כחודש לאחר שבית המשפט העליון התיר לעמיחי שיקלי להתמודד לכנסת ברשימת הליכוד פורסמו נימוקי הפסיקה. השופטים סברו שיש לתת משקל לבחירתו של שיקלי שלא לערער על ההחלטה להכריז עליו כפורש תוך הסתמכות על עמדת הייעוץ המשפטי של הכנסת ועל קביעתם של שלושה שופטי בית המשפט המחוזי בפסק הדין בערעור.

בית המשפט קבע כי נפל ליקוי באופן ניהול הדיון בוועדת הבחירות במעמד אישור רשימות המועמדים לכנסת, משום שלא ניתנה לוועדה הזדמנות של ממש לקבל החלטה עצמאית בעניינו של שיקלי, משום שהשתרש נוהג שמי שעוסק בכשירות מועמדים הוא יושב ראש הוועדה ולא מליאת הוועדה.

אך צוין בפסק הדין אין צורך להכריע האם די בליקוי זה כדי להוביל לקבלת הערעור, שכן ממילא יש מקום להתערב בהחלטת ועדת הבחירות בעניינו של שיקלי לגופם של דברים. השופט נעם סולברג סבר בדעת יחיד כי משנמצא שנפל פגם במישור הסמכות, די בכך כדי להצדיק את קבלת הערעור של שיקלי.

השופט עופר גרוסקופף סבר בדעת מיעוט ששיקלי מנוע מלהתמודד לכנסת ברשימת הליכוד כי נמנע מלהתפטר מהכנסת בסמוך למועד ההכרזה עליו כפורש. לגישתו של גרוסקופף, מרגע שזהו המצב המשפטי, ספק אם ניתן להכשיר את התמודדותו בניגוד להוראה מפורשת בחוק היסוד, ואף אם הדבר אפשרי במקרים חריגים – הרי שאין בסיס להתערבות בהחלטת יושב ראש ועדת הבחירות שלא לעשות כן. הנימוק בדבר הסתמכותו של שיקלי אינו יכול להיות בעל משקל מכריע, בהתחשב בכך שמדובר בהסתמכות על עמדתו של גורם לא מוסמך, עובדה ששיקלי היה מודע לה בזמן אמת.

לצד השופטים סולברג וגרוסקופף ישבו בהרכב השופטים עוזי פוגלמן, דפנה ברק-ארז, ענת ברון, דוד מינץ, יוסף אלרון ויעל וילנר. בראש ההרכב עמדה הנשיאה אסתר חיות.