ראש הממשלה נפתלי בנט בישיבה המיוחדת במליאת הכנסת לזכר יצחק רבין –

בעשרים ושש השנים שחלפו מאז הרצח, חזרתי פעמים רבות אל הלילה ההוא בכיכר מלכי ישראל. אני מקווה שמאז הרצח למדנו כמה מסוכנת אלימות וכמה היא מהווה קו אדום מובהק. אני מקווה שלמדנו גם כי אסור להשתיק ציבורים שלמים בחברה שלנו, אסור להכפיש ציבור שלם אם פרט בתוך אותו ציבור פשע או סרח. לא הימין רצח את רבין ולא הדתיים רצחו אתרבין. יגאל עמיר רצח את רבין.

ואני בעיקר מקווה שלמדנו כי אם נקום איש על רעהו, אם ניתן לשנאה לחלחל ולחצוץ בינינו, אם ניתן להכללות להשתלט על השיח בינינו, נאבד את כל מה שיקר לכולנו, וחלילה נאבד גם את המדינה שלנו. מדינת ישראל היא לא דבר מובן מאליו, אנחנו חייבים לא רק לפעול לביצור ביטחונה כלפי חוץ אלא להבין שאיבדנו בעבר את הבית שלנו מבפנים.

אחרי שנתיים בצבא שהייתי בלי הכיפה, את הכיפה שעל ראשי החזרתי בימים שלאחר הרצח הנורא. חשתי שזאת התשובה הראויה למתקפה נגד חובשי הכיפות.

שני לקחים עולים מהרצח, האחד שגם אם אתה בטוח במאה אחוז בצדקת דרכך, יש קווים שלא חוצים אותם, לא משנה מה. אלימות זה מחוץ לתחום נקודה. הלקח השני הוא שאסור להשחיר קבוצות בישראל בגלל היחיד. הקלח הוא שצריך ללמוד לנהל את הוויכוח בין שמאל לימין ומה גבולות הגזרה של הוויכוח.

הממשלה אשר הקמנו, חבריי ואני, לפני כארבעה חודשים, מביאה בעצם כינונה מסר אחד מהלקחים האלה. כזה המעצים את המשותף, המחבר והמאחד בינינו – והוא רב כל-כך וגדול כל-כך מהמפלג. אנחנו רוצים שכל אזרחי ישראל ירגישו רצויים בין אם יש להם ייצוג בקואליציה ובין אם אין להם ייצוג בקואליציה.