עם ישראל ישב השנה לשולחן הסדר בסיטואציה שנראית רחוקה מאד מההבטחה של חג החרות. לבד, ללא יכולת לצאת מהבית, עבדים לנגיף הקורונה. אולם מסתבר שהסכנה האמיתית לחרותנו אינה זוכה לתשומת הלב הציבורית בשל הסחת הדעת של המשבר הנוכחי. האיום המשמעותי ביותר לחרות שלנו הוא הסכם קואליציוני שעומד להיחתם בתזמון הטרגי/אירוני  של חג החרות.

הסכם שמאפשר סיפוח שטחים ומציב את ישראל בקוראלס לקטסטרופה דו-לאומית, בה נישאר עבדים לכיבוש ונהפוך בסופו של דבר למדינת אפרטהייד בתרחיש אחד, או לעוד מדינה ערבית במזרח התיכון בתרחיש השני. בשני התרחישים מדובר בסוף החלום הציוני.

האיום המשמעותי לחירותנו הוא הסכם שמאפשר סיפוח שטחים ומציב אותנו בדרך לקטסטרופה דו-לאומית, כעבדים לכיבוש שבסופו מדינת אפרטהייד, או לעוד מדינה ערבית במזרח התיכון – בתרחיש השני

משבר הקורונה יעבור, בסופו של דבר האנושות תפתח חיסון ותמצא את הדרך לחסל את הנגיף או לייצר עמידות כנגדו. הכלכלה העולמית וגם זו שלנו תיפגע קשות, אבל היא תשתקם. למדינת ישראל כוחות יצירתיים יוצאי דופן שיובילו אותנו בסופו של דבר יציאה מהמשבר הכלכלי מחוזקים, עמידים ומובילים יותר בעולם.

לעומת זאת, סכנת הסיפוח היא בלתי הפיכה – היא תחסל את הרשות הפלסטינית, תחזק את הכוחות הקיצוניים בקרב הפלסטינים ותביא לסכנה ממשית ליציבות של הממלכה ההאשמית בירדן, שהיא נכס אסטרטגי של מדינת ישראל.

הסיפוח יביא לגט כריתות בין מדינת ישראל למפלגה הדמוקרטית בארה"ב ויעמיק את הניכור של הרוב הליברלי פרוגרסיבי במדינה החשובה ביותר בעולם ובת הברית המרכזית שלנו.

הסיפוח ירחיק מאתנו באופן חסר תקנה את הרוב הגדול של הקהילה היהודית בארה"ב ויפגע אנושות ביכולתנו להיות מדינת הלאום של העם היהודי גם במובן הזה של הניכור מהעם היהודי בתפוצות.

אירופה, שותפת הסחר החשובה ביותר של ישראל תאבד עניין בקשר עם מדינה המנציחה את הכיבוש, והטיעון שהכיבוש נכפה עלינו ואנחנו לא יכולים לסיימו בהיעדר פרטנר יתרסק לרסיסים.

המדינות הערביות בעלות האוריינטציה המערבית שיש לנו איתן שותפות אסטרטגית נגד איראן, דאעש ואל קאעידה לא יעמדו בלחצי הרחוב שהשינאה לישראל בו תגבר באופן דרמטי, לאור העלמות הסיכוי לפתרון הסוגיה הפלסטינית שמהווה פצע פתוח בעולם המוסלמי והערבי.

כן, ישארו לנו מספר ידידים בעולם. ברית הגזענים והפופוליסטים ששייכים למחנה של האנטישמים המסורתיים ותומכים בנו רק משום שברגע הזה של ההיסטוריה הם רואים באיסלאם ובפליטים מהמזרח התיכון סכנה יותר גדולה לניקיון האתני שלהם מהיהודים. כן, בחג החירות נקבל החלטה שתכניס אותנו סופית למחנה של כל אותם מנהיגים שלא מאמינים בחרות ובזכויות מיעוט.

כן, ישארו לנו כמה ידידים בעולם, ברית הגזענים והפופוליסטים השייכים למחנה האנטישמים המסורתיים. בחג החירות נקבל החלטה שתכניס אותנו סופית למחנה שלא מאמין בחירות ובזכויות מיעוט

הטרגדיה בולטת אף יותר על רקע העובדה שמי שמאפשר את ההסכם הקואליציוני הזה הוא חבורה של אנשים שמבינים את הסכנה, שתומכים בפתרון שתי המדינות, ועומדים להקריב אותו על מזבח חרום הקורונה המדומה.

אם היו שמים את נושא הריבונות בראש סדר היום כפי שראוי לו – דיינו, אם היו מעדיפים להישאר בחוץ כדי לא לתת לגיטימציה לסיפוח – דיינו, אם היו מנצלים את המנוף האדיר שהיה להם ברוב של 62 חברי כנסת כדי למנוע מהקמת ממשלת סיפוח – דיינו, אלא שלצערנו הרב התמימים הפוליטיים ואלו שאינם יודעים לשאול חברו לרשעים שדמוקרטיה וזכויות מיעוטים אינן מעניינות אותם במקום לחכמים שהעדיפו ברית ערבית יהודית ליברלית. ככך הגענו לחד גדיא הזה שמוביל לסוף חזון חרותנו דווקא בחג החרות.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.