עיריית אום אל פאחם שובתת היום במחאה על האלימות בחברה הערבית, כאשר המקרה האחרון היה ביום שישי, כאשר צעיר בן 21 נרצח בשעה שהתקיימה מחאה נגד אלימות.
ראש העיר סמיר מחאמיד אומר לכאן ב' כי "אם הילדים והנשים שלנו לא מרגישים ביטחון זה האישיו. יש למדינת ישראל ולמשטרת ישראל ארגז כלים ולא משתמשים בו נקודה. אז תשמשו בארגז הכלים הזה. אם נרצח יהודי תוך כמה שעות יש פיענוח. תבדוק בספרות ותראה שאחוז הפיענוחים בחברה הערבית שואף לאפס".
"ארבעה אנשים נרצחים מאותה משפחה בתוך שנה וחצי ואתמול דיברתי עם מפקד התחנה והוא אומר לי אין לי מלים. אני לא יודע (אם השב"כ יכול להועיל), הם יכולים להשתמש בארגז הכלים הזה גם בחסות המשטרה … אנחנו ראשי הרשויות אני לא בא לקבל כבוד הייתי מנהל בית ספר וקיבלתי יותר כבוד. במצב של היום אני לא יכול לשרת את האוכלוסייה".
"התלמידות אומרות אנחנו מרגישות ביטחון בעפולה וחדרה ולא מרגישה ביטחון באום אל פאחם".
פאולו פריירה, פילוסוף החינוך הברזילאי הנודע, עסק רבות בסוגיית הדיכוי והשחרור ממנו. פריירה לא הכיר כנראה את מגילת אסתר וחג הפורים, אך ממשנתו אני למד שיש שני סוגים של "ונהפוך הוא". הסוג האחד הוא הנפוץ והמוכר מכולם – המדוכא הופך למדכא.
"כמעט תמיד, בשלב המאבק הראשון, נוטים המדוכאים עצמם להפוך למדכאים או 'מדכאים לחצאין', תחת שישאפו לשחרור. עצם מבנה מחשבתם הותנה בסתירות הטמונות במצב הקיומי הנתון, שעיצב אותם. האידיאל שלהם הוא להיות 'גבריים'; אולם 'גבר' מצטייר בעיניהם, בדמותו של המדכא. זהו דגם האנושיות שלהם".
כאשר מתעורר האדם המדוכא להאבק את מלחמת שחרורו, הוא בו זמנית גם נאבק במדכא וגם רוצה לחקות אותו. המדכא אומנם נתפס בעיניו פעמים רבות כרשע ואכזר, אבל באותה עת הוא גם מהווה מודל לאחיזה ושימוש בכוח. אם מצליח המדוכא במאבקו הצודק, הוא עלול להשתמש בכוחו החדש באותו אופן שבו השתמשו בעבר בכוח כלפיו. כך הוא למד כל חייו.
כשמתעורר האדם המדוכא להאבק את מלחמת שחרורו, הוא בו זמנית נאבק במדכא וגם רוצה לחקותו. המדכא אומנם נתפס בעיניו פעמים רבות כרשע ואכזר, אבל באותה עת הוא גם מהווה מודל לאחיזה ושימוש בכוח
דומני שזה מה שקרה לעמנו במגילה.
"בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם. נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֳחַשְׁוֵרוֹשׁ לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים… וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם… וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בִּשְׁאָר מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ מֶה עָשׂוּ וּמַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עוֹד וְתֵעָשׂ. וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִנָּתֵן גַּם מָחָר לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן לַעֲשׂוֹת כְּדָת הַיּוֹם" (מגילת אסתר, פרק ט, פס' א-יג).
המגילה מספרת שמרחץ הדמים הצודק והבעייתי הזה נגמר בקרוב ל-76,000 הרוגים. הצד המשמח של "ונהפוך הוא", הוא שהנרדפים על לא עוול בכפם ניצלו, והשונאים הכוחניים הפכו למפוחדים וחלשים. הצד העצוב הוא שנתקענו בשלב הראשון של המהפכה, השלב הבעייתי. פריירה מסביר:
"כדי שלמאבק זה תהיה משמעות, אסור שבמאמציהם להשיב את אנושיותם יהפכו המדוכאים עצמם למדכאיהם של המדכאים, אלא עליהם לשקם את אנושיותם של אלה ושל אלה גם יחד. זוהי אפוא משימתם ההומניסטית וההיסטורית של המדוכאים, לשחרר את עצמם ואת מדכאיהם גם יחד".
השלב השני של "ונהפוך הוא", שלב השחרור האמיתי והעמוק מדיכוי ומאימת הרדיפה, אינו הפיכת המדוכא למדכא, כי אם שחרור ממושגי הדיכוי. המהפכה העמוקה אינה בהפיכת הנרדף לרודף, אלא בהפסקת הרדיפות. "ונהפוך הוא" מתקדם יותר הוא הפיכת צורת המחשבה ומבנה המציאות. לא עוד הבניית מציאות בה יש שולט ונשלט, מדכא ומדוכא, רוצח ונרצח, אלא ניסיון לייצר מציאות נטולת שליטה ודיכוי כוחני.
אנו זוכים לחיות בתקופה מופלאה בה הצלחנו, בני ובנות עם ישראל, לבצע את השלב הראשון של "ונהפוך הוא". יש לנו מדינה ריבונית. האתגר האמיתי המונח כעת לפתחנו הוא שנזכה להגשים ולחגוג בכל פורים את השלב השני והעמוק של "ונהפוך הוא". אמן.
"ונהפוך הוא" מתקדם יותר הוא הפיכת צורת המחשבה ומבנה המציאות. לא עוד הבניית מציאות בה יש שולט ונשלט, מדכא ומדוכא, רוצח ונרצח, אלא ניסיון לייצר מציאות נטולת שליטה ודיכוי כוחני
(הציטוטים של פאולו פריירה לקוחים מספרו "פדגוגיה של מדוכאים" ומופיעים בספר: "כל שצריך להיות אדם" – אנתולוגיה בעריכת נמרוד אלוני, בעמודים 472-3. להרחבה על משנתו של פריירה האזינו לפרק "חינוך משחרר" בהסכת "קולות של רוח" בהגשת ליאור טל שדה)
סמנכ"ל תוכן ומנחה בקולות, מגיש הפודקאסט ''קולות של רוח'', פובלציסט ופעיל חברתי.
בית המשפט המחוזי בירושלים קבע השבוע כי דיוני ההוכחות במשפט נתניהו ייפתחו שבועיים אחרי הבחירות ויימשכו שלוש פעמים בשבוע במשך כשש שעות בכל פעם. השופטים דחו את בקשת נתניהו לביטול כתב האישום בתיקים 1000 ו-4000, אך הסכימו כי נפל פגם בהתנהלות מנדלבליט בענין האישור לפתיחת החקירה. סנגורי נתניהו מתעתדים לזמן את מנדלבליט לעדות בענין בהמשך.
מתן אישור היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה פלילית נגד ראש הממשלה (וכן נגד נשיא המדינה, שר, חבר כנסת, שופט, דיין או ראש עיר) הוא דרישה מהותית וקריטית שנועדה למנוע פתיחת חקירה פלילית נגד נבחר ציבור וכן נגד בעלי משרה שיפוטית סתם כך.
מתן אישור היועמ"ש לפתוח בחקירה פלילית נגד רה"מ (וכן נגד הנשיא, שר, ח"כ, שופט, דיין או ראש עיר) הוא דרישה מהותית וקריטית שנועדה למנוע פתיחת חקירה פלילית נגד נבחר ציבור או בעלי משרה שיפוטית סתם כך
מדובר בדרישה שמעוגנת בחוקי יסוד. ואכן, סעיף 17 לחוק יסוד: הממשלה אינו מותיר מקום לשום ויכוח: חלה חובה מוחלטת וחד משמעית לקבל אישור מטעם היועץ המשפטי לממשלה כדי לפתוח בחקירה נגד ראש ממשלה מכהן. זוהי דרישה קריטית מאין כמוה.
בפרשות נתניהו, כך קבעו השופטים, ניתן אישור פתיחת חקירה מראש בידי היועץ המשפטי לממשלה הן בפרשת 1000, הן בפרשת 2000 (על כך אין מחלוקת בין הצדדים) והן בפרשת 4000, כלומר בכל 3 פרשות האישום נגד נתניהו.
הדבר הובהר בצורה חדה בהחלטת השופטים.
לכן דרישת חוק היסוד למתן אישור היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה נגד נתניהו, היא דרישה שמולאה. הדרישה המהותית מולאה.
אלא שהדרישה המהותית מולאה בצורה פגומה טכנית. איני מקל ראש בפגם זה. אני סבור שהיה על מנדלבליט לאשר באופן רשמי מראש, בצורה כתובה ובאופן בהיר וחד, פתיחה בכל חקירה.
היה עליו לעשות כן הן בפרשת 1000 והן בפרשת 4000 (כאמור, אין מחלוקת בין התביעה להגנה לגבי אישור פתיחת החקירה מראש בפרשת 2000).
עם זאת, מבחינה מהותית, אין מחלוקת שמנדלבליט העניק אישור מראש לפתוח הן בחקירת פרשה 1000 והן בחקירת פרשה 4000. ואני מדגיש שוב: העניק אישור מראש.
מאחר שהעניק אישור מראש לפתיחת חקירה בכל פרשה אך לא בצורה כתובה ורשמית וסדורה, מדובר בפגם טכני רציני אך לא בפגם מהותי שיורד לשורשו של עניין.
לו הייתה נפתחת חקירת משטרה נגד נתניהו ללא אישורו של מנדלבליט, אז היה מדובר בפגם מהותי שיורד לשורשו של עניין.
מאחר ש-3 פרשות האישום נחקרו באישורו של מנדלבליט, לא קיים כאן פגם מהותי שיורד לשורשו של עניין.
הדרישה המהותית מולאה בצורה פגומה טכנית. איני מקל ראש בפגם זה. עם זאת, מבחינה מהותית, אין מחלוקת שמנדלבליט העניק אישור מראש לפתוח הן בחקירת פרשה 1000 והן בחקירת פרשה 4000
מנדלבליט פיקח בצורה הדוקה על פעולות החקירה. עם זאת, אני מעריך שלא ידע על הלחץ המחפיר לכאורה (שיכול להגיע עד כדי סחיטה באיומים) על ניר חפץ מטעם מי מהחוקרים בטרם הפך לעד מדינה.
על פניו, נראה שהחלטת ניר חפץ להפוך לעד מדינה, לא התקבלה אך ורק בעטיו של לחץ זה, אלא באופן מנותק ממנו, אך הלחץ המתואר אכן חמור מאין כמוהו. ייתכן שמי שהפעיל אותו, ביצע עבירה פלילית לכאורה.
בניגוד לטענות מפי מדבררי נתניהו בתקשורת, לא התרשמתי שהתביעה שיקרה לבית המשפט בנדון. ככל שקראתי את הדברים, אני מתרשם שלא נטענה שום טענה כוזבת מפי התביעה.
מאידך, כן התרשמתי כמובן שמנדלבליט אכן לא העניק אישור כתוב ומסודר ורשמי מראש כאמור לעיל – וזה פשוט לא תקין.
נדגיש: זיכויים במסגרת משפטים פליליים לא נגזרים מפגם טכני בלבד. כשבית המשפט מחליט לזכות בשל מחדלי חקירה, מדובר במחדלים שטמנו בחובם פגיעה עמוקה בזכות היסוד להליך הוגן של הנאשם (תוכלו לראות זאת בהלכת יששכרוב מ-2006 שנקבעה בידי הנשיאה בייניש וכן בהלכת חיימטוב מ-2018 שנוסחה בידי השופט אורי שהם וכן בהלכות נוספות).
על פניו, גם טענת אלוביץ' בדבר הלחץ מטעם מי מחוקריו להחלפת סנגור (כי סנגורו סבר שאין מקום שיהפוך לעד מדינה) היא טענה חמורה שיש לבדוק אותה לעומק. היא אינה משפיעה בהכרח על קבילות הראיות נגד נתניהו, מפני שאלוביץ' לא הפך לעד מדינה נגדו, אך היא יכולה להשפיע על היבטים אחרים. יש לבחון אותה לעומק.
אם ידע מנדלבליט על הליקויים הללו – זה חמור מאד. אם לא ידע (וכנראה שלא ידע), זה עדיין חמור כמובן.
נדגיש: זיכויים במסגרת משפטים פליליים לא נגזרים מפגם טכני בלבד. כשבית המשפט מחליט לזכות בשל מחדלי חקירה, מדובר במחדלים שטמנו בחובם פגיעה עמוקה בזכות היסוד להליך הוגן של הנאשם
נדגיש שהשופטים הבהירו שיבחנו בהמשך הדרך את טענות הסנגורים לגבי קבילות ראיות כאלה ואחרות. וטוב שכך. יש לשמור על זכויות הנאשמים מכל משמר.
ומספר משפטים לסיום בסוגיית האפשרות לכהן כראש ממשלה וכן כנאשם במשרה מלאה.
נטען שנתניהו יוכל לוותר על נוכחות בדיונים רבים במשפטו ולכן המשפט לא יפגע בתפקודו כראש ממשלה.
אז ככה:
א. ראשית, שופטים אינם פוטרים נאשמים באופן אוטומטי וגורף מנוכחות במשפטיהם הפליליים.
ב. קרוב לוודאי שנתניהו עצמו יבקש להיות נוכח בדיונים הרבים שבהם יעידו עדי התביעה החשובים והרבים שממוקדים בו. כלומר, אלו שעדותם עשויה להניח תשתית אפשרית להפללתו.
ג. הוא ירצה להביט בעיניהם. הוא ירצה שהם יחושו לחץ פסיכולוגי (לחץ שהוא מפעיל גם כיום בדרכים שונות. כולל הגילוי המדהים ששוחח עם עד תביעה מרכזי במשפטו: מילצ'ן. קיים חשש שהוא שיבש הליכי משפט. מדהים שהדבר לא נחקר). הוא ירצה לדבר עם סנגוריו במהלך הדיונים או לכתוב להם הערות כאלה ואחרות.
ד. אך גם אם השופטים יפטרו אותו מהתייצבות בחלק מהדיונים, ברור לכולנו שעליו להשקיע שעות רבות בתום דיוני ההוכחות כדי לשוחח עם סנגוריו וכן כדי לקרוא את תוכן הפרוטוקולים שמתעדים את העדויות. יותר מזה: הוא יהיה חייב לשבת עימם ולסייע בעדם במשך שעות להתכונן לקראת החקירות הנגדיות של העדים הבאים.
ה. לא ניתן לנהל כך מדינה. פשוט לא ניתן.
ו. חמור מכך: נתניהו מקבל שוב ושוב הכרעות בנושאים קיומיים על סמך האינטרס הפרטי, הפוליטי והמשפטי שלו, ולא על סמך שיקולי אינטרס הציבור.
לכן הצביע בעד הצעת החוק למניעת כהונת ר"מ תחת כתב אישום ב-2008.
לכן אף אמר שראש ממשלה תחת חקירות (חשוד. לא נאשם) איבד את המנדט הציבורי והמוסרי, מאחר שקיים חשש רציני שישקול שיקולי הישרדות אישיים ולא שיקולים לאומיים.
גם אם השופטים יפטרו אותו מהתייצבות בחלק מהדיונים, ברור לכולנו שעליו להשקיע שעות רבות בתום דיוני ההוכחות כדי לשוחח עם סנגוריו וכן כדי לקרוא את תוכן הפרוטוקולים שמתעדים את העדויות
אי אפשר. פשוט אי אפשר שראש ממשלה יכהן גם כנאשם במשרה מלאה. שלא לדבר על החלטתו להטיל אימה על התביעה הכללית, למנוע מינויים בכירים בשירות הציבורי, להפר את התחייבותו לבג"צ לחתום על הסדר ניגוד עניינים, לשלוח נציגות צייתניות כמו מירי רגב ואסנת מארק לוועדה למינוי שופטים, למנות מבקר מדינה שהוא יס מן, ולעשות כל שניתן כדי לסרס את הכנסת, להפחיד את מערכת המשפט, לעקר את הפרקליטות מכוחה, לרדוף את החלקים בתקשורת שאינם סוגדים לו, ולהפוך את מדינת ישראל למדינה בלתי דמוקרטית בתהליך זוחל של ארדואניזציה.
עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם