נושא
סקרים

53% ממצביעי הימין בבחירות האחרונות תומכים בטענות המפגינים נגד המדיניות הכלכלית של הממשלה, 28% מהם תומכים במחאה האישית נגד נתניהו, ו-34% סבורים שהתנהלותו הערכית-אישית גרועה או לא טובה ● בפרק על משבר הקורונה השיבו קרוב ל-70% מהנשאלים כי הכנסתם נפגעה במידה כזאת או אחרת בחודשים האחרונים

עוד 754 מילים

כך בונים סקרי הטלוויזיה את נתניהו כמנהיג ללא תחליף

שאלת מידת "ההתאמה לראשות הממשלה" מככבת בכל סקרי הבחירות ● אך לדברי מומחים בענף, טבעי שהציבור יראה ראש ממשלה מכהן כמתאים יותר לתפקיד מדמות חדשה - גם אם הם מתנגדים לראש הממשלה הזה ולמעשים המיוחסים לו ● כך מעוותים הסקרים את המיית הלב של הציבור, ואולי אף משפיעים על הצבעתו, באמצעות שאלה אחת תמימה ● פרשנות

עוד 1,149 מילים

ישראל במקום רע באמצע

רק 62% מהישראלים סבורים שבישראל מתקיימת דמוקרטיה, ו-82% בכלל תומכים בדמוקרטיה כאן - ירידה של כ-10% מהשנה שעברה ● כך עולה מאינדקס התפיסות הדמוקרטיות לשנת 2020 שהתפרסם השבוע ● המדובר בסקר עולמי, הנחשב למקיף מסוגו ● עוד עולה כי מחצית הישראלים מאמינים שהממשלה פועלת לטובת קבוצות אינטרסט קטנות בלבד ● אבל 85% במדינה דווקא מרוצים מטיפול הממשלה בקורונה

עוד 763 מילים

לראשונה הליכוד עוקף את כחול-לבן. הפרחים לאוחנה ואלדד

אחרי תקופה ארוכה שבה כחול-לבן הובילה על פני הליכוד, הן בתוצאות בחירות ספטמבר והן בסקרים מאז, אתמול חשפו סקרי ערוץ 12 ו-11 מהפך בפסגה ● בליכוד מאושרים ונותנים את הקרדיט לשר המשפטים אמיר אוחנה - ובעיקר למ״מ פרקליט המדינה דן אלדד ● ועדיין: בלוק הימין רחוק מ-61 מנדטים, והפוקוס עובר לעוצמה יהודית ● פרשנות

עוד 542 מילים

חשיפה לאן נדדו הקולות בין אפריל לספטמבר

מנתחי נתונים פיתחו מודל מתמטי המגלה איזו מפלגה לקחה מנדטים וממי בין שתי מערכות הבחירות של 2019 ● מחצית ממצביעי העבודה עברו למחנה הדמוקרטי ● 15% ממצביעי מרצ לא הצביעו כלל ● רוב מצביעי כולנו וזהות התפזרו בין המון מפלגות אחרות ● רק חצי ממצביעי גשר עברו לעבודה-גשר ● ומצביעי הליכוד לא עברו לשום מפלגה אחרת, חלקם פשוט נשארו בבית

עוד 1,145 מילים ו-2 תגובות

פרשנות כדי שנתניהו יילך, עדיף לכחול-לבן להיות קטנה

כדי שציר נתניהו והדתיים לא יגיע ל-61 מנדטים צריכים לקרות שלושה דברים: שהעבודה-גשר והמחנה הדמוקרטי יעברו את אחוז החסימה, שעוצמה יהודית תישאר בחוץ, ושהפערים בין הסקרים למנדטים יהיו הפעם קטנים במיוחד ● אלה יותר מדי דברים לקוות להם ● ללא חיבוק של המחנה הדמוקרטי-ליברלי לערבים, הדמוקרטיה הישראלית עלולה לקרוס

