ציפי לבני החליטה להגיב לדברי רביב דרוקר אתמול לפיהם "התאבדה פוליטית" בכנסת.

 בפוסט בפייסבוק כתבה: התעלמתי הרבה זמן, הפעם החלטתי לשים את זה כאן.

העובדות ביחס לאי הרכבת הממשלה ב2008:

1. כשקיבלתי את המנדט להרכיב ממשלה כשנה וחצי לפני סיום הקדנציה של הממשלה, המשחק כבר היה מכור. הגוש/ציר בין נתניהו לש"ס, נסגר לפני. לא משנה מה הייתי מסכימה לשלם, ממשלה לא יכלתי להרכיב.

2. במהלך המו"מ התברר שהמחיר הוא לא רק תשלום הקצבאות. הדרישה הנוספת היתה ביטול המו"מ לשלום. (מזכירה שמדובר באלי ישי – ימין קיצוני שלימים הקים מפלגה שבמצעה נאמנות מוחלטת לתורה וארץ ישראל השלמה.) והדרישה הבאה שתוכננה, חקיקה שתפגע בנשים בבתי הדין הרבניים.
אז להיגרר כסמרטוט בהסכמות שמנוגדות לכל מה שאני מאמינה ובשבילו הגעתי לפוליטיקה, גם לבגוד במצביעים וגם לא להרכיב ממשלה?? משל הדג המסריח והעיר קטן לעומת זה. (נדמה לי שיש דוגמאות עכשוויות ..)

בבחירות שהגיעו לאחר מכן ניצחתי את נתניהו ראש בראש אבל הגוש שנסגר קודם ניצח אותנו.

ב-2013 כדי להשפיע מבפנים, נכנסתי לממשלה בתנאים שלי: שרת משפטים עצמאית ואחראית על המשא ומתן עם הפלסטינים. מו"מ שעד אז היה בהקפאה מוחלטת. ואז, בדיוק כשנתניהו הסכים להמשיך במו"מ על בסיס קוי 67 על פי מסמך אמריקאי שנוסח אחרי מאות שעות עבודה, כתב אותו רביב דרוקר מאמר תחת הכותרת: "תתפטרי, ציפי תתפטרי" ובו הציטוט הבא:

"אני לא משלה את עצמי שתקבלי את עצתי החכמה. במקום שבו את נמצאת, מפתה מאוד להפוך לשמעון פרס או לאהוד ברק, לשכנע את עצמך שהיה כל כך הרבה יותר גרוע אם לא היית שם, שטויות".

אז למרות הקריאה הנרגשת, נשארתי ועוד הספקתי למנות שני שופטים ליברלים לבית המשפט העליון.

אני באמת לא חושבת שהכל זה שחור ולבן והמסקנה שלי שצריך לשקול כל פעם בהתאם לנסיבות מה נכון לעשות, על מה בשום אופן לא מוותרים ועל מה כן, לפי סדר עדיפויות. אבל גם כשמשבחים או מבקרים, עובדות רבותי עובדות.

והמסקנה החשובה מכולם לחבריי בפוליטיקה, לכו על פי צו מצפונכם ולא על פי דברי הפרשנים. הם ישנו את דעתם ואתם תשלמו את המחיר (לפעמים גם המדינה.)