את תהליך ההתפרקות האיטי, אך הבלתי ניתן להכחשה, של תפקוד מוסדות המדינה אפשר לראות דרך המקום שאליו נקלעה פרקליטות המדינה במסגרת עתירתו של יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן, בעניין החלטתו של ראש שב"כ דוד זיני שלא להצמיד לו מאבטחים. הדיון בעתירה יתקיים מחר (שלישי) בפני שופטי בג"ץ – הנשיא יצחק עמית והשופטים עופר גרוסקופף ורות רונן.
עתירתו של גולן איננה הפעם הראשונה שבה הפרקליטות מוצאת את עצמה מנסה לגשר על פערים בלתי אפשריים בהתנהלותם של מוסדות המדינה.
אלא שהעתירה נוגעת לא רק בחששות ההולכים וגוברים כי שיקוליו של זיני אינם ממלכתיים לחלוטין, ולא רק בפער הבלתי מוסבר בין החלטת ועדת השרים לענייני שב"כ לבין גרירת הרגליים של ראש שב"כ עצמו, אלא גם באפשרות לקיים ביקורת שיפוטית אפקטיבית על רשות ביטחונית בתקופה שבה עצם ציותן של רשויות המדינה לבית המשפט עומד בסימן שאלה.
גולן עתר לבג"ץ לפני כשבוע, בדרישה שהיחידה לאבטחת אישים בשב"כ תצמיד לו אבטחה, וזאת נוכח הודעת מדור מאוימים במשטרת ישראל כי רמת הסיכון הנשקפת לו הועלתה לדרגה 4 מתוך 6
גולן עתר לבג"ץ לפני כשבוע, בדרישה שהיחידה לאבטחת אישים בשב"כ תצמיד לו אבטחה, וזאת נוכח הודעת מדור מאוימים במשטרת ישראל כי רמת הסיכון הנשקפת לו הועלתה לדרגה 4 מתוך 6. העתירה הוגשה יומיים לאחר ששב"כ החליט שלא להצמיד אבטחה מטעם השירות ליו"ר מפלגת ישר! גדי אייזנקוט, שאף בעניינו קבעה המשטרה כי דרגת האיום כלפיו הועלתה לדרגה 4.
העתירה מתבססת במידת מה, ובאופן אירוני, על פסק דינו של בג"ץ בעניין האבטחה שהצמיד שב"כ לבנו של ראש הממשלה יאיר נתניהו, גם בעת שהותו בנֵכר. בדצמבר 2025 דחה בג"ץ את עתירותיהם של עו"ד שחר בן מאיר ושל התנועה לאיכות השלטון בעניין זה, ובפרט את הטענה כי ההחלטה להצמיד אבטחת שב"כ לבנו של ראש הממשלה התקבלה בניגוד לעמדת גורמי המקצוע.
"מעיון בחומר החסוי שהוגש מטעם המשיבים, הכולל את שרשרת ההחלטות שהתקבלו לגבי עניין זה, כמו גם את הרקע לקבלתן; את עמדת הייעוץ המשפטי לממשלה, שליווה את התהליך וסבר כי אין מניעה משפטית לקבל את ההחלטה שהתקבלה; ואת עמדות גורמי המקצוע מכלל הגופים הרלוונטיים – ובכלל זאת הוועדה המייעצת לענייני אבטחה – עולה כי ההנחה האמורה אינה משקפת את התמונה במלואה", כתב אז השופט נעם סולברג, והוסיף: "למרבה הצער, לא אוכל לפרט מעבר לכך; החומר חסוי על פי דין".
השופט גרוסקופף הורה לפרקליטות להגיש תגובה מיידית לעתירתו של גולן. ההודעה שהגישה הפרקליטות ביום חמישי האחרון היא מסמך אניגמטי, שלא בכדי נחתם גם על ידי מנהל מחלקת הבג"צים הוותיק עו"ד ענר הלמן. הלמן נקרא לחתום על תגובות רגישות המוגשות בשם המדינה לבג"ץ, כאשר ניכר כי כובד המשקל אינו יכול להיות מוטל אך ורק על אחד הפרקליטים במחלקה.
הסיבה לכך שהפרקליטות מתעקשת היום להחתים גורמים ברשויות השלטון על תצהירים היא חוסר אמון השורר בין גופי המדינה לבין הפרקליטות עצמה
שלא במפתיע, התגובה הקצרה שהוגשה לבית המשפט נתמכת גם בתצהיר מטעם גורם בשב"כ. עד לפני שנים אחדות, לא הייתה טורחת פרקליטות המדינה לצרף תצהירים בשלב התגובות המקדמיות לעתירות, אלא רק בשלב הגשת תצהירי תשובה, אם וכאשר בית המשפט היה מוציא צו על תנאי בעתירות.
המדיניות הזאת השתנתה מהקצה אל הקצה, ולא מסיבות טובות: אף שצירוף תצהירים לתמיכה בעובדות הנטענות בעתירה הוא צעד חיובי המלמד על מנהל תקין, הסיבה לכך שהפרקליטות מתעקשת היום להחתים גורמים ברשויות השלטון על תצהירים היא חוסר אמון השורר בין גופי המדינה לבין הפרקליטות עצמה.
הפרקליטים חוששים שמא ימסרו עובדות שאינן אמת לבית המשפט, ולכן כל טענה עובדתית הנכללת בתשובות מטעם המדינה מחייבת תצהיר תומך, שדינו כדין עדות בבית המשפט.
בדרך כלל מחתימים גורם זוטר על תצהירים כאלה, עוזר של בעל תפקיד ולא את בעל התפקיד עצמו. אך לתגובת הפרקליטות בעתירה בעניין גולן צורף תצהירו של "המכונה ברי", המשמש בתפקיד ראש החטיבה לאבטחת אישים בשב"כ.
"ברי" חתם על תצהיר מול עורך דין, איש שב"כ גם הוא, שחתם בשם "המכונה אייל" – ושבו הצהיר: "העובדות המפורטות בסעיף 3 להודעה הן אמת למיטב ידיעתי ואמונתי".
הצפי הוא שלפחות חלק מהדיון לא רק שלא ישודר, אלא יתקיים בדלתיים סגורות ובמעמד צד אחד, ובמסגרתו יוכלו גורמי הביטחון להסביר לשופטים את מה שצריך להסביר, מבלי להביך בפומבי את הפרקליטות או את עצמם
סעיף 3 בהודעת הפרקליטות, שבעניינו צורף התצהיר, הוא סעיף מתעתע, שבו מנסה הפרקליטות להלך בין הטיפות ולא להיראות כמי שנוקטת עמדה לעומתית, לא כלפי החלטת ועדת השרים ולא כלפי ראש שב"כ עצמו. שמא חלילה עוד ייווצר כאן תקדים, שבו אחד מהגורמים האלה יבקש ייצוג נפרד.
הפרקליטות עדכנה כי ב־16 בספטמבר התקבלה החלטת ועדת השרים לענייני שב"כ בעניין אבטחת ראשי מפלגות, שסיווגה "סודי ביותר". נשמע מרגש ועוצמתי, אך המציאות מעט יותר פולישוקית: זהו הדיון שבעניינו פורסם בתקשורת כי אף שר לא התייצב לדיון, ויו"ר הוועדה, שר המשפטים יריב לוין, קיבל לבדו החלטה – וההחלטה הייתה כי שב"כ עצמו יהיה זה שיכריע אם לאבטח את גולן.
בהמשך הסעיף ציינה הפרקליטות: "שב"כ ערך בחינה של המודיעין והאמצעים העומדים לרשותו, ולאחר מכן נקבע המענה המקצועי למימוש החלטת ועדת השרים, כתלות ברמת האיום הקונקרטית ביחס לראש מפלגה ספציפי.
"החלטה זו מיושמת על ידי שב"כ אל מול ראשי המפלגות המתמודדות בבחירות, שאינם שרים או חברי כנסת ושאינם מאובטחים מתוקף תפקידם הקודם, ובכוונת גורמי המקצוע הרלוונטיים בשב"כ לפנות אף לגולן במועד קרוב".
הבנתם? גם שופטי בג"ץ לא. לפיכך נקבע הדיון הבהול בעתירה למחר. על אף בקשתם של עיתונאים לשדר את הדיון בשידור חי, הצפי הוא שלפחות חלק מהדיון לא רק שלא ישודר, אלא יתקיים בדלתיים סגורות ובמעמד צד אחד, ובמסגרתו יוכלו גורמי הביטחון להסביר לשופטים את מה שצריך להסביר, מבלי להביך בפומבי את הפרקליטות או את עצמם.


תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואם יאיר גולן יקבל מאבטחים מטעם השבכ זה מחדל ורק מראה כמה הוא קשטר לחונטה המשפטית לא ראוי שיהיה לאדם שמכנה את חיילי צהל רוצחי תינוקות לשם תחביב שצהל זה האירגון הכי מוסרי אי פעם שהיה הוא לא חבר כנסת והוא לא ראוי אדם שקידם סרבנות אפילו אם זה היה באיזה שהיא צורה דבר לגיטימי לאזרח אחר הוא איש ציבור סגן רמטכל לשעבר לא יעלה על הדעת כזה דבר לא ראוי , וזה שהוא לא נחקר באזהרה על סרבנות כבר אומר דרשני
אבטחה זה הרבה כסף. יקר להכשיר ולהעסיק מאבטחים, בפרט מאבטחים מקצועיים ברמה כזו. מאבטחי שבכ מהסוג הזה הם גברים בני שלושים, שעשו שירות צבאי בגדסר או סיירת, ומאז עובדים כמאבטחים מקצועיים מהשורה הראשונה. הם עושים הכשרות ורענונים, מקבלים ציוד חדיש ויקר, וגם משלמים להם כסף רב. בסופו של דבר הכסף הזה מתגלגל על כתפי מדינת ישראל. זה לא פרקטי לבקש מהם לשמור על כל איש ציבור שחש מאוים.
ולכן צריך למצוא פתרון זול יותר – אולי למשל הקמת יחידת אבטחה ממלכתית תחת משטרת ישראל או משרד הביטחון (לא שבכ). יחידה של בוגרי חי"ר צעירים, בגילאי העשרים המוקדמות לחייהם, שיעשו קורס אבטחה של כמה חודשים, ויקדישו מספר שנים לאבטחה במשרה חלקית. אולי תוך כדי הלימודים באוניברסיטה. ניתן לתת להם נשק ארוך או קת מתקפלת, וזה יפצה על מיומנות בינונית בשימוש באקדח. אפשר לשלב יחידה כזו ביחידות אחרות שקיימות כבר, או להגדיל אותן ולעשות ביניהן סבב של "הגנה על בכירים". הלוחמים הישראלים הם מעולים. אמיצים, קשוחים, ונבונים. מנהיגים רבים בעולם היו רוצים מאבטחים כאלו. גם אם הם לא מאבטחים מקצועיים בגילאי השלושים לחייהם.
בנוסף, גם המאובטח עצמו יכול להגן על עצמו היטב – בפרט אם הוא קצין בכיר לשעבר, ויודע היטב להשתמש בנשק ובשכפצ. ישראל צריכה לאפשר לו ולסביבתו הקרובה (משפחה, יועצים, נהג וכו') להוציא רישיון נשק, ואף לממן להם קורסים מתאימים.
ולבסוף, ההגנה הטובה ביותר היא המערכת המשפטית. אם היא תדע להתאכזר באופן לא פרופורציונאלי לנאשם בניסיון פגיעה באיש ציבור, אנשים אחרים ילמדו לקח ויתרחקו. האגדה מספרת שבממלכת המונגולים במאה ה-13, ניתן היה לשלוח אישה עם סיר מטבעות זהב מקצה אחד של הממלכה לקצה השני, ואף אחד לא היה מעז לעשות לה מאומה. למה? כי המונגולים היו מפורסמים בהוצאות להורג בעינויים למי שעובר על החוק, אז אף אחד לא העז לעבור על החוק. ובמקבילה לישראל המודרנית: אני הייתי מציע שמי שיואשם בניסיון לפגיעה באיש פוליטי, יאבד את זכות ההצבעה שלו לשארית חייו. משום שזה בדיוק הדבר שאותו אדם הכי חושש לאבד – את ההשפעה הפוליטית שלו. הרי זו בדיוק הסיבה שהוא מלכתחילה לקח נשק והלך לבית של יריב פוליטי. אתה לא מאיים על איש פוליטי בבית סוהר; אתה מאיים עליו בשלילת הזכות הפוליטית שלו.