הנשיא הרצוג כותב:

לפני 27 שנה, בלילה הנורא ההוא, בעצרת ההמונים בכיכר מלכי ישראל, ישבתי על ספסל אבן שהיה קרוב לפודיום הנואמים על מרפסת העירייה, כשבני הבכור נעם על ברכי. זה היה ממש כמה דקות לפני נאומו של ראש הממשלה יצחק רבין.
כעבור רגע, כמו משום מקום, ראש הממשלה רבין התקרב והתיישב לידנו על הספסל בציפייה דרוכה שיקראו לו לנאום. הוא היה דרוך כמו קפיץ. חכך בידיו ובפניו. מהרהר וחושב. מסוגר, מרוכז. כשקראו לו לעלות – הכיכר העיפה את השמיים עם מחיאות כפיים, תשואות וקריאות הידד.

כותרת העצרת הייתה "כן לשלום, לא לאלימות" וזה היה עיקר נאומו. לא אשכח איך הגיעו יצחק ולאה רבין נינוחים ומוקפי אהבה ותמיכה לכיכר ההומה. לא אשכח איך חייכה לאה מאושר והרעיפה חיבוקים. לא אשכח את החיוך המבויש של יצחק.
לא דמיינתי שהגאווה על ארגון העצרת תסתיים בשיברון לב ותדהמה על הירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין, מנהיג ישראל, בכיכר מלכי ישראל. לא דמיינתי שהגאווה תתחלף בהלם מרצח נתעב של רוצח נתעב.
—
רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל הוא מנקודות השפל שלנו כעם וכמדינה, הוא שיקף לנו תהום דמוקרטית וחברתית. הוא הבליט את נחיצותן של הלכידות, של ההבנה ההדדית, של היכולת לקיים תרבות מחלוקת – תוססת אך מכובדת ובונה.
נזכור את יצחק רבין כאחד מגדולי המנהיגים שהצמיחה הארץ הזאת, וכמי ששילם את המחיר הכבד מכל על החלטותיו. מפקד ולוחם, מדינאי ומנהיג, איש אשר תבונתו, שיקול דעתו ומסירותו לביטחון המדינה ולעתידה, איפיינו אותו יותר מכל. נמשיך לעשות הכול כדי להעלות על נס את תרומתו למדינה ולחברה וללמד את לקח הרצח הנורא והכבוד לדמוקרטיה. יהי זכרו ברוך".