מהבעיה הפלסטינית לבעיה הישראלית – והמוצא האזורי

אנו מרבים להשתמש במונח "הבעיה הפלסטינית", אבל ההגדרה המעודכנת הפכה להיות "הבעיה הישראלית", כי ישראל הופכת להיות בעיה עולמית, ומקור לאי־יציבות אזורית דווקא בימים שהעולם מבקש לרסן את מחירי האנרגיה.

הלינץ' שביצעו ליד רמאללה פורעי הטרור היהודי בסוף השבוע בהיידי לוין, צלמת "וושינגטון פוסט" היהודייה־אמריקאית, וההתקפה על דיפלומטים מערביים, תוך שהם גונבים, בהיתר רבנים, את יבולי הזיתים של הפלסטינים – ממחישים זאת. 

מי שחושב שהעולם יעמוד ויסתכל ולא יעשה כלום, שיחשוב שוב. אפילו השגריר האמריקאי האוהד ביותר את ישראל, מייק האקבי, כינה את פרועי הציצית והתואר בשמם האמיתי: טרוריסטים. לאוונגליסטים חשוב מאוד שלומם של הנוצרים בעולם. הטרוריסטים היהודים תקפו שוב נוצרים בטייבה. נורית אדומה לאוונגליסטים.

מי שחושב שהעולם יעמוד ויסתכל ולא יעשה כלום, שיחשוב שוב. אפילו השגריר האמריקאי האוהד ביותר את ישראל, מייק האקבי, כינה את פרועי הציצית והתואר בשמם האמיתי: טרוריסטים

האירוניה היא שהדרישה המתגבשת בעולם למדינה פלסטינית נשמעת יפה, אך הפלסטינים עצמם אינם מסוגלים לממש ממלכתיות.

החלטתו של ראש הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, לדחות שוב את הבחירות הכלליות עלולה להתברר כדחייה אחת יותר מדי – הן בעיני קהילת המדינות התורמות לרשות, והן בעיני הפלסטינים עצמם בגדה.

אחרי שאבו מאזן דחה שוב את הבחירות למועצה המחוקקת, פרסמו שרי החוץ של בריטניה, צרפת, קנדה ואוסטרליה הודעה משותפת שבה הביעו "צער עמוק" על ההחלטה, וקראו לרשות לחזור בה ולקיים את הבחירות בלי עיכוב נוסף. אלה בדיוק המדינות שהכירו במדינה פלסטינית בספטמבר 2025, והתנו את ההכרה ברפורמות ובבחירות.

ב־12 באוקטובר פרסמה סוכנות הידיעות "מען" מבית לחם תחקיר מיוחד תחת הכותרת "הפלסטינים אינם מסוגלים למשול בעצמם". התחקיר חושף מפגש סגור שהתקיים בלונדון באפריל 2025, ובו השתתפו יועצים הקשורים לממשלות מערביות – מאירופה, מקנדה ומאוסטרליה – כדי לגבש הערכות מדיניות על עתיד האזור.

לפי עדותו של אחד המשתתפים, ששמו שמור במערכת "מען", עלתה בדיונים שאלת עתיד השלטון הפלסטיני, וההערכה הייתה מטלטלת: העם הפלסטיני אינו מסוגל למשול בעצמו, שכן "חציו מושחת" – והכוונה לרשות הפלסטינית – "וחציו השני טרוריסטי" – והכוונה לחמאס. לפי אותו מקור, הערכה זו הובילה להעלאת הרעיון להעמיד את הפלסטינים תחת צורה כלשהי של ניהול או פיקוח חיצוני.

ההערכה בדיונים לגבי עתיד השלטון הפלסטיני, הייתה מטלטלת: העם הפלסטיני אינו מסוגל למשול בעצמו, שכן "חציו מושחת" – והכוונה לרשות הפלסטינית – "וחציו השני טרוריסטי" – והכוונה לחמאס

"מען" עצמה מסיימת את התחקיר בשאלה נוקבת: אם יש מי שסבור שהפלסטינים אינם מסוגלים למשול בעצמם, האם הדרך להפריך זאת היא לתת להם לבחור את מי שימשול בהם? עצם פרסום הדברים באתר פלסטיני מרכזי, יומיים אחרי צו הדחייה, מעיד על עומק המשבר.

בפגישות עם בכירים פלסטינים עולה תמונה דומה. גם ברמאללה מתפשטת רוח נכאים לגבי עתידה של הרשות. מתחזקים הספקות בקרב בכיריה אם הרשות מסוגלת להחזיק את עצמה לבדה, ומתחזקת ההכרה כי בלי סיוע ערבי במגעים עתידיים מול ישראל, ספק אם יימצא מזור לתחלואיה.

תחושות אלה מעלות לדיון את דבריו של אביגדור ליברמן על השתתפות ירדנית אפשרית בניהול ענייני הפלסטינים בגדה המערבית – לא כל כך בפרטי הצעתו, אלא בעיקרון של "שערוב" פתרון הבעיה הפלסטינית; כלומר, שהפתרון יבוא דרך מדינות ערב, ולא כתוצאה של משא ומתן דו־צדדי שנכשל.

זהו אולי אחד הכישלונות הגדולים ביותר של ישראל. היא החזיקה בנכס קריטי לביטחונה, ובמקום לשמור עליו בשקט ובתבונה, השמיטה אותו ברהב, בטיפשות ובאלימות. הטרור היהודי, הקשור לגורמים מרכזיים בממשלה, הוא שהפך את הבעיה הפלסטינית הרדומה לבעיה ישראלית בוערת, המחייבת את מעורבות העולם בפתרונות כפויים.

חוסר יכולתה של הרשות למשול אינו משנה לעניין זה. בדיונים הפנימיים, כמו בלונדון, יאשימו את הפלסטינים; בגלוי – יאשימו את ישראל. יותר חמור – מכיוון שהרשות מאשימה את ישראל כמחסום לבחירות, הפעם הזאת, כאשר כבר יש מעורבות בינלאומית בפתרון בעיית עזה, הדרך לבינאום הפתרון בגדה כבר נסללה.

אז מה עושים? כדי למצוא מוצא מן המבוך יש להפנים כי המסלול הדו־צדדי, שאפיין את יחסי ישראל והפלסטינים, מת – ויש להעבירו למסלול של נורמליזציה אזורית. ישראל אינה יכולה להיות פטורה מכך, שכן הקערה התהפכה: זו כבר יותר הבעיה הישראלית מאשר "הבעיה הפלסטינית".

יש להפנים כי מת המסלול הדו־צדדי שאפיין את יחסי ישראל והפלסטינים – ויש להעבירו למסלול של נורמליזציה אזורית. הקערה התהפכה: זו כבר יותר הבעיה הישראלית מאשר "הבעיה הפלסטינית"

האם ירדן רוצה ומסוגלת להתערב בענייני הפלסטינים? עד עכשיו – לא. אבל המצב בירדן השתנה עם השתנות האזור. בעיות הפנים בממלכה מחריפות, וגם שם נשאלות שאלות על גורלה. לירדן אין יכולת כלכלית להחזיק את עצמה, וביטול הסיוע הסעודי לפני כעשור העמיק את הגירעון התקציבי עד לנקודת משבר.

האליטה הבדואית חשה מאוימת. השושלת ההאשמית לא קשרה קשרי חיתון עם השבטים: מלבד הנסיך חמזה, הנשוי לבת אחד משבטי הצפון, כל הנסיכים והנסיכות נישאו לבני זוג מחוץ לממלכה. לפיכך, בניגוד לשושלת הסעודית, היא אינה ארוגה במרקם השבטי, התוסס נגדה – בייחוד בקרב שבטי הדרום.

לפני שנים רבות אמר לי בכיר ירדני כי הממלכה חשה מאוימת מכל גבולותיה – חוץ מן הגבול עם ישראל. כעת גם זה השתנה: תוכנית ההכרעה של בצלאל סמוטריץ' מאיימת להציף את ירדן בגל חדש של פליטים פלסטינים, ובנוסף מתערערת יוקרת בית המלוכה בשל חדלונו בהגנה על מסגד אל־אקצא מפני המתקפה המשיחית היהודית.

מדרום ניצבת סעודיה, העוינת את בית האשם; ממזרח – עיראק הבלתי צפויה, שכבר הציפה את ירדן בגל פליטים שיעים והחדירה לתוכה את השיעה; ומצפון – סוריה הפונדמנטליסטית, המקרבת אליה את רג'פ טאיפ ארדואן, שלא שכח להאשמים את חלקם בהפלת הח'ליפות העות'מאנית שאותה הוא מבקש לחדש.

מכאן שמעורבות ירדנית בהקמת גוש החוסם את טורקיה, המבוסס עליה, על ישראל ועל הפלסטינים, עם יד מושטת מרחוק ללבנון, היא צורך השעה מבחינתה. הקשר הירדני־ישראלי בימים אלה אינו מותרות. זהו קשר קיומי – לישראל ולירדן כאחד.

הצורך במעורבות ירדנית מתחזק לנוכח חולשת ההנהגה הפלסטינית. כשמנסים לבחון את היום שאחרי אבו מאזן – מתברר שאין יום כזה. היום שאחרי אבו מאזן כבר כאן. השמות המתרוצצים כמחליפיו אינם ברמה של הנהגה אמיתית, והם בדיוק אלה שהמפגש בלונדון הכניס תחת הכותרת "שחיתות".

מעורבות ירדנית בהקמת גוש חוסם לטורקיה, המבוסס על ירדן, ישראל ועל הפלסטינים, עם יד מושטת מרחוק ללבנון, היא צורך השעה מבחינתה. הקשר הירדני־ישראלי היום אינו מותרות. זהו קשר קיומי – לישראל ולירדן

העדפת "חוות" של פורעים יהודים על פני בריתות אזוריות היא מעבר לטעות. היא איוולת ורשעות. השתלבותה של ישראל במרקם האזורי אינה מותרות. היא צורך קיומי.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.