דברי נשיא המדינה יצחק הרצוג באזכרה הממלכתית ליצחק רבין –

עשרים ושבע שנים לרצח. ועדיין קשה להאמין. עשרים ושבע שנים להתנקשות הנפשעת ששינתה את פניה של החברה הישראלית. עשרים ושבע שנים לאחד הפיגועים הקשים ביותר שידעה מדינת ישראל. שהרי איך עוד אפשר לכנות רצח מתוכנן, בדם קר, של ראש ממשלה ושר ביטחון, של רמטכ"ל – גיבור ישראל, של מאחד ירושלים. פיגוע מתועב, מפלצתי, נגד עם שלם, נגד חברה שלמה; שבוצע בעזות מצח נוראה. רצח שאין עליו מחילה וכפרה. רצח שאין עליו מחילה וכפרה. רצח שהכתים לנצח את ספר דברי הימים של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית.

מכובדיי, בשנת 1994, אמר רבין את הדברים הנכוחים הבאים, ואני מצטט: "אנחנו נמצאים בימים אלה באחת השעות הגורליות והחשובות ביותר של העם היהודי. אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך עיצובו של העם היהודי ועיצובה של המדינה לדורות. זוהי שעה של התחבטויות קשות, גם ויכוחים סוערים; אבל חשוב שכולנו נדע כי תהיינה אשר תהיינה ההחלטות, אהבת ישראל אמיתית שורה עליהן ולנגד עיננו תמיד המימרה העתיקה: 'כל ישראל ערבים זה לזה'. אין אנו שוכחים לרגע כי בין שתומכים במהלכים שלנו – ובין שמתנגדים להם – כולנו אחים… וגורל אחד לכולנו". כך אמר יצחק רבין.

הסיבה שהדברים הללו מצלצלים באוזנינו, היום, כאילו נכתבו אך אתמול, היא שהם מתמצתים אמת נצחית, לא פחות. ההיסטוריה היהודית – מאור כשדים לכיכר הירדן, מהארץ המובטחת למצרים, מסיני לכנען, מיהודה לישראל, מחורבן ו-2000 שנות גלות לשיבת ציון ותקומת ישראל, מארץ מולדתנו לתפוצות ובחזרה – הייתה, ותמיד תישאר, רצופה בצמתים גורליים בהם אנו נדרשים לבחור – ביחד שלנו. לבחור לדבוק באותה מימרה עתיקה שציטט רבין, כפי שציטטו, ועוד יצטטו רבים, לפניו ואחריו, במעלה הדורות: "כל ישראל ערבים זה לזה". באקדחו השלוף, בשלושת הקליעים, הרוצח המתועב ששלח יד באחיו, בגד בערך המקודש הזה. בגד בנו. בעצימת העין, בהסתה רעילה ובאדישות פושעת, חולל הערך המקודש הזה.

הרצוג נואם באזכרה הממלכתית ליצחק רבין בהר הרצל, היום (צילום: חיים צח, לע"מ)

אם יש דבר שאני חושש ממנו, הוא שנעשה לעצמנו חיים קלים ביום הכואב והמורכב הזה. הרי ברור לכולנו שלעמוד ולהגיד שהלקח הוא שאסור לרצוח ראש ממשלה, זה לעשות לעצמנו חיים קלים. הרי ברור לכולנו שלעמוד ולומר שאלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה, זה מובן מאליו; וגם זה – לעשות לעצמנו חיים קלים. זה לא מספיק.

בעיניי הלקח המרכזי של היום החשוב הזה הוא להיזכר שוב ושוב ביסודות שלנו כמדינה יהודית ודמוקרטית. להיזכר בחשיבותה של היכולת להכיל מורכבות, להכיל עימותים, להכיל את גווני החברה הישראלית – גם את מי שחושב אחרת, שמאמין אחרת, שהצביע אחרת. לא לעשות לעצמנו חיים קלים. לא למחוק אף אדם, אף קהילה, אף מחנה. מחיקה היא החרמה; מחיקה היא השתקה ושלילת לגיטימציה; מחיקה היא האשמה בבגידה; מחיקה היא השוואה לנאצים. מחיקה היא אלימות מכל סוג. לא לעשות לעצמנו חיים קלים. להבין שהדרך היחידה – היחידה! – להתמודד עם המחלוקת העמוקה, הנוקבת, המטלטלת – היא פשוט לשבת סביב אותו שולחן, לדבר, לגבש עמדה ולפעול. גם כשקשה. גם כשהראש שלנו מתפוצץ מלשמוע עמדה של מישהו אחר.

מחלוקת היא מאפיין כל כך בסיסי, מקיים ומצמיח, גם ביהדות וגם בתרבות הדמוקרטית, שאני באמת תוהה לפעמים איך היא הפכה למילה שלילית ומאיימת. הגיע הזמן לשנות את זה. ובידנו הדבר.

מכובדיי, הגורל הועיד אותנו להתכנס כאן, בחלקת גדולי האומה, במהלכו של משבר פוליטי חסר תקדים בהיסטוריה של מדינת ישראל. כעת, מקץ סבב בחירות חמישי בתוך פחות מארבע שנים, אנחנו עומדים בפני צומת הערבות ההדדית. השאלה שאנחנו חייבים להתמודד איתה – אזרחים ומנהיגים כאחד – היא האם וכיצד אנו בוחרים בנו, ביחד שלנו. בחירה כזאת אין פירושה הסכמה ותמימות דעים אחידה. כלל וכלל לא. בחירה כזאת, בציווי "כל ישראל ערבים זה לזה", פירושה שאנחנו מפסיקים לעשות לעצמנו חיים קלים; פירושה שלא משנה מה יקרה, וגם אם קשה, ואני יודע כמה זה קשה לפעמים – אנחנו נשארים ביחד.

מחלוקת שהופכת לשנאה – היא הפרת הציווי הזה. תעמולה שהופכת להסתה – היא הפרת הציווי הזה. זיהוי היריב הפוליטי כאויב – הוא הפרת הציווי הזה. גילוי של אלימות – הוא הפרת הציווי הזה. בשעה הזו, על ההר המקודש הזה, בו טמונים רבים כל כך שבמשך דורות מסרו את נפשם למען קוממיות העם והמדינה; ליד קברו של גיבור ישראל וראש ממשלת ישראל יצחק רבין זכרו לברכה – אני מבקש שנתחייב לאחדות ישראל, לנצח ישראל, ולמדינת ישראל – היהודית והדמוקרטית.

אני פונה מכאן לנבחרי ומנהיגי העם בישראל, ואומר: ברגע הקריטי הזה, יש בכוחנו לפנות את הפניה הנכונה בצומת הערבות ההדדית. עיני הציבור נשואות אליכם, וזוהי שעת המבחן שלכם כמנהיגים. אל תעשו לעצמכם חיים קלים. זו לא חוכמה גדולה לדבר על ערבות הדדית בחגים ובשמחות; זה לא אתגר גדול להסכים עם מי שחושב כמוך; זו לא גבורה גדולה להקשיב לדברים שנעימים לאוזניך. כעת, כשננעלו הקלפיות, נגמרו הקמפיינים ונספרו הקולות – יש להציב בראש סדר היום את הערבות ההדדית, ולומר – כולנו, מכל הקשת הפוליטית, ממשיכים מפה רק ביחד.

הרשו לי להדגיש: המצב הפוליטי המורכב בישראל מציב בפנינו אתגר בקנה מידה היסטורי; תוצאות הבחירות שיקפו לנו שאנו חצויים, והאחריות, מכאן ואילך, היא על כל השחקנים הפוליטיים, ובראש ובראשונה על מי שידם על העליונה, מי שעוצמתם הפוליטית גדולה יותר. עליהם מוטלת האחריות לפנות אל אלו הרחוקים מעמדותיהם ולומר להם – אחינו ואחיותינו אתם.

אני פונה למנצחים ואומר להם את מה שאמרתי לאורך השנה האחרונה גם לקודמיהם, ליריביהם הפוליטיים: אינכם חייבים לוותר על תפיסת העולם שבשמה נבחרתם; אך בה בעת – נהגו כבוד זה בזה. חבקו את אחיכם ואחיותיכם מהצד המפסיד. היו קשובים לצרכיהם, לכאבם, לחלומותיהם. זכרו: הבחירות בישראל הן לא "משחק סכום אפס". אל תפחדו להתפשר ולהגיע לעמק השווה, כדי למנוע שבר וקרע בתוכנו.

הנשיא יצחק הרצוג ורעייתו מיכל הרצוג, ראש הממשלה יאיר לפיד ונשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות באזכרה ליצחק רבין בהר הרצל, היום (צילום: חיים צח, לע"מ)

למחנה המפסיד אני אומר: המדינה לא נגמרה ולא נחרבה. יש לכבד את ההכרעה הדמוקרטית. המשיכו להשמיע את קולכם ולהיאבק על עמדותיכם, כמו בכל דמוקרטיה בריאה. לכל אחינו ואחיותינו בישראל ובתפוצות; לכל מי שמשמיע קולות חרדה ודאגה בעולם ובארץ – אני אומר: כולנו מחויבים לגורלה של מדינת ישראל, כולנו מחויבים לקווי המתאר הבסיסיים שלה כמדינה יהודית ודמוקרטית, השומרת על שלטון החוק, זכויות האדם והאזרח, וכבוד לכל קבוצות המיעוט בתוכה. נמשיך לשמור מכל משמר על היסודות שלנו כעם, כחברה וכמדינה.

מכובדיי, בני משפחת רבין האהובה והיקרה, מיכל ואני זכינו להכיר אישית את יצחק ואת לאה זכרם לברכה ואהבנו וכיבדנו אותם עד מאד. בהירצחו של יצחק רבין, אבד לאומה כולה עולם מלא, אבל

החלל התמידי נפער בראש ובראשונה בלבכם. אני בטוח שזיכרו של יצחק כמו גם של לאה האהובה – אלופת נעוריו ואהבת חייו – חי איתכם ובתוככם, ואין בשנים שחלפו כדי לטשטש את כאב האובדן. ביום הזה, גם ביום הזה, כבכל השנה, ליבנו איתכם. יהי זכרם של יצחק ולאה רבין, ויהיו פועלם ותרומתם למדינת ישראל, ברוכים ונצורים בלב האומה לעד.