עוד 2,276 מילים

נתניהו מתקרב ל-61

נתניהו עשה הכל כדי למנוע מהבית היהודי להתאחד עם הימין החדש ולחסום את איילת שקד מלקבל את ההובלה ● ראש הממשלה לא הצליח - וכנראה הרוויח ● לפי כל הסימנים, האיחוד בימין מקרב את נתניהו לגביע הקדוש: 61 מנדטים, בלי אביגדור ליברמן ● פרשנות

ההחלטה של ראשי הבית היהודי והימין החדש, עוד בטרם נסגרו כל הפרטים  בפגישה הלילית במלון רמאדה בירושלים, לרוץ ברשימה אחת בראשות איילת שקד, מקרבת את ראש הממשלה בנימין נתניהו ל-61 המנדטים להם הוא מייחל בבחירות ב-17 בספטמבר, בלי ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן.

כלת השמחה: איילת שקד מגיעה למלון רמאדה בירושלים, לשיחות האיחוד בין הבית היהודי והימין החדש (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
כלת השמחה: איילת שקד מגיעה למלון רמאדה בירושלים, לשיחות האיחוד בימין (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

בפגישה עם צמרת הליכוד לפני שבועיים, אמר נתניהו כי השאיפה שלו היא להגיע ל-35 מנדטים "ואז אנחנו מסודרים", כפי אמרו מקורביו. נתניהו רצה שהמפלגות מימין לליכוד ירוצו בשני ראשים, כנראה מתוך טינה אישית לשקד. נתניהו לא הצליח, וכנראה הרוויח.

החיבור החדש בימין שווה לפי ההערכות בין 13-12 מנדטים. המפלגות החרדיות, ש"ס ויהדות התורה, שייצאו בספטמבר בקמפיין געוולד קשוח נגד ליברמן, עשויות להגיע ל-16 מנדטים ביחד. נתניהו, במקרה כזה, יכול להסתפק ב-32 מנדטים לליכוד, כדי לחצות את קו הציר, לאחוז את השור הפוליטי בקרניו, ולהקים את הממשלה הבאה בלי ליברמן.

חתן השמחה: רפי פרץ מגיע למלון רמאדה בירושלים לשיחות האיחוד בימין (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
חתן השמחה: רפי פרץ מגיע למלון רמאדה בירושלים לשיחות האיחוד בימין (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

מה שהכי מדהים בינתיים הוא המרדף האדיר שעושים נתניהו וכל שלוחיו הבכירים בליכוד אחרי עו"ד איתמר בן-גביר ועוצמה יהודית. בן-גביר הכהניסט, מעריצו של ברוך גולדשטיין, מי שתלש את הסמל ממכוניתו של יצחק רבין, הוא היום האיש הכי מחוזר על ידי ראש ממשלת ישראל. בן-גביר מצדו מחלק מחמאות  אינסופיות לנתניהו ומכנה אותו "המבוגר האחראי שיודע שאני מביא את השלטון לימין".

נתניהו מוכן להרעיף על בן-גביר תפקידים בממשלה ו-ועדות בכנסת, רק שיאות לרוץ ברשימה של שקד והרב רפי פרץ. ההערכה אצל נתניהו היא שבן-גביר ועוצמה יהודית שווים שני מנדטים, ואם הם לא ילכו לאיבוד, אפשר יהיה לסמן עוד וי חשוב.

פרופ׳ קמיל פוקס (צילום: צילומסך חדשות 13)
פרופ׳ קמיל פוקס (צילום: צילומסך חדשות 13)

נתניהו נשען כנראה על סקרים ומחקרים משלו. דיברתי אתמול עם פרופ' קמיל פוקס, בכיר הסוקרים הפוליטיים כיום. פוקס בדק בעצמו מה יקרה אם בספטמבר הקרוב, שבוע לפני הבחירות, עדיין ירוץ בשטח תרחיש המפלגה הגדולה, וליברמן יטען כי ימליץ בפני הנשיא על מי שישיג יותר מנדטים.

