לפיד בהצהרה המשותפת עם ביידן:

אדוני הנשיא,
במרץ 1965, בצעדה המפורסמת של מרטין לותר קינג מסלמה למונטגומרי, צעד לצידו בשורה הראשונה רב יהודי. הרב אברהם יהושע השל. כשהוא חזר לביתו באותו יום, הרב השל כתב ביומנו: "היום, הרגשתי שרגליי מתפללות".
במדינת ישראל, אדוני הנשיא, הרגליים מתפללות בכל יום. שום דבר בחיינו אינו מובן מאליו. אבא שלי היה ילד יהודי בגטו בודפשט שהסתתר מאלו שניסו להרוג אותו. העובדה שאני עומד כאן היום, לא קרתה מעצמה. למדנו את הלקח אדוני הנשיא. בכל רגע נתון ישראל צריכה להיות חזקה, חופשיה ובטוחה, עם צבא עוצמתי שיודע להגן על אזרחינו.
בין אם זה יהושע החוצה את הירדן או ד"ר קינג החוצה את נהר אלבמה. העיקרון נשאר זהה: אם אתה רוצה את העצמאות שלך, ידיך צריכות להגן עליך, ורגליך צריכות להתפלל בשבילך. עליך לצעוד בלי פחד אל הנהר.
השנה האחרונה – עם הפלישה הלא מוצדקת של רוסיה לאוקראינה, עם התעצמות איום הגרעין האיראני, עם איומי הטרור ברחבי העולם – הזכירה לכולנו משהו: כדי להגן על החופש, לפעמים צריך להפעיל כוח.
בצד השני של הטרור עומדים אנשים שלא יהססו לנצל כל חולשה. אנשים שלא משחקים לפי הכללים. אלה מאיתנו שזכו להיוולד אנשים חופשיים, לפעמים אינם מבינים את עוצמת השנאה מאחורי ההתקפה על הדמוקרטיה. מה עשינו להם? מה גורם להם לרסק מטוסים לתוך מגדלים בניו-יורק ולירות טילים על גני ילדים בשדרות?
התשובה היא פחד. הדבר שהכי מפחיד אותם הוא שאנשיהם, העמים שלהם, רואים אותנו. הם רואים את איכות החיים שלנו. את הדינמיות והיצירתיות של הכלכלה. את זכויות הנשים וקהילת הלהט"ב. את חופש הדת וחופש הביטוי.
דרך החיים שלנו היא האיום המרכזי עליהם. היא הדבר שגורם למשטר האיראני לפתח את תכנית הגרעין שלו, לחיזבאללה לכוון את טיליו לעברנו, ולארגוני הטרור לשלוח מחבלים מתאבדים לכל קצוות תבל. הם רוצים להשמיד את המדינה היחידה שיש ליהודים בעולם. לעולם לא ניתן לזה לקרות.
מילים לא יעצרו אותם אדוני הנשיא. דיפלומטיה לא תעצור אותם. הדבר היחיד שיעצור את איראן הוא אם היא תדע שהמשך פיתוח תכנית הגרעין שלה יגרום לכך שהעולם החופשי יפעיל את כוחו. הדרך היחידה לעצור אותה היא להניח על השולחן איום צבאי אמין.
אמרת פעמים רבות אדוני הנשיא, "מדינות גדולות אינן מבלפות". אני מסכים לגמרי. זה לא צריך להיות בלוף, אלא הדבר האמיתי. האיראנים צריכים לדעת שאם הם ימשיכו לרמות את העולם, יהיה לזה מחיר כואב.
מונחת לפנינו אלטרנטיבה, כאן במזרח התיכון. היא הולכת וגדלה – הולכת וצוברת כוח. אנחנו יוצרים ברית של מדינות מתונות, שמאמינות בשלום, שמאמינות שלילדינו מגיעה הזדמנות לחיות חיים טובים יותר.
בשנה האחרונה היתה לי הזכות לפתוח שגרירויות ונציגויות באיחוד האמירויות, בבחריין ובמרוקו, לבקר את נשיא מצרים א-סיסי בארמונו בקהיר ואת מלך ירדן בארמונו בעמאן.
יחד עם מזכיר המדינה, ידידי טוני בלינקן, יצרנו בפסגת הנגב ארכיטקטורה מתקדמת של ביטחון וכלכלה שישנו את המזרח התיכון ויוכיחו לעמי האיזור שארה"ב עדיין כאן, עדיין מחויבת לביטחונו ולשלומו של האזור.
מכאן, מירושלים, בירתה הנצחית של ישראל, אתה נוסע ישירות לערב-הסעודית. הביקור שלך בערב הסעודית הוא חשוב לישראל ולאזור. לביטחון שלנו ולעתיד השגשוג במזרח התיכון.
יחד איתך אנחנו שולחים לכל עמי האיזור, כולל הפלשתינים כמובן – מסר של שלום. ישראל רוצה בשלום ומאמינה בשלום. אנחנו לעולם לא נוותר על סנטימטר אחד מביטחוננו. יש לנו את החובה להיות זהירים בכל צעד, אבל לכל מדינה, לכל עם שרוצה בשלום ובנורמליזציה איתנו, אנחנו אומרים: "أهلا وسهلا, שלום, Welcome".
אדוני הנשיא, אתה עתיד להיפגש עם מנהיגי סעודית, קטאר, כווית, עומאן ועיראק. אני אשמח שתעביר להם מסר מאיתנו: ישראל מוכנה. היד שלנו מושטת לשלום. אנו מוכנים לחלוק את הטכנולוגיה והניסיון שלנו, מוכנים שאנשינו יפגשו וילמדו זה על זה, מוכנים שהמדענים והעסקים שלנו ישתפו פעולה.
ספר תהילים, אומר את כל זה במשפט אחד. בפרק כ"ט כתוב: "ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום". אם נהיה חזקים, אם נהיה נחושים, אם העולם יבין שלא נהסס להגן על עצמנו ועל ערכינו, השלום יבוא.

אדוני הנשיא, היחסים בינינו עמוקים. הם חוצי מפלגות. הם מחברים לא רק את הממשלות שלנו, אלא גם את עמינו. החברות הזו היא אחת מאבני היסוד של הביטחון הלאומי של ישראל. היא מרגשת, והיא בעיקר לא מובנת מאליה.
בכל שנותיך בחיים הציבוריים, אתה היית אחד מהארכיטקטים הראשיים של היחסים האלו ועל כך נתונה לך תודתו הנצחית של העם היושב בציון. אנחנו צועדים יחד. אנחנו נמשיך לצעוד יחד. יש לך כאן חבר ובן ברית".