אמילי מואטי ממפלגת העבודה נאמה במליאת הכנסת את נאום הבכורה שלה, במסגרתו התייחסה למקום בו גדלה, לפערים חברתיים ולהסללה חברתית ואמרה בין היתר –

הנוכחות שלי בכנסת היא בעיקר טעות סטטיסטית. אין לי שום דרך להסביר את העובדה שחברות הילדות שלי שם ואני כאן. חשוב לי להיות כאן, מהרגע שהבנתי כמה עמוק השינוי שצריך לחולל וכמה יותר מדי אנשים בינינו זקוקים לנס כדי להגיע למקומות שעבור אחרים הם מובנים מאליהם, הבנתי שאני צריכה להיות כאן. מי שלא מכיר אותי עשוי לחשוב שמדובר בהגשמת חלום, זה לא. אני כאן כדי שאנשים שגדלים שם יוכלו להתחיל ולחלום חלומות כאלה.

אני מכירה את זה ברמת קשר דם אז תהיו מוכרחים לסמוך עליי כאן. אין איש שבוחר בפשע, הפשע בוחר בני אדם בקפידה, צד אותם ביערות הייאוש והפחד, בריכוזי העוני וההדרה הוא חוגג באין מפריע. נולדתי בנתניה ב-1980, השם האמצעי של השכונה בה נולדתי היה שכונת האינדיאנים, והיו בה פשע, מוות ממנות יתר של סמים, וזנות מגיל צעיר. אם זה עוד לא ברור אז אדגיש, מדובר באנשים נפלאים עם תקרת בטון מעל הראש. מוחות מבריקים שהוסללו למסגרות מקצועיות מבלי שמישהו במערכת בדק את היכולות, הכישורים או השאיפות שלהם, כי איש לא היה אכפת.

עוד לא דיברנו על החסמים ומנגנוני הסינון המעמדיים בכניסה לאוניברסיטאות, אם כי אני בטוחה שכבר היום בדורנו מסתובבים גאונים בתחתית הסולם החברתי בעוד הצמרת הומה בני אדם בינוניים. המציאות היא שהשעתוק של העוני והמוכשלות לדור השני קשים הרבה יותר כי החיים הרי לא מתנהלים בוואקום, במקביל מתפתח דור שני לפריבילגיה לייצוג ולהון. המידע הזה הוא חשוב להתחלה של תיקון.