עמדת שרת הפנים, איילת שקד הודיעה בישיבת הממשלה שהיא מתנגדת לוועדת חקירה ממלכתית לפרשת הצוללות. לדבריה "עד שנת 2020 ממשלות ישראל החליטו על הקמתן של 14 וועדות חקירה ממלכתיות, אף אחת מהן לא הייתה על מעשים של שלטון קודם (למעט בעניין ילדי תימן שלצערינו הוועדה קמה שנים רבות אח"כ), תמיד הממשלות הקימו וועדות חקירה על עצמן, לדוגמא:
- ועדת כהן – ממשלת בגין בדקה את עצמה (סברה ושתילה).
- ועדת אגרנט – ממשלת גולדה בדקה את עצמה (יום כיפור).
- ועדת אור – ממשלת ברק בדקה את עצמה (אירועי אוקטובר).
- הממשלה הזו מקימה כבר 2 וועדות חקירה על ממשלות קודמות.
הוועדת חקירה היא רק על הדרג המדיני.
שקד הוסיפה: "מה קרה פה? הגוורדיה הביטחונית (אלופים במיל') רוצים לבדוק את הדרג המדיני. בן גוריון התנגד מאוד לשליטה של מערכת הביטחון על בניין הכוח. הוא קבע שזה עניין של הדרג המדיני. לדוגמא: בן גוריון קיבל את ההחלטה להקים את הכור בדימונה בניגוד לעמדת הצבא. מה וועדת חקירה כזו תעשה? וועדות כאלה קובעות פרוצדורות וקובעות הלכות שבסופן יצמצמו את מרחב הפעולה של הדרג המדיני. לוועדות כאלה יש אפקט מצנן מאד על מקבלי ההחלטות. עדות לכך היא מה שקרה למשטרה כתוצאה מוועדת אור. זה טבען של וועדות חקירה. את ההשפעה של וועדת החקירה על מירון ניתן היה לראות כבר בהילולת הבאבא סאלי שהתקיימה לאחרונה, ההילולה השנה עלתה 2.5 מיליון במקום חצי מיליון כי המשטרה רצתה להגן על עצמה מכל כיוון. וועדה כזו יכולה להפר את האיזון בין הדרג המדיני לצבאי. היועמ"ש ופרקליט המדינה קבעו שהדרג המדיני לא היה נגוע בפלילים אז כשנוח מקשיבים להם וכשלא מתאים לא מקשיבים להם?"
ביחד בראשות בנט מתייצבת בראש הטבלה
ההכרזה של נפתלי בנט ויאיר לפיד על ריצה משותפת בבחירות 2026 תחת השם "ביחד" מבקשת לשדר ממלכתיות, אחריות ואחדות שורות. לכאורה, זהו ניסיון לייצר אלטרנטיבה שלטונית מגובשת. בפועל, נדמה כי מדובר בעוד חוליה בשרשרת ארוכה של נרמול הדרת האזרחים הערבים מהמרחב הפוליטי הלגיטימי.
הרגע המבהיר הגיע דווקא בשאלה ישירה במסיבת העיתונאים: האם תיתכן קואליציה עתידית עם מפלגה ערבית, בדומה לשותפות עם חבר הכנסת ויו"ר מפלגת רע"ם, מנסור עבאס, בממשלת השינוי.
ינאל ג׳בארין הוא איש תקשורת ופעיל פוליטי, מנהל המחלקה הציבורית בארגון יוזמות אברהם, ארגון משותף ערבי יהודי לקידום שוויון שותפות וחברה משותפת במדינה. תושב העיר אום אל פחם ופועל למדינה דמוקרטית שוויונית החותרת לשלום לכולם.
משל יותם (שופטים ט) הוא מן החריפים והמוכרים בין המשלים בתנ"ך, ולא במקרה הוא ממשיך להדהד גם מחוץ להקשרו ההיסטורי. המשל נותן את הדיאגנוזה הפוליטית הקרה, האכזרית והמדויקת ביותר שנכתבה אי-פעם על חברה המחליטה, בעיניים פקוחות ובנפש חפצה, על התאבדות קולקטיבית.
יותם לא היה רק פליט שנמלט מטבח שביצע אחיו; הוא היה האנליסט הראשון שזיהה את המכניקה של הריקבון הפוליטי, את הרגע שבו דבקות בהחלטה שגויה הופכת לטרגדיה – כאשר קוץ יבש הופך למלך.
ד"ר עופר חן הוא בוגר החוגים להיסטוריה, פילוסופיה ותלמוד ובעל פוסט דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. ספריו ומחקריו מקיפים נושאים רבים ומגוונים, החל מחקר המשיחיות היהודית, היסטוריה של המשפט הישראלי וכלה בספרות מודרנית ותולדות ההלכה. משמש כחוקר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב. חבר אגודת הסופרים.

















































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו