ועדת העבודה והרווחה קיימה סוער בנושא הטיפול בנכי צה"ל והתמודדותן של נפגעי הלם קרב.

בפתח הדיון אמרה יו"ר הוועדה ח"כ אפרת רייטן מרום: "נכי צה"ל מתמודדים יום יום, שעה שעה עם הצלקות שהם נושאים בגופם ובנפשם. לדאבון הלב מדינת ישראל מגדילה את משפחת פגועי הנפש שלה מדי שנה וכמעט שאין משפחה בישראל שאין לה היום בן אח, אבא, אחות, ילדה שסובלים ברמה כלשהי מפוסט טראומה".

ראש אגף השיקום במשרד הביטחון, לימור לוריא סקרה בפני הוועדה צעדים שקידם ומקדם האגף כדי לשפר את הטיפול בנכי צה"ל ככלל ובנפגעי פוסט טראומה בפרט: "5,734 איש מוכרים כיום על ידי האגף כנפגעי PTSD. מוגשות כ-3,000 בקשות מדי שנה, כ 60% מאושרות בסופו של דבר. זמן הטיפול הממוצע בכל בקשה הוא 1076 ימים וכרגע ממתינות להחלטה 10,700. היעד שלנו הוא לרדת ל-100 ימי טיפול לכל בקשה, כפי שנהוג במשרד הביטחון כלפי נפגעי עבודה – זה יעד שאפתני אבל אם הם יכולים- גם אנחנו".

עוד הוסיפה לוריא "אני יודעת שיש לאנשים הביקורת על ההתנהלות שלנו, אני מתנצלת מראש. יחד עם זה, 300 עובדי האגף רוצים להשתפר ולתת את השירות הטוב ביותר ולשפר את מה שהיה בעבר".

רבים ממשתתפי הדיון שיבחו את הרוח החדשה והעשייה שמקודמת היום באגף השיקום. עם זאת, המשיכו למתוח ביקורת חריפה על הוועדות הרפואיות והעידו בין היתר על סחבת, ביורוקרטיה מתישה, יחס מזלזל והיעדר אמון מצד הרופאים כלפי הפונים.

יו"ר ארגון נכי צה"ל עידן קלימן: "התקדמנו בנושאים רבים, אבל דבר אחד לא פוצח עדיין והוא השערורייה של הוועדות הרפואיות. מדובר בחוצפה ברמה חסרת תקדים. אם פרח טיס צריכה להתחנן הכרה, אם שבוי לא מקבל הכרה, אם לוחם ממלחמת לבנון השניה צריך לרדוף אחרי אחוזי הנכות שלו – יש לנו בעיה קשה. אנחנו נמצאים בחוסר אמון מוחלט בהם. הרופאים בוועדות הרפואיות נמצאים בסוג של בועה חוקית ואי אפשר לגעת בהם. נושא נוסף הוא הרופאים המחוזיים. משרד הביטחון לא יכול לפתור את הבעיה הזו לבד. יש מחסור גדול ברופאים מחוזיים ויושבים שם גם רופאים שפשוט לא מתפקדים. יש תת תקצוב בנושא הרופאים המחוזיים. אנחנו מבקשים כי תוקם נציבות קבילות של נכים, גוף עליון מפקח, בלתי תלוי, שלא מורכב מרופאים. בכל הקשור בשער הכניסה והכרה בנכי צה"ל – אנחנו נמצאים הרחק מאחור".

לאה סעידיאן, אחותו של איציק סעידיאן שהצית עצמו מול משרדי אגף השיקום: "הצבא צריך לדפוק לנו בדלת, להגיע למשפחות של חיילים שעברו משבר, תקרית, אנחנו צריכים לקבל את המידע. אנחנו לא ידענו מה קרה ליצחק. לצבא יש תפקיד ראשוני בכל התהליך הזה – להכיר במקרה שהוא עבר ואח"כ להגדיר אותו כפוסט טראומתי. אגף השיקום מלווה אותנו כל הזמן. אני מרגישה רוח חזקה של עשייה מלימור לוריא, התחושה היא שיש כאן כתובת והתחלה חדשה ואני מאמינה בכם. גם ארגון נכי צה"ל מלווה אותנו באדיקות, ובית החולים שיבא מעניק טיפול מסור, מעדכן כל הזמן".

עוד הוסיפה סעידיאן: "המשפחה שלי מפורקת. אמא מאוד חלשה, אחיי הפסיקו לעבוד ולתפקד. אנחנו מרגישים שהקרבנו ואנחנו רוצים שזה יהיה הסוף, שיצחק יהיה המקרה האחרון". יו"ר הוועדה אמרה בתגובה: התפילה הזו משותפת לכולם, זו הפצרה לכל המערכות. הכרת הטוב שלך לכל מי שעוטף אתכם מעוררת השראה. תודה".

מורן הר אבן, שנפצעה במהלך קורס טיס תיארה סחבת ויחס מזלזל מצד הרופאים בוועדות הרפואיות: "13 שנים חלפו, עברתי 17 ועדות רפואיות ואני עדיין לא מוכרת. עשור של הליכה עם קביים הוביל להשלכות רפואיות נוספות ועד היום. במהלך 8 ועדות רפואיות רופאים תפסו כל אחד רגל אחת הרימו ומתחו רק כדי להראות שאני פחות נכה. הם שאלו בזלזול אם נפצעתי במשרד ואמרו שנשים לא צריכות להתקבל לקורס טיס. קבעו לי 0 אחוזי נכות ושלחו אותי עם צו זמני ללא שיקום לרחוב בלי שום דרך להתמודד עם זה. אני עכשיו בטיפולים באגן כדי שאוכל להיות אמא. כשביקשתי מהרופאים בוועדות לדעת מה הם עושים הם אמרו לי- תהיי בשקט. עשו מה שהיו צריכים ויצאו". לא יכול להיות שאין ביקורת על הרופאים – כל מי שיודע ולא עושה עם זה כלום הוא שותף".

ח"כ אופיר סופר "באוגוסט 2020 הקמנו פה ועדת משנה לנפגעי פוסט טראומה. לצערי המקרה של איציק סעידיאן דחף את האירוע חצי שנה לאחר מכן ואנחנו היום בצער ובשמחה איפה שאנחנו נמצאים. אני מכיר רבים מהמשתתפים ואני מקבל מידי שבוע פניות רבות, יש היענות מצד אגף השיקום גם בשעות הקטנות של הלילה, יש רצון עז לטפל אבל לא נשלה עצמינו שזה יקרה בתוך שנה או שנתיים. ניאבק כדי שהשינוי יקרה כמה שיותר מהר. סוגיית ההכרה היא קריטית ודרמטית. אח"כ הטיפול במשפחה והטיפול התעסוקתי. אלה שלוש הלבנות".

ח"כ מופיד מרעי: אין מחיר חומרי לכאב שאתם נושאים ואנחנו מחויבים לוודא שתקבלו את כל מה שמגיע לכם. ולהקל עליכם כמה שיותר".

אפרת שפרוט מנכ"לית נט"ל: "במשך שנים היינו ממליצים למטופלים שלא להגיש בקשה כי זה הורס את התהליך הטיפולי, זה היה נורא עצוב. עכשיו באמת קורה משהו אחר. מרגישים שנעשית עבודה באזור השיקום, אבל אני מצטרפת לכל מה שנאמר על הוועדות, כי עד שאתה מוכר ומגיע לאזור השיקום אתה גמור. כדי להביא לשינוי אמיתי יש צורך בעבודה בין מגזרית, שיתוף פעולה של הממשלה עם הארגונים".

עוד ציינה שפרוט כי במסגרת הרפורמה האחרונה הוקם קו סיוע לנפגעי פוסט טראומה ולבני משפחות שמפעילה העמותה מטעם משרד הביטחון.

נדב וינץ', לוחם שנפצע בצוק איתן: "הייתי באירוע של הדר גולדין, מערכת הביטחון התעללה בי במשך שנים ואני עומד פה היום רק בזכות עצמי. אנחנו לא ערוכים למלחמה הבאה. בלבנון ה-3 יהיו עשרות אלפי חיילים ועדיין לא טיפלתם בצוק איתן. אני יצאתי להילחם והמסר שלי לאיציק סעידיאן- לא אתן לאף אחד מחיילי צוק איתן ומהדור החדש להיפגע- אל תנסו אותנו".

שיפרה שחר, עמותת בית חם לכל חייל: "מי שעשה עוול כל כך גדול כמו הוועדות הרפואיות לא יכול להיות זה שמתקן. בדיונים שהיו השבוע פרקליטים שממומנים על ידינו ומייצגים את אדף השיקום מתעמרים עדיין בנכי צה"ל- בגוף ובנפש. זה בלתי נתפס".

תמר שלבי, בת להלום קרב: "כשאבא שלי התאשפז לראשונה הייתי בת 9 – אמרו לי שאבא ניסה להתאבד, שהוא הלום קרב, התאשפז במחלקה פסיכיאטרית. לא ידעתי מה הדברים האלה אומרים אז. מאוד קשה להתקדם משם הלאה ויש מחקרים שאומרים שזה עובר ישר לדור השני. אף אחד לא עוזר לנו, אמא שלי החזיקה את המשפחה, גם כלכלית וגם נפשית, אף אחד לא יודע מה עובר עלינו. עברו 47 שנה אבל הוא עדיין שם, ואנחנו שם איתו, מתמודדים עם הדבר הזה".

בתום הדיון אמרה יו"ר הוועדה ח"כ אפרת רייטן מרום: "אתם בשר מבשרינו. גם לי יש קרוב משפחה הלום קרב ואני יודעת את ההתמודדות האישית היומיומית. יש לכם פה בית בוועדה הזו. נצעד אתכם – נפקח ונשפר הכי מהר שנוכל. הביורוקרטיה היא מפלצת, אבל הוועדה תעמוד לרשותכם ככל שרק שניתן" .