יועז הנדל כותב הבוקר בפייסבוק:

אני מאמין ברוח הציונית. מאמין בעם ישראל ובכך שניתן לחלץ אותנו מהבוץ הפוליטי.
מאז שנפלה הממשלה האחרונה, אין יצוג לימין שבחר באחדות על פני בחירות נוספות.

הימין שהיה בקואליציה התפזר לכל עבר. בנט פרש, תקווה חדשה התפרקה והצטרפה לכחול לבן. ימינה התפרקה.

מה שיקרה בבחירות האלה הוא לא עוד סבב (חמישי) אלא מסר לשנים ארוכות.
אם לאנשי ימין כמוני שדחפו וניסו להחזיק את הממשלה הזאת בכל הכוח אין מספיק תמיכה, לא נצליח להקים ממשלות אחדות בהמשך. זה מסר נוראי למי שמאמין בשלמות העם והארץ.
יש ימין נורמלי בישראל שלא מחפש להרוס את מערכת המשפט אלא לתקן אותה, לא שונא שמאלנים אלא רואה בהם שותפים להגנת המולדת שטועים בניתוח המדיני שלהם.
ימין כלכלי שמאמין בשוק חופשי, גם בענייני דת ומדינה. בכך שאין למפלגות החרדיות מונופול על היהדות ואסור לוותר מראש ולבוא עם "דף ריק".
ימין שמאמין בזכויות וחובות לכולם. כן גם המגזר החרדי והערבי. ימין שמחפש חיבורים ולא הפרדות על רקע דתי או עדתי.

עבדתי קשה כשר תקשורת, התעסקתי בקידום תשתיות והעברת רפורמות שלא עשו שנים ארוכות. מרינת ישראל במצב טוב יותר עם אינטרנט מהיר, דואר שיצא להפרטה, הורדת מחירים משמעותית והפכיתנו למדינה המתקדמת והזולה בעולם ועוד עשרות מהלכים.

אפשר להיות שר שנמנע מקבלת החלטות וחיכוך, למען השרידות הפוליטית.
זה לא אני. נאבקתי בעסקנים החרדים למען האזרח החרדי והמדינה.
גם אם החרימו אותי.

קדמתי תשתיות במגזר הערבי ללא קשר להתנגדותי הנחרצת שמנעה מכחול לבן בעבר קואליציה עם המשותפת.

הקמתי את הרוח הציונית עם איילת שקד מתוך הסכמה על יעד אחד הקמת ממשלת אחדות.
יש בינינו פער שלא ניתן לגשר עליו.
אם מוכנים לממשלת 61 של מחנה רק ביבי לא תהיה ממשלת אחדות.
ובעיני ממשלה צרה של ביבי ובן גביר או השמאל מרכז והמשותפת זה אסון.
אני לא יכול לאפשר שעל גבי תיווצר אפשרות שתקום ממשלה צרה שתדיר חצי מהעם ותמשיך את חוסר היציבות.
יש לזה מחיר וסיכון פוליטי אישי גדול. אני מודע לכך. כך היה כשמנעתי קואליציה עם המשותפת בעבר.
תפקידי להחליט ולא לברוח.
לכן אני מאחל לאיילת בהצלחה רבה בכל מה שתעשה, אני ממשיך להוביל את הרוח הציונית לבחירות.
זה לא קל ואפילו מתסכל.
הימין שלי צריך להאבק באחוז החסימה ובן גביר לא.
שנים של הגנה על המולדת וסיכון חיים בשייטת ובמערכת הביטחון, נכונות להאבק על עמדותי ללא קשר למחיר, ובן גביר ללא שירות צבאי, ללא החלטות וביצוע הוא הקול הבולט.
אפשר להתבכיין ולומר כמה נורא ואפשר להלחם בזה.
זו המציאות, צריך להתמודד איתה. אני מאלה שנלחמים.
אני בא לציבור בידיים נקיות, עם תוצאות ותוכניות עבודה ומבקש את אמונו ברוח הציונית. הוא זה שיחליט.