אהרן ברק ויצחק זמיר פרסמו מאמר שלדעתי כל מי שמתכוון להצביע בבחירות הקרובות למפלגה מהמחנה הדמוקרטי-ליברלי צריך לקרוא.
לא מפני שהם מספרים לנו משהו חדש על יריב לוין, על נתניהו או על ההפיכה המשטרית.
להיפך.
הפעם הם מפנים את השאלה דווקא אל מי שמבקשים להחליף אותם.
ברק וזמיר מזכירים כיצד תוכנית ההפיכה המשטרית הוסתרה מהציבור לפני בחירות 2022, וכותבים דברים קשים מאוד: אילו הציבור היה יודע מראש מה מתוכנן, ייתכן שחלק מהבוחרים היו מצביעים אחרת. לדבריהם, אם התוכנית הוסתרה בשל החשש הזה – הדבר "גובל בהונאת הציבור".
ומכאן הם עוברים לבחירות הקרובות ושואלים שאלה פשוטה:
מה בדיוק מתכוונות מפלגות האופוזיציה לעשות בחוקי ההפיכה המשטרית?
אל תבטיחו לנו: "נשמור על הדמוקרטיה".
אל תבטיחו לנו: "נבצע רפורמה בהסכמה".
אל תבטיחו לנו: "נאחה את הקרעים".
מה תבטלו?
האם תבטלו את שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים?
האם תחזירו ליועץ המשפטי לממשלה ולשומרי הסף את עצמאותם?
האם תמנעו פוליטיזציה של מערכת אכיפת החוק?
אני לא משפטן, ורובנו גם לא. אבל בעיניי אלו אינן שאלות למשפטנים בלבד.
אלו שאלות שכל אחד מאיתנו חייב לשאול את המפלגה שמבקשת את קולו – וגם את זו שהוא שוקל להצביע לה.
כי אחרי שלוש וחצי שנים שבהן מאות אלפי ישראלים יצאו לרחובות כדי להגן על הדמוקרטיה, הגיע הזמן להפנים עוד דבר:
לא די בזכות שלנו לדעת. יש לנו גם אחריות לדרוש לדעת.
אם הדמוקרטיה הייתה חשובה לנו מספיק כדי לצאת למענה שבוע אחרי שבוע לרחובות, לעמוד בצמתים, לשאת דגלים ולהיאבק – היא צריכה להיות חשובה לנו מספיק גם כאשר אנחנו נכנסים אל מאחורי הפרגוד.
הקול שלנו אינו צ'ק פתוח.
מי שמבקש אותו צריך לומר לנו מראש מה הוא מתכוון לעשות איתו.
ובעיניי, יש כאן לקח נוסף שאסור לנו לשכוח.
כבר הייתה כאן ממשלת שינוי. זוכרים?
היא החליפה את נתניהו, אבל חלון ההזדמנויות שלה נסגר מהר מאוד. מסיבות רבות ומובנות, היא לא הצליחה לעגן מספיק שינויים חוקתיים ומוסדיים שיגנו על הדמוקרטיה גם מפני הממשלה שתבוא אחריה.
ואז הגיעה הממשלה הנוכחית – וגילינו כמה מהר אפשר לנסות לפרק מערכת שההגנות עליה חלשות מדי.
ממשלת נתניהו לימדה אותנו מה קורה כשממשלה נחושה לפרק את הבלמים.
ממשלת השינוי לימדה אותנו מה קורה כשממשלה דמוקרטית אינה מספיקה לבנות אותם.
הממשלה הבאה חייבת ללמוד משני הלקחים.
ולכן, בעיניי, ביטול חוקי ההפיכה המשטרית הוא הכרחי – אבל הוא רק תחילת העבודה.
הממשלה הבאה צריכה לא רק לתקן.
היא צריכה גם לבנות.
לבטל את הנזק שכבר נעשה, אבל גם להתחיל לבנות את מה שהיה חסר כאן עוד קודם:
חוק יסוד: החקיקה; עיגון השוויון וזכויות היסוד; הבטחת עצמאות מערכת המשפט ושומרי הסף; וכללי משחק חוקתיים שלא ניתן יהיה לשנות בכל פעם שלקואליציה מזדמנת יהיה רוב לכך.
בשום אופן לא לחזור ל־3 בינואר 2023 ולומר "תיקנו".
ללמוד ממה שקרה מאז – ולבנות דמוקרטיה חזקה יותר.
וכאן אני רוצה לומר גם משהו פוליטי ברור.
אני יודע מה הדמוקרטים בראשות
Yair Golan – יאיר גולן
מתחייבים לעשות.
הם הודיעו במפורש שכל חוקי ההפיכה המשטרית יבוטלו, והציגו גם תוכנית לביצור הדמוקרטיה: עיגון השוויון וחופש הביטוי; חוק יסוד: החקיקה; הגבלת כהונת ראש ממשלה; איסור כהונת ראש ממשלה תחת כתב אישום; ועיגון עצמאותם של שומרי הסף ומערכת המשפט.
טוב מאוד. זה בדיוק סוג הפירוט שאני מבקש עכשיו לשמוע גם מהאחרים.
אבל דווקא משום כך אינני מבקש הנחה עבור אף מפלגה אחרת במחנה.
להיפך.
אני רוצה לשמוע את אותה בהירות מכל מי שמבקש את קולותיו של הציבור הדמוקרטי-ליברלי.
מיאיר לפיד.
מגדי איזנקוט.
מנפתלי בנט.
מאביגדור ליברמן.
ומכל מי שיבקש מאיתנו מנדט להקים את הממשלה הבאה.
לא מספיק לומר לנו שאתם רוצים להחליף את נתניהו.
כבר למדנו שהחלפת שלטון היא תנאי הכרחי – אבל היא אינה תוכנית עבודה.
בואו ותגידו לנו עכשיו, לפני הבחירות:
אילו מחוקי ההפיכה אתם מתחייבים לבטל?
ואילו שניים או שלושה מהלכים חוקתיים אתם מתחייבים להעביר כדי שמה שעברנו מאז ינואר 2023 לא יוכל לחזור על עצמו בעוד כמה שנים?
כי הבחירות הקרובות אינן רק הכרעה בשאלה מי יהיה ראש הממשלה.
הן צריכות להיות גם הכרעה בשאלה איזו דמוקרטיה תהיה כאן ביום שאחריו.
ואחרי שלוש וחצי שנים שבהן דרשנו מהפוליטיקאים להקשיב לנו, הגיע הזמן שלפני הבחירות נדרוש מהם גם להתחייב בפנינו.
אז הנה השאלה שאני מציע שכל אחד מאיתנו ישאל את עצמו לפני שהוא מחליט למי לתת את קולו:
האם אתם מוכנים להצביע למפלגה שאינה אומרת לכם מראש ובמפורש מה היא מתחייבת לעשות כדי לתקן – ולבצר – את הדמוקרטיה הישראלית?
שלכם,
אייל רוטפלד
הלובי לחיזוק המחנה הדמוקרטי והליברלי
