ועדת החוקה התייחדה בדקת דומיה עם זכרה של נשיאת ביהמ"ש העליון בדימוס מרים נאור. יו"ר הוועדה ח"כ גלעד קריב ביקש "להתייחד עם זכרה של נשיאת בית המשפט העליון בדימוס השופטת מרים נאור, שהלכה הבוקר במפתיע לבית עולמה בגיל 74: היא נולדה חודשים אחדים לפני הקמת המדינה וכל חייה הבוגרים היו שלובים במעשה תקומתה של המדינה והוקדשו לשירות הציבור כחלק ממערכת המשפטית – בפרקליטות המדינה וקרוב לארבעה עשורים על כס השיפוט.

"דומני שגם התפקידים שעמסה על שכמה לאחר פרישתה מכס השיפוט יש בהם עדות נאמנה לערכיה ולתרומתה ההירואית לבניינה של מערכת המשפט הישראלית ולתקומתה של מדינת ישראל הן כנשיאת בית הדין העליון של ההסתדרות הציונית העולמית, הן במעורבות שלה במכון לתכנון העם היהודי, והן בתפקידה האחרון – שלא זכתה להשלים – כיו"ר ועדת החקירה הממלכתית לחקר האסון במירון.

"מסכת שקלים בתלמוד הירושלמי מלמדת אותנו שאין עושים נפשות לצדיקים, דבריהם הם זכרונם. מאות אם לא אלפי פסקי הדין שביצרו שאת שלטון החוק במדינת ישראל, את הגנה על זכויות האדם והאזרח – פסקי הדין האלה הם מצבת הזיכרון הנאמנה ביותר למפעל חייה של השופטת נאור.

"פסק הדין האחרון שהקריאה ביום פרישתה מבית המשפט העליון עסק בסוגיה שעודנה מעוררת מחלוקת ציבורית, שעסק בחוקי העזר המסדירים את פעולת המרכולים בימי המנוחה הרשמיים בעיר ת"א, ודווקא בשל היותו מעורר מחלוקת אבקש לצטט מפסק הדין דברים שמעידים שתהיה מחלוקת אשר תהיה, הערכים שניצבים ביסוד השיח המשפטי והציבורי במדינת ישראל – ערכים של מדינה יהודית ודמוקרטית – תמיד עומדים לנגד עיניה, ואני מצטט –

אין באיזון זה כדי לגרוע ממעמדה וחשיבותה של השבת כקניין לאומי של העם היהודי וכאחד מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. משמעו של איזון זה כי לצד ההגנה על צביונה הייחודי של השבת יש לאפשר לכל פרט ופרט לעצב את השבת שלו על פי דרכו ועל פי אמונותיו ולצקת בה תוכן כראות עיניו". לא בכדי ראה המחוקק לנכון להטיל את מלאכת האיזון הזו על הרשות המקומית.

הכרעתי אינה מבטאת עמדה ערכית, ואינה מבקשת לבטא השקפה "חילונית" או "דתית". פסק דיני משקף את מה שבעיני הוא פרשנותו הנכונה של החוק. "חיים משותפים אינם 'הכל או לא כלום', אלא מבוססים על סובלנות לדעה שונה, כבוד הדדי וויתורים הדדיים. 'חיה ותן לחיות'.