אהרן ידלין, שר החינוך לשעבר, מראשי תנועת העבודה וחתן פרס ישראל שמת שלשום, הובא למנוחות בקיבוצו חצרים.
אהרן היקר, במקורותינו נאמר: "הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן: אוֹהֵב שָׁלוֹם, וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה". "הוי מתלמידיו של אהרן". הרי בכל כך הרבה מובנים – כולנו היינו תלמידיך אהרן! כולנו תלמידיך, כי תמיד אהבת שלום ורדפת שלום, אהבת את הבריות בכל מאודך, וקרבת אותן אותנו לתורה, לחינוך, ללימוד, למורשת. היית איש תנועת העבודה בכל נימי נפשך, היית איש של חזון ומעש, היודע לחלום ולראות למרחוק, ובאותה עת ממש גם לעמול ולהגשים בשתי ידיך.
שנים רבות זכיתי לפעול איתך וללמוד ממך. ותמיד ראיתי בך מנהיג ציבור האוחז בעקרונות ברזל, דמוקרט אמיתי, שתפיסת עולמו מוצקה ומבוססת. איש של פשרה והידברות, של אהבת האדם, הבנה והקשבה לאחר ולאחרת. תמיד כל כך צנוע ועניו, ללא שמץ של גינוני שררה, הנוסע בכל רחבי הארץ באוטובוס, בסנדלים וכובע טמבל, ומגיע תמיד לכל אתר ואתר בארץ, לפרוש את משנתך ולעשות עוד פעולה למען המטרה הנעלה.
מפלגת העבודה הייתה לנו בית משותף. המפלגה המיתולוגית והחשובה שהובילה את המדינה בימי תקומתה, עשרות בשנים. רבים מחבריי למפלגה לדורותיה, וגם אני, נשאנו אליך את עינינו, מתוך הערכה גדולה למנהיגות המיוחדת שלך, למחויבותך לערכי העבודה ולדרכה.
נתת מקום מיוחד בתפיסת עולמך ועשייתך לעם היהודי. הבנת את חשיבותו של העם היהודי בתפוצות וכיבדת את כל עם ישראל – יהודים מכל הזרמים, וכמובן מוסלמים, נוצרים, דרוזים וצ'רקסים, ונתת מקום ייחודי בעולמך לשכניך הבדואים. עסקת בעלייה ובקליטה כל חייך, וראית בכך דגל חשוב. האמנת בהתיישבות ובמיוחד בנגב, והקיבוץ הזה חצרים בלב הנגב, הוא דוגמה ומופת לאמונתך, חזונך ועשייתך.
אבל יותר מכל דבר אחר, תיזכר אהרן יקירנו בקורותיה של המדינה כמר חינוך. מורם ומחנכם של דורות. מפעל חיים של ממש. כהונתך כשר החינוך בממשלתו הראשונה של יצחק רבין ז"ל הייתה מהפכה של ממש. חיזקת את החינוך הישראלי, הפכת אותו לשוויוני יותר, למגוון יותר, ואם יורשה לי לערכי ומתקדם יותר. דורות שלמים במדינת ישראל היו "מתלמידיו של אהרן", והתעצבו ברוח ההחלטות שקיבלת והובלת במערכת החינוך, החלטות ששיקפו עולם ערכים עמוק, עשיר, יהודי, ציוני, שוויוני, הומני וישראלי.
בני משפחת ידלין האהובים, עמוס, יורם ואמיר, וכמובן הנכדות והנכדים, הנינות והנינים, המעורבות שלכם בעשייה למען המדינה וביטחונה ולמען החברה הישראלית היא המשך ישיר לערכים שספגתם מהאבא והסבא שכה אהבתם. משפחתכם על כל שלוחותיה משרתת את עמנו כמה וכמה דורות, עוד מדוד הכהן הגדול והחיבור לדור ההנהגה של תקומתנו, וחלקכם כמו עמוס חברי הטוב, ורותם יקירתנו ממשיכים בשירות הציבור. אני יודע כמה אבא וסבא אהרן היה גאה בכם. עדינה היקרה, אני מחבק אותך בצערך. ישבנו ביחד עם אהרן ואיתך בשעות ארוכות של שיחות, כולל כאן בבית בחצרים, וראינו אותך תמיד דואגת, טורחת, וטוענת את אהרן באנרגיות חיוביות.
איפרד ממך כעת, אהרן היקר, כתלמידו של אהרן, תמיד הערצתי אותך, ואהבתי אותך עד מאוד; את שיחותינו העמוקות, את תחושת החברות, ואת העצה החכמה והטובה. לעולם לא אשכח כיצד בשלהי חייך טרחת והגעת בכיסא גלגלים עד לבית הנשיא, כדי ליטול חלק בטקס האשכבה של אימי אורה ז"ל. משפחתי ואני התרגשנו והוקרנו זאת בצורה שקשה לתארה במילים, ולא ידענו שתהיה זאת פגישתנו האחרונה.
בשם מדינת ישראל, בשם דורות של אזרחיות ואזרחי ישראל, אני מודה לך היום. תודה לך אהרן על תרומתך האדירה למדינה ולחברה: להעצמתה של מערכת החינוך ובניית עתידה, לחיזוקה של ההתיישבות העובדת, ועל היותך מגדלור של אהבת הארץ ואהבת האדם.
נחסר אותך מאוד, אחסר אותך מאוד. תהא נשמתך הברוכה והטובה צרורה בצרור החיים. אמן.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו