ראש הממשלה החליפי, שר החוץ ויושב ראש יש עתיד, יאיר לפיד, בישיבה של הכנסת לזכר יצחק רבין –

יש קו ברור בין רצח רבין לשנה האחרונה. שניהם חלק מהמאבק הישראלי הגדול. הוא לא בין ימין לשמאל. המאבק הישראלי הגדול הוא בין אנשים שמאמינים בדמוקרטיה לאנשים שמנסים להרוס אותה.

רבין לא נרצח בידי הימין. הימין האמיתי הוא דמוקרטי. רבין נרצח בידי מי שלא היה מוכן לקבל את הדמוקרטיה הישראלית. יגאל עמיר רצה לרצוח את הרעיון הדמוקרטי. הוא אמר לעצמו שהרוב לא קובע. הוא יודע יותר טוב.

אם מישהו אומר לעצמו שהרוב לא קובע, הוא לא באמת במחנה הלאומי. הוא לאומן קיצוני ומסוכן. במקום לאהוב את המדינה, הוא שונא כל מי שלא חושב כמוהו.

לאומנים קיצונים הם לא פטריוטים. לאומנות קיצונית היא לא אהבת הארץ, היא ניסיון לסחיטה באיומים.

צאצאיו האידיאולוגיים של יגאל עמיר יושבים היום בכנסת ישראל. מקבלים לגיטימציה, אורחים רצויים בכל האולפנים. אילולא חוללנו את הנס של ממשלת השינוי, הם היו עכשיו שרים בממשלה.

הבחירות האחרונות היו משאל עם על הדמוקרטיה. על השאלה אם אנחנו עדיין רוצים לחיות במשטר דמוקרטי עם שלטון חוק, או שאנחנו רוצים לעבור למשטר פופוליסטי, סמכותני, קיצוני ולאומני.

על זה היו הבחירות. זוהי החלוקה בין הקואליציה לאופוזיציה. לא שמאל וימין – אלה שמאמינים בדמוקרטיה מול אלה שנמאס להם מהדמוקרטיה. אלה שרוצים לאחד את העם, מול אלה שרוצים לפרק אותו.

בכל ארבע מערכות הבחירות של השנה שחלפה, בכל המהלך המסובך של הקמת הממשלה, המקהלה האנטי-דמוקרטית לא הפסיקה לצעוק את המילה "שמאל, שמאל, שמאל."

בגלל זה הם הפסידו. כי הם נתקעו בשפה של האתמול. כי זה ישן. הממשלה שהקמנו היא לא שמאל ולא ימין, היא ממשלה של רוב אזרחי ישראל, שהחליטו להציל את הדמוקרטיה הישראלית.

הדיון הזה הולך אחורה עד רבין. רבין לא באמת היה שמאל. הוא היה ביטחוניסט. הוא חשב שאם לא ניפרד מהפלשתינים, הביטחון הישראלי בסכנה ואנחנו עלולים להידרדר למדינה דו לאומית ולא דמוקרטית.

אולי הוא צדק, אולי הוא טעה, יש רק מקום אחד לברר את התשובה: בתוך התהליך הדמוקרטי. בקלפי.

ראש ממשלה מחליפים בקלפי, אז החלפנו. למרות כל קשיי השנה האחרונה, עדיף שלוש מערכות בחירות משלושה כדורי אקדח.

ההסתה היום דומה מאוד להסתה אז. אותם אנשים, אומרים אותם דברים. מי שמדבר ככה, מי שפועל ככה, לא מאמין בדמוקרטיה. לא מאמין בחיים שיש בהם גבולות וחוקים.

לדמוקרטיה יש מחיר: הפרדת רשויות, בתי משפט חזקים, שמירה על זכויות אדם. צבא שצריך לציית לחוק גם אל מול פני המלחמה.

בדמוקרטיה אמיתית התקשורת חופשית ומוגנת מפני השלטון. שקרים והפחדות הם אוייבי הדמוקרטיה. אדם שהולך לקלפי לבחור ממשלה צריך לדעת את העובדות.

העובדות הן שהיו בחירות ונצחנו. הבאנו לאולם הזה 61 אצבעות והקמנו ממשלה. אלה החוקים. ככה זה עובד. התברר שגם הדמוקרטים יודעים לעמוד על שלהם. יודעים להיאבק על העמדות שלהם – ולנצח.

זו מורשת רבין. מורשת הלוחם. אתה רוצה להגן על מה שאתה מאמין בו, תצטרך להכנס לבוץ עם הידיים ועם הרגליים. ויש בוץ. אנחנו מוקפים בו.

דמוקרט אמיתי לא שותק כשמנסים למחוק את שלטון החוק. הוא בטח לא שותק מול אלימות. לא ניתן לנצל את הסובלנות שלנו כדי לרסק את הדמוקרטיה.

דמוקרטיה צריכה לדעת להגן על עצמה. כמה דקות לפני מותו רבין אמר, "אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה."

זה מה שעשינו. הגנו על עצמנו. זה לא חוג לנימוסים והליכות. החלטנו שאנחנו לא נשב בצד ונכתוב מאמרים מלומדים על סובלנות וליברליות בזמן שעל מדינת ישראל משתלטים כוחות של חשיכה אנטי דמוקרטית.

רצח רבין היה התנקשות בדמוקרטיה הישראלית. בשנים האחרונות היה פה נסיון להתנקש בה באמצעים אחרים. מנענו אותו ברגע האחרון. מתוך מחוייבות. מתוך פטריוטיות, מתוך הבנה שמה שקרה אסור שיחזור.

ואני רוצה להגיד לכוחות האנטי-דמוקרטים שמסתובבים בינינו. אנחנו פה להרבה זמן. אנחנו לא הולכים לשום מקום. אנחנו לא מפחדים מכל הצעקות. יצחק רבין אמר, "בחרדה לא בונים מדינה." אנחנו יודעים מה הציווי שרבין הותיר לנו: להמשיך להיאבק ולהמשיך לנצח.

יהי זכרו ברוך.
תודה רבה.