דבר נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בטקס השבעת שופטים בבית הנשיא בירושלים –
טקס הצהרת האמונים הוא תמיד אירוע חגיגי ומרגש, אך הטקס היום מרגש במיוחד משתי סיבות: ראשית, על רקע משבר הקורונה הנמשך כבר למעלה משנתיים וגל האומיקרון שעבר עלינו לאחרונה, יש חגיגיות מיוחדת בעצם היכולת לקיים את הטקס במתכונתו הרגילה ובנוכחות, אף אם מצומצמת, של בני משפחה וקרובים אשר באו לשמוח בשמחתם של השופטות והשופטים המתמנים. שנית, אנו זוכים למנות היום שופטות ושופטים כמעט לכל ערכאות השיפוט: השופטת גילה כנפי-שטייניץ מתמנה היום לבית המשפט העליון; תשעה-עשר שופטות ושופטים מתמנים לבתי המשפט המחוזיים בנצרת, חיפה, תל אביב ובאר שבע; ושלושים שופטות ושופטים מתמנים לבתי משפט השלום ברחבי הארץ.
בפתח דבריי אני מבקשת לייחד מספר מילים לשופטת גילה כנפי-שטייניץ. לאחר כשלושה עשורים של שיפוט בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי בירושלים, נבחרת להתמנות כשופטת של בית המשפט העליון בזכות בקיאותך במשפט, חוכמתך והניסיון המקצועי הרב שצברת. אלו הם נכסים חשובים שאת מביאה איתך, ואני סמוכה ובטוחה כי נתברך בך בשורות בית המשפט העליון וכי תמשיכי לתרום תרומה משמעותית למשפט הישראלי. בשם כל שופטות ושופטי בית המשפט העליון, אני מבקשת לאחל לך הצלחה רבה – ברוכה הבאה!
ולכם – השופטות והשופטים המתמנים היום לבתי משפט השלום והמחוזיים אני מבקשת לומר: הצהרת האמונים המרגשת שהצהרתם זה עתה היא במובנים רבים קו הגמר והשיא של תהליך מיון ארוך וקפדני שעברתם.
ראשיתו בהחלטה להגיש מועמדות לכהונה שיפוטית, שבעקבותיה נבחן תיק המועמדות על-ידי ועדת משנה של הוועדה לבחירת שופטים. בראש ועדת המשנה – המונה שלושה חברים – עומד שופט של בית המשפט העליון, ולצידו נציג של הרשות המחוקקת ונציג של לשכת עורכי הדין – החברים כולם במליאת הוועדה לבחירת שופטים.
לאחר ראיון אישי בפני ועדת המשנה ומיון שעורכת הוועדה, מוזמנים המועמדים שנמצאו מתאימים לכך להשתתף במרכז הערכה המתנהל על-ידי צוות מקצועי ומיומן, המורכב משופט מכהן או שופט בדימוס של בית המשפט העליון, שני שופטים של בית המשפט המחוזי, עורך דין ושני פסיכולוגים תעסוקתיים. מדובר במרכז הערכה המתקיים במשך מספר ימים בתנאי פנימייה, ובו נבחנים יכולותיהם וכישוריהם של המועמדות והמועמדים, בכתב, בעל פה, בסימולציות קבוצתיות ובראיונות אישיים, במטרה להעריך את מידת התאמתם לכהונה שיפוטית.
בתום מרכז ההערכה מועברת המלצת צוות המעריכים לגבי כל אחת ואחד מהמועמדים אל ועדת המשנה והמלצה זו, לצד ההמלצות הנוספות המצויות בתיק המועמד, משמשים את ועדת המשנה לצורך קבלת החלטה אם לצרף את המועמדת או המועמד למאגר המועמדים לשפיטה. מתוך מאגר זה רשאים שר המשפטים או נשיא בית המשפט העליון וכן שלושה מחברי הוועדה לבחירת שופטים להציג את מועמדיהם בפני מליאת הוועדה לבחירת שופטים.
רשימת שמות המועמדים שיש כוונה להציגם כאמור, מתפרסמת ברשומות 45 ימים לפני מועד התכנסותה של הוועדה לבחירת שופטים, בין היתר, על מנת לאפשר לציבור להעלות הסתייגויות לגבי מי מהמועמדים לקראת התכנסותה.
בראש הוועדה לבחירת שופטים עומד שר המשפטים, וחברים בה שני חברי כנסת כנציגי הרשות המחוקקת, שר נוסף, אשר יחד עם שר המשפטים מייצגים את הרשות המבצעת, וכן מכהנים בה נשיא או נשיאת בית המשפט העליון, שני שופטים נוספים של בית המשפט העליון ושני נציגים של לשכת עורכי הדין. תשעה חברים בסך הכול, המייצגים למעשה את כל שלוש רשויות השלטון וכן את האיגוד המקצועי הרלוונטי – לשכת עורכי הדין.
זוהי הוועדה המופקדת על בחירת שופטות ושופטים בישראל.
לא בכדי תיארתי לפרטיו את התהליך הארוך שעוברים כל מועמדת ומועמד עד הרגע המרגש שבו הם מצהירים אמונים בפני נשיא המדינה ועוטים עליהם את גלימת השיפוט. עשיתי כן משום שאירועים כאלה ואחרים – שזכו לאחרונה להד תקשורתי נרחב והינם חריגים ומצערים ביותר – עלולים לצייר תמונה שגויה באשר לתהליך זה.
לכן סברתי כי יש מקום לתאר את הדברים כהוויתם ולומר: אף שיטה למינוי שופטים אינה חסינה מפני אירועים חריגים. לכל שיטה יש יתרונות וחסרונות משלה ועלינו להיות קשובים כל העת להערות ולהצעות ענייניות על מנת לשפרה.
חיות הקדישה חלק משמעותי מהנאום להסבר ארוך על אופן בחירת השופטים (בעיקר למחוזי ולשלום) עקב האירועים כאלה ואחרים – שזכו לאחרונה להד תקשורתי נרחב והינם חריגים ומצערים ביותר – עלולים לצייר תמונה שגויה באשר לתהליך זה".
פרשנות שלי – מדובר על פרשת אתי כרייף
(צילום: דוברות בתי המשפט) pic.twitter.com/bjr2OmJn9X— גדעון דוקוב (@Gidon_Dokow) March 6, 2022
אך בסיכומו של דבר השיטה הישראלית למינוי שופטים היא שיטה מאוזנת ומקצועית הזוכה להערכה רבה בעולם, ובזכותה מכהנים בבתי המשפט בישראל לאורך עשרות שנות קיומה, שופטים מצוינים הממלאים את תפקידם באמונה, במסירות ומתוך תחושת שליחות עמוקה.
אתם, שופטות ושופטים יקרים המתמנים היום, מהווים חוליה חשובה נוספת בשרשרת ארוכת שנים זו. גדלתם והתחנכתם בכל רחבי הארץ – מהגולן ועד הנגב; בבתי ספר ובישיבות; בעיר, בקיבוץ, ובכפר. עברתם בחייכם תחנות שונות ומגוונות – לימודים בארץ ובחו"ל; עבודה במגזר הפרטי, בשירות המדינה ובאקדמיה; פעילות התנדבותית ותרומה לקהילה.
הניסיון המקצועי וניסיון החיים שצברתם – החוויות, הלקחים, החלומות והשאיפות – כל אלה הכינו אתכם היטב לכהונה כשופטות ושופטים.בעיניי, המגוון האנושי הזה המשתקף בקורות החיים של השופטים המתמנים היום, הוא אחת החוזקות הגדולות ביותר של הרשות השופטת, אשר בשורותיה ניתן למצוא שופטות ושופטים בני קהילות, עדות ודתות שונות המרכיבות את החברה הישראלית.
אכן, החתירה לשקף את מגוון מרכיביה של החברה הישראלית בקרב שופטות ושופטי ישראל היא אתגר חשוב שעלינו לשקוד עליו. מדובר בתהליך שיש לעודד ולטפח, והיום צעדנו צעד נוסף בכיוון זה.
אני מאמינה באמונה שלמה ויודעת מניסיוני שלי כי מה שנובט וצומח מלמטה סופו שיפרח ויכה שורשים איתנים עד הצמרת. לכן אין לי ספק כי גם הניצנים הנזרעים היום בדמות מתמחים ועוזרים משפטיים צעירים ומוכשרים מכל קצות הארץ ומכל קבוצות האוכלוסייה, יפרחו ויפארו את הדור הבא של שופטות ושופטי ישראל.עם זאת, חשוב לזכור כי שתי אמות מידה מרכזיות הן אלה שצריכות לעמוד בראש ובראשונה לנגד עינינו, כחברי הוועדה, בבואנו לבחור שופטים בישראל: המצוינות המקצועית של המועמד ואישיותו כמי שניחן במזג מתאים לכהונת השיפוט.
שופטות ושופטים יקרים. הגלימה המונחת על כתפיכם היום היא כבדה יותר משנראה לעין, וכובד משקלה עתיד ללוות אתכם בכל אשר תפנו: באולם הדיונים ומחוצה לו, בלשכה וגם בבית. זאת, בשל מחויבותנו המתמדת כשופטים לעקרונות שהם נר לרגלינו – עצמאות ואי-תלות, אובייקטיביוּת וחתירה לעשיית משפט צדק.
כלל 5 לכללי האתיקה לשופטים מורה כי [ציטוט]:
"שומה על השופט לשקוד על אי-תלותה של מערכת השיפוט, ולהקפיד על קיומה באשר יעשה, בענייני שפיטה ובכל תחום אחר שבו הוא פועל. שופט לא יגור מפני איש, ולא יושפע במילוי תפקידו על ידי דעת קהל, חשש מפני ביקורת או רצון לשאת חן."
לצערי, הציווי הזה עומד למבחן בימים אלה אולי יותר מתמיד נוכח תופעות מדאיגות שבעקבותיהן הופכים שופטים להיות מאוימים ברמה המחייבת הצבת שמירה עליהם, וזאת בשל החלטות הניתנות על ידם.
אין לי ספק כי אתם, כמו חבריכם הוותיקים מכם, תדעו לעמוד איתן ולהציב לנגד עיניכם תמיד את עקרונות העצמאות ואי התלות שעליהם דיברתי וחשוב לזכור – השופט אינו פועל על מנת לקדם אידאולוגיה או עמדה אישית. השופט הוא משרת ציבור. זוהי שליחותו וממנה הוא שואב את חוסנו. עליו למלא את תפקידו באופן מקצועי, הוגן ויעיל וללא פניות ואם שגה פתוחה בפני בעלי הדין הדרך אל ערכאת הערעור, אך דרך האיום וההפחדה – לא תצלח.
היטיב לתאר את שליחותנו כמשרתי ציבור נשיאו החמישי של בית המשפט העליון, השופט משה לנדוי, במאמר פרי עטו, וכך כתב [ציטוט]:
"[השופטים הם] אנשים שבקשת האמת והצדק על-פי-דין היא מקצועם והחייבים בעיסוק מתמיד באתגרים אינטלקטואליים ושעבודתם היא שירות למען הציבור, עבודה הנותנת לאדם הרגשת סיפוק נפשי היקר מכל רדיפה אחרי הנאות חומריוֹת. בזכות כל אלה ייחודו של השופט ובהם מקור האמון שהציבור רוחש לבתי המשפט שלו" [סוף ציטוט].
כשופטים יבואו בפניכם בכל יום ויום בעלי דין ובאי-כוח המשקפים את הפסיפס המגוון של החברה הישראלית. הם יספרו לכם על הבטחות שהופרו; על יחסי משפחה שהידרדרו; על נזקים לגוף, לרכוש ולנפש; וגם על ניסיונות כנים לקיים הידברות ולהגיע להסכמות. כל תיק שיגיע לשולחנכם – ויהיו רבים מאוד – מספר סיפור משלו והוא נושא עימו מורכבויות הייחודיות רק לו.
כשופטים, עלינו לזכור כי משקלו של כל תיק אינו נמדד רק על דרך ההשוואה לתיקים האחרים שבטיפולנו – אלא גם על פי החשיבות שהוא נושא עימו עבור בעל הדין. עבורו, מדובר בפרנסתו, בבית מגוריו, בקשריו עם הקרובים לו, ולעתים אף בחייו ממש. לפיכך עלינו להתייחס לכל תיק בשימת הלב הראויה.
עלינו לשקוד כל העת כדי להישאר ראויים לאמונם של בעלי הדין, ולנהוג תמיד מתוך אהבת אדם ומחויבות להגן על זכויות יסוד ושלטון החוק. עד כמה חשובה מחויבותנו לזכויות היסוד של האדם, למד עמנו על בשרו ומשום כך, מוטלת עלינו חובה כפולה ומכופלת לשנן זכויות אלה ולהגן עליהן.על מנת לשמור על אמונו של הציבור במערכת, הצדק חייב לא רק להיעשות אלא גם להיראות. עלינו לא רק לבצע את מלאכת השיפוט באופן הטוב ביותר – אלא גם לשקף אותה לצדדים הניצבים בפנינו, להנגיש להם את הנעשה לאורך ניהול התיק, ולאפשר להם להבין את נימוקי פסק הדין שניתן בו.
אין לכחד, הנימוקים הללו לא תמיד יהיו פופולריים. ואולם, אהדת הציבור אינה המדד המכריע לצדק ולעשיית משפט. כפי שציינתי, אנו השופטים מחויבים שלא להטות את פסיקתנו בהתאם לביקורת או לרצון לשאת חן. אמון הציבור אין משמעו הסכמה גורפת להכרעותיו של בית המשפט, אלא הכרה ואמונה בכך שבית המשפט עשה את מלאכתו על פי הדין, בהגינות ובניטרליות, וכי השופט הוא עצמאי ואינו מכיר פנים.
בדברי הפתיחה שלו לספר דברים, מונה משה סדרה של כללים על פיהם ציווה את שופטי ישראל לשפוט. את סדרת הציוויים הללו פותח הפסוק: "שמוע בין אחיכם, ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו".
אם חושבים על הפסוק הזה לעומק ניתן לראות כמה תבונה וחוכמת מעשה יש בו – הציווי לשמוע, במובן של הקשבה אמיתית לדברי המתדיינים. "בין אחיכם" – הציווי לשמוע את כל הצדדים ולראותם כ"אחיכם", כלומר לשפוט מתוך אהבת אדם, כל אדם, באורך רוח ובמידת הענווה.כזכור, משאלתו של שלמה המלך כשהטיל עליו אלוהים לשפוט את העם הייתה כי ייתן לו "לב שומע". אכן, אם נקיים את מצוות "שמוע בין אחיכם" ב"לב שומע", כלומר לא רק שמיעת הדברים במובן הפשוט של המילה "שמוע", כי אם בשמיעה של הלב, חזקה עלינו כי נעשה מלאכתנו ברגישות הנדרשת ובאמונה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו