לרגל יום השואה הבין-לאומי שחל היום יו"ר הכנסת נאם בפעם הראשונה ובעברית מול הפרלמנט הגרמני, הבונדסטאג.

לוי ציין את היחסים בין האומות ואת הרצון לשמר את הזיכרון. בסיום פרץ בבכי כשהקריא קדיש לזכר הנספים.

הנאום המלא:

גבירתי נשיאת הבונדסטאג, הגברת באס,
אדוני נשיא גרמניה, שטיינמאייר
אדוני קאנצלר גרמניה, שולץ,
גבירתי, שורדת השואה, אינגה אורבכר,
מוזמנים,
אורחים,
מכובדי כולם.
אני עומד מולכם היום נרגש ומלא ענווה, ביום השואה הבין-לאומי, יום ההנצחה לקורבנות הנציונל-סוציאליזם. גאה לייצג את המדינה היהודית והדמוקרטית היחידה בעולם – מדינת ישראל, בתפקידי כיושב ראש הכנסת, ליבה הפועם של הדמוקרטיה הישראלית. פתח דברי אבקש להודות לך, נשיאת הבונדסטג, הגברת באס, על שהזמנת אותי לקחת חלק בעצרת זיכרון זו, שנערכת ביום זה, יום שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, יום זיכרון אוניברסלי, לאירועים הנוראיים ביותר בהיסטוריה האנושית.
דווקא כאן, בבניין ההיסטורי הזה, בית הפרלמנט הגרמני, אפשר לתפוש – ולו במעט – את היכולת של בני האדם, לנצל את הדמוקרטיה כדי להביסה. זהו מקום בו האנושות מתחה את גבולות הרוע – מקום בו אובדן הערכים -הפך מסגרת דמוקרטית לעריצות גזענית ומפלה.
לכן דווקא כאן, בין קירות הבית הזה, הניצבים כעדי-אבן ופלדה דוממים, אנו לומדים מחדש, עד כמה שברירית היא הדמוקרטיה, ונדרשים שוב לחובתנו לשמור עליה מכל משמר.
מכובדי,
שימור זיכרון השואה הוא משימה כבדת משקל,
nשימה אשר מוטלת על כתפיו של כל דור בהנחלת אירועי העבר המחרידים הללו לדורות הבאים. לעיתים קרובות, זיכרון השואה עוסק במספרים גדולים, בסטטיסטיקות בלתי נתפשות.
האם אפשר בכלל לתפוש מספר כמו שישה מיליון?
חוק המספרים הגדולים מוסיף שכבת ריחוק מסוימת, כזו החוטאת לקורבנות ולשורדי השואה כשהיא מצמצמת עוד את מידת האנושיות שלהם.
שישה מיליון היהודים שנרצחו בשואת יהודי אירופה, הם גם שישה מיליון סיפורים. סיפורים על חיים שיכלו להיות, סיפורים על מי שאינם. לכן אני מלא הערכה אליך, הגברת אינגה אורבכר. את שיצרת קול אנושי, בולט ויוצא דופן בתיאור ועיצוב זיכרון השואה. קול שמגדיר את כוחו של סיפור אנושי -לחצוב לבבות, לחדור כל נקודת מבט, להעביר את המסר. אחרת זה בלתי נתפש שילדה הספיקה להיות ילדה רק שבע שנים, בטרם גורשה למחנה ריכוז. זה בלתי נתפש שלוקחים מילדה את הילדות שלה. את משפחתה. את צלם האנוש שלה.
תודה לך, אינגה. תודה שהצלחת להפוך את הבלתי נתפש – לזיכרון ממשי. תודה לך שאת חולקת איתנו ועם העולם כולו את סיפורך האישי והמרגש, למען זכרון השואה בדורות הבאים.
גבירותי ורבותי,
ההחלטות ששינו את חייה של אינגה, התקבלו לפני 80 שנה ושבעה ימים, לא רחוק מכאן, בוילה ואנזה. כאשר עמדתי אתמול מול הוילה המפוארת הזו, נותרתי המום.
חשתי פער בלתי נתפס בין הפסטורליות של מרבדי הפרחים והאגם המנצנץ ברקע – לאכזריות בה תוכננה במקום הזה, מכונת ההשמדה של יהדות אירופה. ועידת ואנזה מקפיאת הדם נועדה לתאם בין כל הזרועות במשימת העל של המשטר הנאצי: למחות כל זכר לעם היהודי. השמדה וטבח מתוכננים מראש, מבוססי שנאה חסרת פשר, אשר מבוצעים בשיטתיות בידי משטר שהוקם בדרך דמוקרטית וחוקית. 80 שנה ושבעה ימים, שהם כהרף עין במונחים היסטוריים. ומנגד אולי עוד לא די בהם בכדי שכל הפצעים ירפאו. רבים נושאים עדיין צלקות שלא הגלידו – וכאלה שלא ימצא להן מזור לעולם.
מכובדי,
עבותות הזיכרון הללו כורכות יחד את העמים שלנו, הישראלי והגרמני. ולצד הזיכרון – התקומה. ב-80 שנה ושבעה ימים אלה הצלחנו – שתי האומות, לקום מתוך טראומה לאומית היסטורית ולהיבנות מחדש, באומץ ובנחישות.
שתי אומות שבין המוות לבין החיים, בוחרות כל יום בחיים, שנאמר:
"הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ
הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה
וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה".
ספר דברים, פרק ל' פסוק י"ט.\
שתי אומות שעברו מסע יוצא דופן, בדרך לפיוס ולביסוס הקשרים והידידות האמיצה בינינו. גרמניה וישראל בנו גשר הרואה עין בעין את עוצמת הדמוקרטיה וחשיבותה, כמו גם את ההכרח לעבוד יחד כדי לשמור עליה, שוב ושוב, יום יום. קידמנו קשרים בין העמים בעולמות היצירה והתרבות. הטכנולוגיה והחדשנות. הסחר, המחקר והפיתוח. הרפואה, המדע והאקדמיה. יצרנו שיתופי פעולה ביטחוניים ומודיעיניים. ושיתופי פעולה חשובים ועמוקים בין שני הפרלמנטים שלנו. גרמניה הפכה את האחריות לביטחון ישראל, לאחד מעמודי התווך של מדיניות החוץ הגרמנית. גרמניה ניצבת איתנה כנגד גילויי אנטישמיות, גם כאשר הם לובשים צורה אנטי-ציונית.
גרמניה מוכיחה – פעם אחר פעם – במישור הבילטרלי ובזירה הבין-לאומית כאחד – את מחויבותה המוסרית וההיסטורית לקיומה ולביטחונה של מדינת ישראל.
בנינו יחסי אמון, כנות, סולידריות והדדיות, המאפשרים לנו להתייצב יחד גם בפני האתגרים המשותפים לשתי המדינות, וגם בפני אלה העומדים בפני האנושות כולה. אתגרים כמו ההתמודדות עם נגיף הקורונה על כל משתניו ועם משבר האקלים המאיים על עתידנו אנו ועל עתיד העולם כולו.
על כל אלה אני מבקש להודות שוב לקאנצלרית גרמניה לשעבר אַנגלה מרקל, שזה אך סיימה כהונה ארוכה, אשר ביססה את עוצמתה של גרמניה, ועשתה ללא הרף למען היחסים בין המדינות שלנו.
מכובדי, קאנצלר גרמניה, אולף שולץ, מדינת ישראל סומכת עליך ויודעת, שתמשיך במסורת ארוכת שנים זו, ושיחד נוסיף לעשות למען הקשרים בין המדינות ובין העמים.
גבירותי ורבותי, דומני כי ככל שעשינו, מוטלת עלינו חובה לעשות עוד. שהרי אנו נתבעים להידרש אל הזיכרון, כדי להבטיח את הנצחתו למען הנצח האנושי. אך לצידו של הזיכרון – אנו נתבעים גם לבנות מתוכו חזון. להידרש גם אל התקווה ולתכנן יחד עתיד – הנשען על ערכים וחלומות משותפים.
לחבר ולהעצים את הצעירים שלנו – את דור הנכדים ודור הנינים, הדור השלישי והרביעי והדורות שעוד יבואו אחריהם. לכוון אותם לחיבור הכוחות והמוחות לקידום עתיד מלא השראה. עתיד המבוסס על ערכי הדמוקרטיה, החופש והסובלנות, אותן ישראל וגרמניה חולקות.
להזין את הצעירות והצעירים שלנו בטוב שבאדם. להזהירם מפני שנאת האחר, רק כיון שכזה הוא, אחר. להתרות את אזהרת-הנצח החמורה של שואת יהודי אירופה: לעולם לא עוד!
מכובדי, לפני 80 שנה ושבעה ימים ביקשו למחות את העם היהודי מעל פני האדמה. מאז זכינו לתקומת עמנו ולקוממיות ארצנו, מולדתנו ההיסטורית, מדינת ישראל.
היום אנחנו מבקשים – לזכור, תמיד נזכור! ולבנות יחד עתיד מבטיח.
רגע לפני סיום, אבקש להעלות את זכרם של הנספים, כאן, במקום הזה. אקרא קטע מתפילת הקדיש, התפילה היהודית, לעילוי נשמתם. אקרא אותה מתוך סידור יהודי, אשר הושאל לי ממוזיאון השואה יד ושם במיוחד ליום הזה. סידור אשר שימש נער יהודי גרמני בחגיגות בר המצווה, ב-22 באוקטובר 1938, רגע לפני פרעות נובמבר 38' הידועות כ"ליל הבדולח", רגע, לפני שהחיים אותם נועד לחיות – התנפצו אל מול המציאות בגרמניה. סידור זה, אשר עמד דומם, בדומה לקירות האבן והפלדה בבניין זה, למול זוועות השואה.
ברשותכם אבקש לכבד את התפילה בקימה.
תפילת קדיש על ישראל:
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: אָמֵן: …עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:
תודה רבה