ראש הממשלה יאיר לפיד אמר בוועידה השנתית לדמוקרטיה ליברלית: "במאבק הישראלי יש את אלה המאמינים שאנחנו משפחה אחת, מול אלה המנסים לפרק אותנו מבפנים. יש קיצונים הגוררים אותנו לכיוונים מסוכנים – כל אחד מסיבותיו. נתניהו בגלל המשפט, בן גביר – מכיוון שהיה ונשאר האיש שתלה את תמונתו של הרוצח ברוך גולדשטיין בסלונו".

לפיד הוסיף: "הקמפיין שלהם אומר – 'נדרוס את בית המשפט, את השמאלנים, המרכז והמין הממלכתי. נרסק את הכנסת, נפטר את היועמ"שית ונעביר חוק צרפתי".

נאומו המלא של לפיד:

אני רוצה לדבר אתכם היום על המאבק הישראלי הגדול – אלה שמאמינים שאנחנו משפחה אחת גדולה, מול אלה שמנסים לפרק אותנו מבפנים. אלה שמאמינים בטובת המדינה, מול אלה שחושבים רק על טובתם האישית.

אבל לפני זה אני רוצה להזכיר לכם משהו שאתם כבר יודעים:

אפשר לנצח.

כבר עשינו את זה. יחד. עשינו את הדבר שאף אחד לא האמין שאפשר לעשות: יצאנו לרחובות, לגשרים, החלפנו שלטון, הקמנו ממשלה של אנשים הגונים ושוחרי טוב, הבאנו שינוי. החזרנו את הכוח לידי הרוב.

אנחנו יודעים היום שלושה דברים: הראשון – אפשר לנצח, אפשר להקים ממשלה. זה לא קל, אבל היום אנחנו יודעים שזה אפשרי.
השני – לנצח זה לא מספיק. אם רוצים שזה יחזיק מעמד, צריך מפלגת שלטון גדולה ככל האפשר שתוביל את הממשלה.
והדבר השלישי הוא שאנחנו יודעים היום איך אנחנו רוצים שהמדינה הזו תיראה. אנחנו יודעים איפה הבעיה ואנחנו יודעים מה הפתרון.

הבעיה היא שהצלחנו להמציא סטרט-אפים של מיליארדים אבל לא הצלחנו להוריד את האלימות בתוכנו. המצאנו את הווייז אבל לא מצאנו את הדרך לאחד את החברה, לדאוג לחלשים, לתת לצעירים שלנו הזדמנויות ותקווה.

הבעיה היא שאיבדנו בדרך את המשפחה שאנחנו – את העוצמה שיש לנו כשאנחנו יחד.

אז אותה אנחנו צריכים להחזיר. יש לנו תפקיד ויש לנו משימה: לשמור על ישראל דמוקרטית, מדינת חוק, מדינה שיש לה כבוד לאזרחיה. שלא נשלטת בידי הקולות והכוחות הכי קיצוניים בתוכה.

אנשים מתונים והגונים מבינים שהחיים מורכבים. כל מי שמדבר בשחור-ולבן בסוף יכניס אותנו לתוך קיר. אין שום דבר שאפשר לאורך זמן לנהל על הקצה. לא משפחה, לא עסק ולא מדינה.

תפקידו של השלטון לנהל באופן יומיומי את כל המתחים היסודיים של חיינו. לקום כל בוקר מחדש ולהחזיר את האיזון לעולם שמאיים להשתגע. למנוע מהקיצוניות להשתלט עלינו. לתת לאנשים הזדמנויות חדשות, במקום להפחיד אותם כל הזמן.

כל מושגי היסוד של חיינו סותרים אחד את השני. הם לא משלימים, הם קונפליקט. מדינה יהודית-דמוקרטית זה קונפליקט. שוק חופשי מול עזרה לחלש, קונפליקט. בטחון מול זכויות אדם, לאומיות וליברליות, חירות ושיוויון, הכל קונפליקטים.

כולנו למשל רוצים שיוויון, אבל יש בעיה אחת: אני אוהב את הילדים שלי. כל החיים עבדתי קשה כדי לתת להם הזדמנויות טובות יותר להצליח. מישהו יכול לאסור עלי לעזור להם לשלם שכר לימוד באוניברסיטה?

השמאל הקיצוני אומר או שכולם יקבלו, או שאף אחד לא יקבל. הימין הקיצוני אומר העניים אשמים שהם עניים, בעיה שלהם. אנחנו להבדיל משניהם העברנו השנה את רפורמת "ממדים ללימודים" שנותנת תואר ראשון בחינם לחיילים.

זה לא פתרון מושלם. זה לא יסגור את כל הפערים. זה רק קצת יותר טוב, ואז עוד קצת יותר טוב. ממשלת השינוי לא טענה לרגע שיש לה פתרונות מושלמים. היא עשתה את המאמץ להתמודד עם בעיות אמיתיות של אנשים אמיתיים שחיים בעולם האמיתי.

מדינה יהודית ודמוקרטית זה קונפליקט מובנה. מדינה של דת אחת, של לאום אחד, של קבוצה גנטית אחת, היא מדינה שיש מתח יסודי בדמוקרטיה שלה. הוא לא ייפתר, אבל הוא יכול להשתפר.

20% מהאוכלוסיה הם ערבים. אנחנו יכולים וצריכים לתת להם שיוויון אזרחי. מצד שני, אנחנו לא ניתן להם שיוויון לאומי כי זו המדינה היחידה שיש ליהודים ואין לנו שום כוונה לוותר על הזהות היהודית של מדינת ישראל.

איך פותרים את זה? לקיצונים יש פתרונות מוחלטים. ללכת למדינת כל אזרחיה, או לגרש אותם מפה. זה לא יקרה וזה לא יקרה. אנחנו אומרים זו לא בעיה תיאורטית ואלה לא אנשים תיאורטיים. אז הלכנו ועשינו תוכנית חומש לחברה הערבית.

הקמנו צוות שנלחם בפשיעה בחברה הערבית והוריד באופן דרמטי את מספר הרציחות, שיפרנו את המצב בבתי החולים, בחינוך הערבי, התחלנו בהקמה והסדרה של ההתיישבות הבדואית בנגב. לא מספיק טוב, אבל יותר טוב.

אני מניח שהבנתם את העקרון, אבל דוגמא אחרונה: בטחון וזכויות אדם. התנגשות הטיטאנים. הלאומנות הקיצונית אומרת, מול מחבלים אין דבר כזה חוקי מלחמה, תירו להם בראש בזמן שהם שוכבים על הרצפה.

ובואו לא נשכח שבמקרה הזה יש גם את הקיצונים מהכיוון ההפוך. אלה שהולכים לאו"ם ול-CNN כדי להתלונן על צה"ל, עוזרים ל-BDS ולקמפיין שאומר שישראל שהיא מדינת אפרטהייד.

אנחנו אומרים: אתם השתגעתם, שניכם. עוצמתו של צה"ל והבטחון הישראלי הם תוצר של ערכים. של משמעת צבאית שנובעת מחוקים ברורים. של צבא העם. של ערכים ליברלים שגם משאירים אותנו דמוקרטיה מתוקנת וגם מבססים את הברית עם ארה"ב שמספקת לנו מסוקי אפאצ'י.

זו תמונה מורכבת וזה דיון מורכב וצריך כל בוקר לקום ולנהל אותו מחדש. זוהי מלאכת החיים, זוהי מלאכת השלטון. לקחת אחריות. להתמודד כל יום עם המתחים היסודיים שמהם מורכבת המדינה הזו.

מהצד השני יש את הקיצונים שגוררים אותנו לכיוונים מסוכנים. כל אחד מסיבותיו. נתניהו בגלל המשפט, בן גביר בגלל שהוא היה ונשאר האיש שתלה בסלון תמונה של הרוצח ברוך גולדשטיין.

הקמפיין שלהם אומר, נדרוס את בית המשפט, נדרוס את השמאלנים, את המרכז, את הימין הממלכתי, נרסק את הכנסת, נפטר את היועמ"שית, נעביר חוק צרפתי, תהיה פה לאומנות משיחית עם ראש ממשלה שעסוק רק בעצמו.

זה מדבק. הדיון הזה, שרוצה לנהל את העולם בערכים קיצוניים ומוחלטים. זה מגיע לכל התחומים. מהאלימות כלפי נשות הכותל ועד מחאת החיסונים. המרחב הפוליטי הוא לא מתווך – הוא מסכסך.

בגלל זה מה שאנחנו עושים קריטי מאי פעם. אנחנו משפחה, כי משפחה היא מקום שבו גם אם אתה לא מסכים עם מישהו, אתה עדיין מחובר אליו. הביחד יותר חשוב מכל חילוקי הדיעות.

אם יש פה מישהו שמרגיש שזה לא מספיק חזק מול השחור-לבן של הקיצונים, יש לי עוד טיעון לטובת הדרך של שלנו: היא מנצחת. הקיצונים צועקים חזק יותר, אבל בכל העולם הדמוקרטי המתונים והשפויים גם מנצחים.

מקרון ניצח שוב בצרפת. לפניו שולץ בגרמניה ואחריו קישידה ביפן. בארה"ב, אנשים שוכחים, לפני שביידן ניצח את טראמפ, הוא ניצח בפריימריז שורה ארוכה של פרוגרסיבים שהאשימו אותו שהוא מרכזי מדי.

המתונים והשפויים מנצחים כי אנשים לא מוכנים לשנוא את השכנים שלהם. הם רוצים ללמוד לחיות איתם. הם מבינים שהחיים הם לא 100% מה שאני רוצה ולא 100% מה שאתה רוצה.

הם מבינים את זה מפני שזה ככה במשפחה שלהם וככה במקום העבודה שלהם. והם מסתכלים על בן גביר ואומרים לעצמם אני לא מוכן שככה תיראה המדינה שלי, ואני לא מוכן שככה ייראו החיים שלי.

הקיצונים טובים בצעקות ובמצעדים, אבל הם גרועים מאוד בניהול מדינות. הוכחנו את זה השנה. עם כל המורכבות של הקואליציה, עשינו פה רפורמות שלא עשו פה שנים.

הורדנו את האבטלה, הורדנו את הגירעון, הובלנו את המשק לצמיחה גבוהה, העברנו את "מדים ללימודים", את חוק אנשים עם מוגבלויות, את הסיוע לניצולי השואה, את התוכנית למניעת אלימות בחברה הערבית.

כל אחד מהצעדים האלה, היה כרוך בפשרות, היה כרוך בהסכמות, היה כרוך בהמון עבודה מאחורי הקלעים. את "חוק אנשים עם מוגבלויות" העברנו ב-2.30 בלילה, עם האופוזיציה. ככה עובדים. זו המהות של פשרה חכמה.

אם אתה לא יודע להתפשר, לא תעשה כלום. בממשלה שלנו יש אנשים שמאמינים בסיפוח והצביעו נגד סיפוח, ויש אנשים שלא אוהבים את הרפורמה בחקלאות והצביעו בעד הרפורמה בחקלאות. זה קשה, חוטפים על זה, אבל בתמורה קיבלנו ממשלה מתפקדת שהצילה את מדינת ישראל.

ככה זה עובד. ככה זה אמור לעבוד. זה לא ויתור, זה סדר עדיפויות לאומי. זו ההבנה שהחיים הם אירוע מורכב ואנשים מסוגים שונים צריכים להתכנס למקום שיאפשר להם חיים משותפים וטוב משותף.

למדינת ישראל יש אתגרים גדולים. איראן היא אתגר. הטרור הוא אתגר. 15 שנה לא טיפלו פה ביוקר המחיה. מול האתגרים האלה אנחנו צריכים להתייצב יחד. הפילוג מחליש אותנו, חיבורים מחזקים אותנו.

זה מה שאנחנו עושים פה היום, אתכם ביחד. בונים את החיבורים בתוך החברה הישראלית. זו המהות של המפגש הזה. יש פה אנשים עם היסטוריות שונות, עם מחשבות שונות, אבל עם מטרה משותפת: לוודא שישראל היא דמוקרטיה ליברלית חזקה, מתקדמת ומשגשגת.

זה תמיד היה הרעיון הנכון, בשנה האחרונה התברר שזה גם רעיון מנצח. בואו נוודא שהוא ימשיך לנצח.

תודה רבה.