים המערביים של ראשון לציון, סמוך לסופרלנד ולאגם הנקיק הקסום. בעשור הקודם השפד"ן, שלא בטובתו, היה מזוהה עם הזרמת הבוצה לים.

בוצה היא שם מעט מכובס למוצקים שנותרים אחרי שהנוזלים מטוהרים ומשוגרים לחקלאות, ובהיעדר פתרון אחר הזרימו אותה לים בצינור שפלט אותה בעומק כחמישה קילומטרים מול חוף ראשון לציון. סמוך לפתח היציאה בים נוצר כתם של זיהום שדבק בשפד"ן כולו.

הזרמת הבוצה נפסקה ב־2017, כשבשפד"ן התחילו לפעול מעכלים אנאירוביים, שבהם הבוצה עוברת תהליך עיכול בחום גבוה. בתהליך נוצר גז מתאן שממנו מופק חשמל. הבוצה שנשארת – כ־400 טון ליום – משמשת כדשן לחלקות חקלאיות בנגב.

ועדיין, מדובר בסרח עודף – תרתי משמע – שיהיה נחמד אם מישהו ימציא יום אחד טכנולוגיה שפשוט תעלים אותו. בינתיים אין קסמים, וצי של משאיות מתגלגל מדי יום מהשפד"ן דרומה. בימים אלה נמצא בהקמה מתקן חדשני שיסחט את הבוצה ויכווץ את ממדיה הסופיים בכ־80%. את מה שבכל זאת יישאר מקווים למכור למפעל "נשר" לטובת תהליך ייצור המלט.

באמצע שנות ה־50 אי אפשר היה להתרחץ ברוב החופים של תל אביב. הביוב של גוש דן זרם במצבו הגולמי לים והאמיצים שניסו לשחות מצאו את עצמם משכשכים בין חרצפים

באמצע שנות ה־50 אי אפשר היה להתרחץ ברוב החופים של תל אביב. הביוב של גוש דן זרם במצבו הגולמי לים והאמיצים שניסו לשחות מצאו את עצמם משכשכים בין חרצפים. שבע עיריות, בראשות תל אביב, החליטו שהגיע הזמן להתקדם וב־1956 הקימו מתקן טיהור שפכים.

70 שנה אחרי, השפד"ן משרת 23 רשויות במרכז – החל מהשבוע גם את אריאל – מטפל בביוב של כ־2.5 מיליון תושבים וכ־7,000 מפעלים, מכבסות ומוסכים. 130 קילומטרים של צנרת תת־קרקעית אוספת את הביוב מכל רחבי גוש דן.

דודו מחלב, מנכ"ל השפד"ן (צילום: אביב לביא)

מדובר ב־480 אלף קוב ביממה, נפח של שלושה מגדלי עזריאלי. השעה הכי עמוסה בצנרת היא 22:00 – שלוש שעות אחרי הפריים טיים של המקלחות בבתים. שלוש שעות הן פרק הזמן שלוקח בממוצע לביוב להגיע מרגע שפתחנו את הטוש במקלחת עד שהזרם נוחת במערב ראשון לציון.

"אנחנו מערכת העיכול של גוש דן", אומר דודו מחלב, מנכ"ל השפד"ן. הוא הגיע משירות קבע בצה"ל ורואה בהבטחת תשתיות הביוב לעשורים הבאים שליחות לאומית.

"בלי פתרונות ביוב המדינה לא תוכל להתפתח. אם לא נעמוד בזמנים לא יוכלו לבנות דירות", הוא אומר, ומפרט את המרוץ נגד הזמן שהשפד"ן שרוי בו ושניכר בעבודות הבנייה שמתרחשות בכל נקודה במתחם: מרחיבים את יכולת הקליטה היומית ל־560 אלף קוב ואחר כך ל־900 אלף שאמורים להספיק עד 2060.

כשם שהפסולת בפח האשפה מהווה שיקוף של החברה, גם הביוב שלנו מספר סיפור: בבני ברק יש הזרמה חזקה לפני כניסת השבת, בתל אביב יש ירידה בסופי שבוע כשמאות אלפים שנכנסים אליה במהלך השבוע לא מגיעים

כשם שהפסולת בפח האשפה מהווה שיקוף של החברה, גם הביוב שלנו מספר סיפור: בבני ברק יש הזרמה חזקה לפני כניסת השבת, בתל אביב יש ירידה בסופי שבוע כשמאות אלפים שנכנסים אליה במהלך השבוע לא מגיעים.

ימי הביוב הכי עמוסים בשנה הם ערב פסח וערב ראש השנה. במלחמה הביוב זרם מהקריה 24/7, ברהט אדם מייצר ביום 80 ליטר ביוב, בסביון 220. "תרבות השפכים בישראל לא טובה", אומר מחלב, "השפכים כאן אלימים. קבלנים שמסיימים שיפוץ זורקים לבריכות הביוב בטונים, אנשים זורקים נעליים, בעולם לא זורקים לאסלה פסולת ומגבונים".

מגבונים הם האויב הגדול. המגבונים שאנשים משליכים לאסלה מתלכדים מתחת לאדמה למה שבשפד"ן מכנים "גלגלי שווארמה", סותמים את הצנרת וגורמים נזקים במיליונים. אם יש מסר שמנסים להעביר כאן ל־30 אלף ילדים שמגיעים בשנה למרכז המבקרים, זה לא להשליך מגבונים לאסלה, כולל אלה שמשווקים כ"מתכלים", "מתפרקים" ו"נשטפים".

בעוד פניו של השפד"ן לעתיד, ולהגדלת קיבולת השפכים בהתאם לגידול באוכלוסייה ובצרכים (תרתי משמע), גם ההווה מציב אתגרים. במהלך הסיור הנוכחות של הריח באוויר הייתה מינורית, אבל מדי פעם נוצרים מפגעי ריח קשים ותושבי השכונות הסמוכות מתלוננים ובצדק.

בשנות ה־80 ראשון לציון הייתה רחוקה, היום האזור שפעם היה מבודד התחדש במערכת כבישים מסועפת ו"מתחם האלף" היוקרתי הולך ומצטרף לשכונות המערביות שכבר נבנו, ומתקרב למרחק נגיעה מהשפד"ן.

"אומנם אין פה תעשייה פטרוכימית, אבל הקימו לנו כאן מיני מפרץ חיפה", אומר תושב שגר בסמוך, "וכשיש מפגע ריח כולם מצביעים על השני ומתנערים מאשמה"

במסגרת המגעים עם המשרד להגנת הסביבה ועם נציגי התושבים, השפד"ן הציב שתי תחנות ניטור, ובחודש יוני האחרון אלה הצביעו – במקביל לתלונות של התושבים על צחנה עזה – על רצף פליטות חריג של כמה גזים מזהמים.

התושבים מוטרדים גם מכך שהאזור כולו הפך למתחם תשתיות ענק. השפד"ן כבר מזמן לא לבד. שני מתקני התפלה, מתקן חדש למיון פסולת שעתיד להתחיל לפעול בחודשים הקרובים – הרבה חשודים פוטנציאליים בהפצת ריחות רעים.

מבט על מכון טיהור השפכים של אזור דן (השפד"ן) בראשון לציון, 22 בנובמבר 2018 (צילום: יצחק הררי/פלאש90)

ריח הוא עניין חמקמק, לך תוכיח אם הוא מגיע מהמפעל הזה או משכנו שמעבר לגדר. "אומנם אין פה תעשייה פטרוכימית, אבל הקימו לנו כאן מיני מפרץ חיפה", אומר תושב שגר בסמוך, "וכשיש מפגע ריח כולם מצביעים על השני ומתנערים מאשמה".

בשפד"ן מזהים כנקודת תורפה בריכות שיקוע ישנות בנות עשרות שנים ששוכנות תחת כיפת השמיים, ובימים אלה בונים מעליהן קירוי ומתקני יניקת אוויר כדי למנוע הפצת ריחות למשל של H2S, מימן גופרי, שמזכיר ביצים סרוחות.

"במהלך השנה הקרובה זה ייפתר", אומר המנכ"ל מחלב, "אנחנו באמת עושים הכל כדי למנוע מפגעי ריח. אני רואה את עצמי כמי שגר פה במרפסת ממול"

"במהלך השנה הקרובה זה ייפתר", אומר המנכ"ל מחלב, "אנחנו באמת עושים הכל כדי למנוע מפגעי ריח. אני רואה את עצמי כמי שגר פה במרפסת ממול".

בסרטון שמוקרן במרכז המבקרים, מטרופולין תל אביב מעולם לא נראה פוטוגני יותר. כל התינוקות מתוקים, כל האנשים לבושים היטב ואוכלים במסעדות נאות – וכולם הולכים בסוף היום לשירותים ולמקלחת, ומשם כל הדרך לשפד"ן.