נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, באירוע הפרידה מהיועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט –

התכנסנו כאן הערב על מנת להביע לך, ד"ר אביחי מנדלבליט, תודה והערכה עם סיום כהונתך כיועץ המשפטי לממשלה.

במעמד כניסתך לתפקיד בחודש פברואר 2016 הצגת את משנתך באשר למשמעותו של שלטון החוק, ולאחר שש שנים של כהונה סוערת ורצופת אתגרים ראית לנכון לשוב ולשנן את אותם הדברים כאומר – זוהי נקודת ההתחלה וזוהי גם נקודת הסיום. ואלה דבריך [ציטוט]:

"בראייתי המילים 'שלטון החוק' אינן מילים בעלמא. הן נוגעות לכל אזרח ואזרח במדינה והן אבן יסוד בחוסנה ועוצמתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
שלטון החוק הוא הידיעה של כל מי שנפגע מדבר עבירה, על כך שהעבריין ייתפס וייתן את הדין על מעשיו.
שלטון החוק הוא הידיעה של כל מי שנפגע מהתנהלות בלתי חוקית של מוסדות השלטון או של גורם אחר, על כך שמערכת המשפט תעמוד לימינו על-מנת לתקן את העוול שנגרם לו.

שלטון החוק הוא הערובה לכך שכולם יהיו שווים בפני החוק, מקטן ועד גדול, תוך מלחמה בלתי מתפשרת בפשיעה המאורגנת ובשחיתות.
שלטון החוק הוא אחד מעמודי התווך המרכזיים של קיומנו כחברה דמוקרטית."

דברים נכוחים אלה מתקשרים לנושא שנבחר לערב הזה: ערכים, אידיאלים ופורמליזם. אכן, בבסיס תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה עומד, כפי שציינת בדבריך, הערך והאידיאל של שלטון החוק. הוא מקפל בתוכו ערכים ואידאלים יהודים ודמוקרטיים שעליהם קמה ומתקיימת המדינה שלנו מזה 74 שנים. אלה מקבלים ביטוי בחיי המעשה הודות לתבניות הפורמליסטיות שמכתיב לנו הדין, תבניות המעניקות צורה לאותם ערכים ואידיאלים ומקום להתגדר בו ולצמוח ממנו.

תפקיד היועץ המשפטי לממשלה – שאותו נשאת על כתפיך בשש השנים האחרונות – נועד לשמור על שלטון החוק ולוודא כי עקרונות אלה אכן מהווים מסד ערכי לפועלה של הרשות המבצעת לכל ענפיה ונושאי התפקידים בה, כי זהו המסד הערכי שבו נטועה מדינת ישראל.

עם זאת, אין בנמצא "נוסחת קסם" המאפשרת לקבוע מראש מהי הדרך הנכונה והראויה שבה יש לפעול בכל תרחיש אפשרי. לכן, נדרשת כל אחת משלוש רשויות השלטון – ובהן הרשות המבצעת שבמסגרתה פועל היועץ המשפטי לממשלה – לבחון ולבדוק את עצמה כל העת, על מנת לוודא כי היא ממשיכה לצעוד בתלם שמתווה לנו שלטון החוק. רק כך ניתן להבטיח כי ההחלטות שתתקבלנה מיישמות את עיקרון זה במובנו הנכון והעמוק.

חיות באירוע הפרידה מהיועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט בבית ציוני אמריקה, היום (צילום: לשכת עורכי הדין בישראל)

בהקשר זה יפים דבריו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט מאיר שמגר ז"ל, באחת הפרשות המפורסמות בתולדות המשפט הישראלי, פרשת ניימן:

"ביטויו העיקרי של שלטון החוק הוא בכך שהוא אינו שלטונם של אנשים – לפי החלטותיהם, שיקוליהם ומאווייהם הבלתי מוגבלים – אלא בכך שהוא נשען על הוראותיהן של נורמות יציבות, השוות לכול ואשר מחייבות את הכול במידה זהה. […] ערכו וכוחו של חוק המעניק זכויות הם בכך, שהזכויות הקבועות בו אינן רק בגדר רעיון מופשט, נאה ברוחו ובמגמתו, אלא בכך שהאות הכתובה בו היא בגדר המוחשי והמצוי, שהוא מופעל לפי אמות מידה של שוויון בין שווים, שאין סוטים ממנו בעטיים של טעמים פסולים […]" [סוף ציטוט].

מימושו של עיקרון שלטון החוק תלוי, אפוא, בסינתזה בין אותן "נורמות יציבות השוות לכל" ובין הנסיבות הקונקרטיות שמתעוררות בכל מקרה ומקרה. כך הוא לגבי מקבלי ההחלטות ברשות המחוקקת והמבצעת, וכך הוא לגבי הרשות השופטת – שבמסגרתה אנו, השופטות והשופטים, פועלים לאתר את הנורמות המשפטיות החלות על הסוגיה שלפנינו ואת הערכים שבבסיסן, על מנת ליישם את כללי הדין הרלוונטיים בכל מקרה לגופו.

בדומה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, גם התפקיד השיפוטי הוא מהתפקידים המאתגרים והמשמעותיים ביותר בשירות הציבורי, והסטנדרטים שבהם שופטים מצופים לעמוד – גבוהים ביותר.

פרשת כי תשא, אותה קראנו בשבת שעברה, מהדהדת מסר חשוב על אמות המידה שיש להחיל על תהליכי המינוי לתפקידים בכירים. בפרשה מתוארת הבחירה בשניים מבני העם – בצלאל ואהליאב – לתפקיד המתכננים והמבצעים הראשיים של המשכן שאותו נצטוו בני ישראל לבנות במדבר סיני. ה' פונה למשה ומציג לו את בחירתו כך:

"רְאֵה, קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה.
וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה.
לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת; לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת.
וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת בְּכָל-מְלָאכָה.
וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן, וּבְלֵב כָּל-חֲכַם-לֵב נָתַתִּי חָכְמָה; וְעָשׂוּ אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ."

הפרשה מפרטת, אפוא, את התכונות הנדרשות מבעלי התפקיד החשוב הזה: אינטליגנציה, תחומי עשייה מגוונים, ואיזון נכון בין היכולת לחשוב והיכולת לפעול. על שילוש התכונות "בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת" מסביר לנו רש"י כי החוכמה מתייחסת ל"מה שאדם שומע דברים מאחרים ולמד"; התבונה מאפיינת את מי ש"מבין דבר מלבו מתוך דברים שלמד"; וה"דעת" מתייחסת לרוח הקודש.

לשכת עורכי הדין נפרדת מהיועץ המשפטי לממשלה היוצא הד"ר אביחי מנדלבליט pic.twitter.com/yxb9Lj6Gmc

— Isarel Bar Association – לשכת עורכי הדין 🎗️ (@Israel_Bar1) February 21, 2022

בנוסף מפנה רש"י זרקור לאופן שבו מצוינים שמותיהם של שני המתמנים. בצלאל מוצג תוך אזכור שם אביו ושם סבו – חוּר, שהוא בנה של מרים, אחות משה. אל מול הייחוס המשפחתי המרשים הזה, רש"י מדגיש כי אהליאב הגיע, ואני מצטטת:

"מִשֵּׁבֶט דָּן, מִן הַיְּרוּדִין שֶׁבַּשְּׁבָטִים, מִבְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת. וְהִשְׁוָהוּ הַמָּקוֹם לִבְצַלְאֵל לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, וְהוּא מִגְּדוֹלֵי הַשְּׁבָטִים, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: 'וְלֹא נִכַּר שׁוֹעַ לִפְנֵי דָּל'."

זוהי, בתמצית, הדרך לקיום הליך מינויים ראוי – לאתר את האנשים הטובים ביותר ולהשתדל כי ישקפו את מגוון מרכיביה של החברה הישראלית. לכך אנו מחויבים ועל כך עלינו להוסיף ולשקוד בבואנו לבחור שופטות ושופטים בישראל.

אני שמחה לומר כי מוקדם יותר היום התכנסה הוועדה לבחירת שופטים ובחרה ארבעה שופטים חדשים לבית המשפט העליון. זאת, לאחר תקופה של כשנה שבה פעל בית המשפט במתכונת חסרה. שיטת המינוי של שופטים אצלנו היא מתכון ישראלי ייחודי, שלאורך השנים הצמיחה לנו דורות רבים של שופטות ושופטים מצוינים, מקצועיים ומסורים, אשר מחויבים לשירות הציבור ופועלים בענווה ומתוך תחושת שליחות.

היום נבחרו לבית המשפט העליון שתי שופטות – השופטת גילה כנפי-שטייניץ והשופטת רות רונן, והשופט המוסלמי הראשון לכהן בבית המשפט העליון, השופט חאלד כבוב, שהם מהשופטים המחוזיים המשובחים והמקצועיים ביותר המכהנים כיום במערכת. כמו כן נבחר עורך דין ראוי ומוכשר – עו"ד יחיאל כשר מהמגזר הפרטי. מדובר בארבעה משפטנים משכמם ומעלה, שנבחרו בראש ובראשונה בשל כישוריהם המשפטיים ואישיותם. כל ניסיון לתייג אחרת את מינויים חוטא לאמת. אני סמוכה ובטוחה כי הרשות השופטת תתברך במינויים אלה ומבקשת לאחל להם מכאן הצלחה רבה.

ונחזור אל חתן הערב, ד"ר אביחי מנדלבליט, שלכבודו התכנסנו היום – נראה כי האמרה של רבן גמליאל: "כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם" הייתה מבחינתך מוחשית מאוד לאורך כל ימי כהונתך. ועתה, עם צאתך מעבדות לחירות אני מקווה שתוכל סוף סוף להתרווח קצת, לנוח ולהנות בחיק משפחתך ועם רונית, רעייתך היקרה.

אך מטען המשימות הלאומיות לא נעלם – הוא עובר עתה אל כתפיה האמונות של היועצת המשפטית לממשלה הנכנסת – עו"ד בהרב-מיארה.

לכבוד שניכם אני מבקשת לסיים את דבריי היום בשיר שכתב המשורר אמיר גלבוע, וכותרתו "בשביל הזה ודאי לי שוב לא אעבור":

בַּשְּׁבִיל הַזֶּה וַדַּאי לִי שׁוּב לֹא אֶעֱבֹר. עַתָּה
אֶלְחַץ כַּף יָדִי אֶל קְלִפַּת הָעֵץ. אֶפְשָׁר עוֹד
לִפְנֵי שֶׁיֵּרֵד הַגֶּשֶׁם יַעֲבֹר כָּאן מִי אַחֵר וְיִלְחַץ
גַּם הוּא כַּף יָדוֹ אֶל קְלִפַּת הָעֵץ וּבְלִי
דַּעַת יוֹסִיף מַגַּע אֲוִיר עַל גַּבֵּי מַגַּע אֲוִיר.

וְאַחַר יָבוֹא הַגֶּשֶׁם. וְכָל הַמַּגָּעִים עִמּוֹ יִגְלְשׁוּ מַטָּה אֶל
אַדְמַת גֶּזַע הָעֵץ וְיִסָּפְגוּ בְּאַדְמַת גֶּזַע הָעֵץ וְיָבוֹאוּ בַּשָּׁרָשִׁים וְיַעֲלוּ
בַּגֶּזַע וּבָעֲנָפִים וִימַלְּאוּ אֶת הֶעָלִים יַרְקוּת
חֲדָשָׁה. הֵיכָן אֶהֱיֶה אֲנִי כַּאֲשֶׁר נְשִׁימַת יָדַיִם יְרֻקָּה
וּקְצָרָה שֶׁלִּי וְשֶׁל הַבָּא אַחֲרַי יִשְׁתַּלְּבוּ בַּמֶּשֶׁךְ
הַנּוֹשֵׁם שֶׁל יְרוֹק הָעַד.

השיר היפה הזה מדבר על כך שכולנו עוברי אורח בעולם ועם זאת משתלבים לנצח במרקם המתהווה של העץ ירוק-העד.

בשם הרשות השופטת כולה, אני מבקשת להודות לך, עו"ד ד"ר מנדלבליט, על שש שנים שבהן היית מן "העוסקים בצרכי ציבור באמונה". תודה על כל שעשית במסגרת תפקידיך הרבים בשירות הציבורי בהגנה על שלטון החוק לשומרו כ"עץ ירוק-עד".

אני מאחלת לך הצלחה רבה בהמשך דרכך ובטוחה שתעשה חיל בכל דרך שבה תבחר ללכת בפרק הבא של חייך.

ולך, עו"ד בהרב-מיארה, היוצאת לדרך חדשה כיועצת משפטית לממשלה, נאחל כי "נשימת ידיך" כדברי המשורר אמיר גלבוע תמשיך אף היא להצמיח עלים ירוקים בעץ הזה.