לפי פוקס, במקרה כזה תהיה נהירה גדולה לכיוון שתי המפלגות הגדולות, ואז הליכוד יוכל להגיע ל-61 מנדטים על חשבון ליברמן דווקא. פוקס מסכים כי נתניהו הוא אשף קמפיינים של הרגע האחרון, ויוכל להטות את הכף בדקות הקריטיות, כפי שעשה בעבר.

שאלה נוספת נוגעת לעוד שואב קולות בימין, משה פייגלין, שהשיג 120 אלף מצביעים בבחירות האחרונות. אין לאיש תשובה ברורה לגבי הכוונות האמיתיות של פייגלין הפעם. הוא עצמו הכריז אתמול כי יתמודד בבחירות, אבל אנשים שדיברו איתו נשבעים שהבטיח להם שלא ירוץ לבד עד הסוף, ולא יסתבך שוב בחובות והלוואות, בסדר גודל של מיליונים.

בכל מקרה, אם פייגלין יתפוס טרמפ טוב לפני ה-31 ביולי, יום סגירת הרשימות- הוא ימהר לקפוץ עליו, וגם זה יקדם את נתניהו אל גוש ה-61 המיוחל.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 386 מילים ו-1 תגובות

לא נעים ולא בהמוניהם

מצביעים ברגליים דברי ההסתה של ראש הממשלה נתניהו בבחירות 2015, המצלמות שהליכוד טמן בסמוך לקלפיות, חוק הלאום, המחלוקות בתוך הציבור הערבי והאכזבה מהפוליטיקאים הערבים ● למה ויתרו רבים מערביי ישראל על הזכות להצביע בבחירות - ומה הסיכוי שזה ישתנה בספטמבר? ● "עכשיו יש משחק חדש, עם הכניסה של אהוד ברק ועמיר פרץ, שמאוד אהוד בקרב הערבים"

עוד 1,700 מילים

מינה צמח פורשת מעולם הסקרים הפוליטיים, לאחר שהאשימה את מצביעי הליכוד ששיקרו לה בבחירות ● אבל הסוקרים המובילים בארץ מוטרדים מבעיות אחרות לגמרי: יש להם יותר מדי מפלגות לסקור, פחות מדי תקציבים, ניגודי אינטרסים פוליטיים וכלכליים - וגם העניין הקטן הזה שנקרא אינטרנט

תוצאות הבחירות האחרונות לכנסת היו מפח נפש של ממש לסוקרת המיתולוגית מינה צמח, שהודיעה אתמול על פרישתה ממערך הסקרים הפוליטיים של "קשת" (חדשות 12). צמח, שקנתה את עולמה כמי שחזתה את מהפך 1977, החסירה הפעם 5 מנדטים מגוש הימין במדגם שערכה לערוץ 12.

לאחר הבחירות צמח הייתה נסערת, טענה שמצביעי הליכוד פשוט שיקרו למדגם, ושמבין המצביעים היו כאלה שהתנצלו בפניה באופן אישי: 'לא ידענו שזו את ולכן לא אמרנו את האמת', הם אמרו, לטענתה.

עכשיו כשצמח (83) הולכת הביתה, החשש הוא שחוסר האמינות רק יחמיר, שהרי לטענתה אין לנשאלים כל בעיה לשקר לסוקרים האחרים. שום שינוי מתודולוגי של המדגם לא יפתור את הבעיה הזו, אולי רק מכונת אמת. אבל כמה סוקרים פוליטיים ישראליים סיפרו לנו השבוע על שלל של בעיות אחרות בענף.

בני גנץ חוגג ניצחון אחרי המדגם של מינה צמח (צילום: גילי יערי פלאש 90)
בני גנץ חוגג ניצחון אחרי המדגם של מינה צמח (צילום: גילי יערי פלאש 90)

1. הסקרים האינטרנטיים לא אמינים מספיק

הסקרים שמתפרסמים בתקשורת, עד יום שישי האחרון שלפני הבחירות, שונים מהמדגם ונערכים ברובם באינטרנט. לפי הערכות שונות, סקרי האינטרנט הם כר פורה לטרולים שצובאים עליהם, כדי ליצור תחושת הצלחה.

בישראל מרובת המפלגות, הסקרים משפיעים על המצביעים האסטרטגים, שרואים מפלגה קטנה עוברת בסקרים, ואז נותנים את קולם למפלגה הגדולה, כפי שהיה באפריל

כך למשל, משה פייגלין ("זהות") קיבל כ-6 מנדטים בכל הסקרים שלפני הבחירות האחרונות, ובסוף נשאר בחוץ ולא עבר את אחוז החסימה. גם נפתלי בנט ואיילת שקד ("הימין החדש"), נכנסו לכנסת בכל הסקרים האלה, ואפילו במדגם של רשת 13, אך כשלו ברגע האמת.

הפאנלים האינטרנטיים נערכים בתוך שעות, לעומת סקרים של העידן הקדום, שלקח שבוע שלם לערוך אותם, בטלפון. ועדיין, לא כולם מתלהבים מהם.

הסוקר של מפלגת הליכוד, אבי דגני, דבק בשיטה המסורתית של השיחה הטלפונית. לדבריו, "פאנל אינטרנטי מתקשה לייצג את אוכלוסיית מדינת ישראל. הוא כולל אמנם 15-20 אלף משתתפים בפועל, אבל הוא 'תל אביבי' מדי, פריפריה לא מיוצגת בו מספיק, והוא מוגבל בקרב הערבים והחרדים.

"אם אתה רוצה לראיין ערבים ואת עם ישראל כמו שצריך, קשה מאוד לעשות את זה באמצעות האינטרנט. בבחירות האחרונות, בכל פעם שמישהו ראה את כחול לבן עובר את הליכוד, אצלי לא היה מצב כזה לרגע אחד".

קמיל פוקס, לעומת זאת (הסוקר של "רשת 13"), אומר שהסקרים שהוא עורך במהלך מערכת הבחירות הם בחלקם אינטרנטיים "ובמגזר הערבי תמיד בטלפון".

לדברי פוקס, הוא לא מתכוון לומר איך ואם ישנה את המתודולוגיה שלו לקראת הבחירות בספטמבר הקרוב, "אבל אין לי סיבה לעשות את זה", הודות לכך שהציג במדגם הקודם רוב של 66 מנדטים לגוש הימין – כמעט כמו תוצאות האמת.

דגני אומר כי הוא היחיד שסוקר רק בטלפון, "וזה עולה הרבה יותר. באינטרנט שני אנשים מנהלים את הפאנל, ואני מחזיק 60 סוקרים ב-110 מ"ר". בנוסף, הוא טוען שיש לו מערכת מידע שמתריעה על מחסור של צעירים או קבוצת אוכלוסייה אחרת, במקרה שצריך להשלים את החסר.

"יש לי מערכת מידע על 600 אלף הבניינים בישראל", דגני מצליח להפתיע אותנו, "כולל המצב הסוציו-אקונומי של כל אחד מהם. המערכות האלה רשומות כחוק במשרד המשפטים, ולעולם לא נפר את צנעת הפרט".

עדי שריד (צילום: יח״צ)
עדי שריד (צילום: יח״צ)

גם הסוקר עדי שריד סבור שסקרי האינטרנט "לא משקפים את המציאות טוב מספיק", למרות שהוא עצמו מבצע אותם. חברת המחקר הנושאת את שם משפחתו עבדה בבחירות האחרונות עבור i24 news.

"עשינו סקר אינטרנט במקום מדגם, בגלל אילוצי תקציב, למעט משאל טלפוני במגזר הערבי", אומר שריד. "התוצאות היו רחוקות מתוצאות האמת, אבל קרובות לאלה של שבוע לפני הבחירות. זה אומר שבאינטרנט יש הטיות גדולות".

מצד שני, שריד אומר שהאינטרנט "כן טוב לזיהוי מגמות התחזקות או היחלשות. יש קשר בין הדיוק לתקציב, ברור שאם תעבור דלת דלת, תקבל תמונה אמיתית יותר".

ויש גם את העניין של הכסף. המשאל האינטרנטי אמנם זול יותר מטלפון או מלעבור דלת לדלת, אך ברוב הפאנלים האינטרנטיים הנשאלים מקבלים תמריץ כלשהו או תשלום. אבי דגני טוען שאצלו זה לא קיים. "אני לא משלם לאף אחד שום דבר. אני רק אומר תודה".

אורלי לוי מצביעה בבחירות אפריל 2019 (צילום: Basel Awidat/Flash90)
אורלי לוי מצביעה בבחירות אפריל 2019 (צילום: Basel Awidat/Flash90)

2. הסקרים משפיעים על ההצבעה

הסוקרים מקפידים להדגיש שהסקרים הם לא תחזית, אלא צילום מצב לרגע שבו הם נערכו. זה לא אומר שהם לא משפיעים על דפוסי ההצבעה – נהפוך הוא. "הסקרים עוזרים לאנשים לקבל החלטות למי להצביע", אומר עדי שריד.

"המפלגה השלישית בגודלה בבחירות אפריל הייתה מפלגת 'טרם החלטתי' – יש 14% כאלה, שהם 17 מנדטים. הקופצנות התגברה מאוד"

אבי דגני מסכים עם הטענה הזו, ומזכיר את "מרצ, למשל, שקיבלה 8 מנדטים בחלק מהסקרים ובסוף 'נאכלה' על ידי כחול לבן", לאחר שמצביעיה הוותיקים היו בטוחים שהיא עוברת את אחוז החסימה, והחליטו ללכת על הצבעה אסטרטגית.

"כך גם לגבי העבודה, שלא הייתה גבוהה ממילא, אבל קיבלה 8 מנדטים בסקרים, ובסוף התרסקה לגמרי וירדה ל-6 מנדטים. כך גם לגבי מפלגות קטנות שעברו בסקרים, ובסוף לא עברו את אחוז החסימה.

ויש גם את עניין ריבוי המפלגות. "ברוך השם", אומר דגני, "היו רק 47 מפלגות שהציעו את עצמן לבוחר באפריל. המון אחוזים התבזבזו".

וחוץ מהמנדטים המבוזבזים, ובניגוד לארה"ב, למשל – שם צריך לשאול רק על שני מועמדים לנשיאות משתי מפלגות, שיש להן דפוסי הצבעה היסטוריים – ריבוי המפלגות בארץ מקשה מאוד גם על הסוקרים.

דגני אומר כי "בישראל מרובת המפלגות, הסקרים משפיעים על המצביעים האסטרטגים, שרואים את המפלגה הקטנה עוברת בסקרים, ואז נותנים את קולם למפלגה הגדולה, כפי שהיה בבחירות האחרונות, אם כי זה יכול להיות הפוך.

כך למשל אורלי לוי, שלא עברה בכל הסקרים האחרונים, ובמקרה שלה הבוחרים לא נחלצו לעזרתה ברגע האמת, ואם היו כאלה ששקלו את זה, אולי הסקר הרתיע אותם מחשש שהקול ילך לאיבוד.

אם להסתמך על דגני, הסקרים יכולים להשפיע על ההחלטה של הרבה מאוד אנשים: "המפלגה השלישית בגודלה בישראל בבחירות האחרונות הייתה מפלגת 'טרם החלטתי' – יש 14% כאלה, שהם 17 מנדטים. הקופצנות התגברה מאוד, בעיקר בכחול לבן (שהייתה תנודתית בסקרים, ע.ש.), אנשים קפצו מעגלה אחת לאחרת".

זה אומר שהסוקרים הם במידה מסוימת שחקן פוליטי, ולא חוקר אקדמי שרק רוצה להיות זבוב על הקיר. מהסיבה הזו, באיטליה אוסרים על פרסום סקרים שבועיים לפני הבחירות, אם כי יש מדינות מחמירות פחות: בצרפת יומיים לפני הבחירות ובגרמניה אסור לפרסם רק מרגע פתיחת הקלפיות.

בבחירות הקרובות בישראל, הסקר האחרון יתפרסם ביום שישי, ולכל המנדטים הצפים והמצביעים האסטרטגים יהיה זמן לישון על זה עד רגע האמת ביום שלישי.

חגיגות ניצחון בכחול לבן אחרי הסקר של מינה צמח (צילום: גילי יערי פלאש 90)
חגיגות ניצחון בכחול לבן אחרי הסקר של מינה צמח (צילום: גילי יערי פלאש 90)

3. גם לסוקרים יש אינטרסים

תעשיית הסקרים היא לא רק לתקשורת, אלא כמובן גם לצורכי פנים, כך שיש ניגוד עניינים מובנה בעבודתם של חלק מהסוקרים: הם עובדים גם עבור המועמדים עצמם, בבלעדיות או במקביל לעבודה עבור התקשורת, זה לא משנה.

לא צריך לחשוד בכשרים, ולשם כך ועדת הבחירות המרכזית גם ניהלה דו שיח עם הסוקרים וחייבה אותם לפרסם סקרים פומביים באתר הוועדה, יחד עם גילוי נאות, שיפרט עבור מי הם עובדים.

דגני למשל, עבד בבחירות האחרונות עבור הליכוד, וגם מרצ ואחרים שרצו לאמוד את כוחם, אך שמר על אתיקה באמצעות מסירת הנתונים ללקוח בלבד: "מרגע ששילם זה שלו, תפנה אליו ותקבל את זה אם אתה רוצה". עם זאת, החשש מהטיות אצל הסוקרים מקנן בו, וגם הוא חש שבוחנים אותו בהקשר הזה:

"יש שם לא טוב של חלק ממכוני המחקר לצערי, שמרמים ומעלים את הדוח לגבי מי שהם משרתים אותו, ואולי מישהו חשד שגם אני עושה דברים כאלה, אז 'אמרו הוא איש של ביבי אז אל תראיינו אותו'. וזו הסיבה שראו אותי פחות בבחירות האחרונות".

"פאנל אינטרנטי מתקשה לייצג את אוכלוסיית מדינת ישראל. הוא כולל אמנם 15-20 אלף משתתפים בפועל, אבל הוא 'תל אביבי' מדי"

אחת הקלישאות הגדולות של הפוליטיקה הישראלית מדברת על השסע, הפילוג, הקיטוב והשנאה בין השבטים השונים. אפילו אמני השיסוי מעמידים פני ממלכתיים כשהם מדברים על הצורך לאחות את הקרעים. דגני מגבה את זה בנתונים:

"באחד הסקרים שאלתי כל אחד מה אתה מרגיש כלפי המפלגות, בסולם רחב שמשתרע בין היתר על פני אוהב, פחות אוהב, אדיש ועד שונא. יצא שבאוויר הישראלי יש 700% שנאה לעומת 300% אהדה. איך אמר יוספוס פלביוס, 'לא צריך להילחם ביהודים. הם הורגים אחד את השני לבד".

משה פייגלין בדרך לקלפי אפריל 2019 (צילום: Hillel Maeir/Flash90)
משה פייגלין בדרך לקלפי אפריל 2019 (צילום: Hillel Maeir/Flash90)
עוד 1,174 מילים

סקר: 82% מהציבור אינם תומכים בחוק החסינות

סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה קובע: 62% מהציבור מתנגדים לחוק החסינות, ביניהם גם 40% ממצביעי הימין ו-35% ממצביעי הליכוד ● 41% מהציבור חושבים שמערכת המשפט חזקה מדי, רובם מצביעי ימין, ואילו 39% אינם חושבים כך, רובם מצביעי שמאל ומרכז

18% בלבד מאזרחי ישראל תומכים ב"חוק החסינות". כך עולה מסקר חדש שערך מרכז גוטמן לחקר דעת קהל במכון הישראלי לדמוקרטיה .  62%, לעומת זאת, מתנגדים ל"חוק החסינות".

הציבור מתנגד לחוק החסינות במיוחד כאשר עולה האפשרות שהחוק יחול על העמדה לדין של ראש הממשלה בנימין נתניהו. כאשר נשאלו משתתפי הסקר "ואם בכל זאת יעבור חוק החסינות, האם יש להחיל אותו רטרואקטיבית גם על נתניהו" – רק 29% מהציבור השיב בחיוב, לעומת 46% שאמרו "יש להחיל אותו רק על מקרים חדשים".

גם בקרב מצביעי הימין, ואף בקרב מצביעי הליכוד, אין רוב לחוק החסינות. 40% מהאנשים שהגדירו את עצמם "מצביעי ימין" ו-33% מאלה שהגדירו את עצמם "מצביעי הימין המתון" מתנגדים לחוק החסינות, לעומת 33% ממצביעי הימין ו-14% ממצביעי הימין המתון שתומכים בו.

רק כ- 36% ממצביעי הליכוד תומכים בחוק החסינות ו-35% מתנגדים לו. גם מרבית המצביעים של שאר מפלגות הימין – "כולנו", "ישראל ביתנו", "איחוד מפלגות הימין", "הימין החדש" ו"זהות" מתנגדים לחוק החסינות. רק בקרב מצביעי יהדות התורה וש"ס יש רוב לתומכי החוק.

לפי הסקר, ההתנגדות לחוק החסינות מאחדת יהודים וערבים: 62% מהיהודים מתנגדים לחוק החסינות ורק 20% מהיהודים תומכים בו, ואילו 59% מהערבים מתנגדים לחוק ורק 13% מהערבים תומכים בו (שיעור המתלבטים ואלה שלא השיבו לשאלה גבוה יותר בקרב הערבים).

הציבור חצוי: האם הרשות השופטת חזקה מדי?

הסקר מראה שהציבור חצוי ביחס למאבק בין הממשלה למערכת המשפט, מחלוקת שיש לה השלכות על "פסקת ההתגברות" שנידונה במסגרת המשא ומתן הקואליציוני.

41% ממשתתפי הסקר מסכימים עם האמירה "הרשות השופטת צברה יותר מדי כוח" ועם הקביעה כי "יש לאזן בחקיקה בין הרשות השופטת לבין הרשות המחוקקת". 39% אינם מסכימים עם האמירות הללו.

כ-67% ממצביעי הימין ו-כ-45% ממצביעי הימין המתון תומכים בחקיקה שתחזק את הממשלה על חשבון מערכת המשפט, לעומת 23% בלבד מהנשאלים שהגדירו את עצמם כ"מצביעי מרכז", 13% מאלה שהגדירו את עצמם כמצביעי "השמאל המתון" ו-68% מ"מצביעי השמאל". 87% מאלה שהגדירו את עצמם כ"מצביעי שמאל" מתנגדים לחקיקה כזאת לעומת כ-12% בלבד ממצביעי הימין.

הסקר מגלה כי יחס למערכת המשפט שונה מאוד בין יהודים לערבים. 44% מהיהודים תומכים בחקיקה שתחליש את מערכת המשפט ורק כ-36% מהיהודים מתנגדים לה, ואילו 23% מהערבים תומכים בה ו-54% מהערבים מתנגד לה.

הסקר נערך שלשום (ג') בידי מכון המחקר של רפי סמית בקרב מדגם מייצג של 705 ישראלים, מהם 604 יהודים ו- 101 ערבים.

עוד 353 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה