בסיום אירועי יום הזיכרון מתקיים הערב בגבעת התחמושת הטקס הממלכתי לציון איחוד העיר במלחמת ששת הימים.

נשיא המדינה יצחק הרצוג נשא דברים בטקס. לדברי הנשיא:

"חגה של ירושלים הוא חגה של ישראל כולה, שמסמל מועד היסטורי ששינה את חיינו, כעם וכמדינה. במשך דורות יספרו יהודים, על היום הזה, על העם הזה, על צבאו ומפקדיו אשר התאחדו כעם אחד, אשר גילו פתאום שישנם דברים יותר חשובים ממריבות יום שיום, אשר התעלו והפנו עורף לשנאת אחים, ואשר זכו לרגע זה".

"כך אמר אבי, האלוף דאז חיים הרצוג זכרו לברכה, שהיה גם מושלה הראשון של העיר המאוחדת, כאשר שידר לאומה מאולפן מופצץ בירושלים את תחושותיו ברגעי הנס של איחוד ירושלים ושחרור הכותל המערבי. ואמנם, מיום שאוחדה ירושלים, העיר שבליבה חומה, הפך גם ליבנו לשלם יותר, כשכמיהה בת שנים ארוכות – 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב' – הפכה למציאות.

"לאורך הדורות, נשא העם היהודי את עיניו לירושלים. והיום, כשחלום הדורות התגשם, אנחנו מוצאים את עצמנו נפעמים אל מול הפלא של העיר הזאת, מול הנס שזכינו לחוות בימי חיינו. ירושלים של מטה, הפיזית, הופכת ומתפתחת, צומחת לגובה, מתרחבת, מעמיקה שורש. אבל לצד הברכה הזאת אנחנו מוכרחים לעצור ולשאול את עצמנו: האם גם ירושלים של מעלה נוכחת בחיינו? האם ירושלים של מעלה, הרוחנית, של נביאי האמת והצדק, עדיין מרכזית בחיינו?

ירושלים היא עיר של פסיפס. של ניגודים והשלמה. היא העיר שבה מתלכדים האדמה עם הרוח; העבר עם העתיד; מרחבי הקודש, האמונה והתפילה, עם חיי היומיום, ועם הממלכתיות והריבונות הישראלית. ירושלים היא העיר שבה נבחנות הרוח הישראלית והאחריות הישראלית. ירושלים וקיומנו חד הם. ממנה נובעת זכותנו ההיסטורית, זהותנו, מורשתנו. ואנחנו? משימתנו היא לצמצם את ההבדלים בין ירושלים של מעלה לירושלים של מטה, ולחבר ביניהן.

"הגשר בין ירושלים של מטה וירושלים של מעלה נעוץ בעוצמת ביטחוננו בקשר הנצחי שלנו לכאן, ברגישות שלנו לזולת – לפסיפס האמונות, הקהילות והדתות שחיות כאן, באמונה האיתנה שכולנו צריכים לנסות להתהלך על הגשר הזה ולהתאמץ לחיות בירושלים של מטה וגם בירושלים של מעלה יחד ולתמיד. עלינו לזכור היטב – ירושלים היא ישראל בזעיר אנפין, באתגריה ובהזדמנויותיה. מה שנצליח לעשות כאן, בחלקת האלהים הזאת, נצליח לעשות בכל מקום.

"המגוון האנושי הייחודי שירושלים, הפסיפס הצבעוני של בני כל הדתות, העדות והמגזרים, אינו סותר את אחדות ריבונותה, להיפך – הוא מטיל עלינו אחריות עודפת. מתוך המחויבות הריבונית הזו, עולה מחויבותנו, לחופש של אמונה ופולחן דתי לכל הבא בשעריה של העיר, שהם שערי השמים, מתוך אמונה כי: 'ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים'.

"ואכן, ביום החג הזה, אנחנו מבקשים גם להוקיר ולהצדיע לגבורתו ולמסירותו של הדור שלחם ואיחד את ירושלים, כמו גם לגבורתם של הרבים אשר לחמו במערכות ישראל למען הגנתה של ירושלים, אחדותה ועצמאותה, ועמם להצדיע ולחבק את המשפחות השכולות, ואת הפצועים בגוף ובנפש. עימם נזכור את נפגעות ונפגעי פעולות האיבה, החודשים האחרונים שבים ומוכיחים לנו כי עודנו נדרשים לעמוד למול מרצחים נפשעים המבקשים לפגוע בנו – גם בירושלים. דרכם לא תצלח, לא בבירת הנצח של ישראל ולא בשום מקום אחר.

אני נושא ביום הזה תפילה יחד עם העם בישראל כולו, תפילה של הודיה, תפילה של תקווה, "שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָיִם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ' חג ירושלים שמח!"