אורית סטרוק כותבת בטור לערוץ 7 לרגל ראש חודש כסליו ובכלל: "…אנו חיים בצידה ובתוכה של מציאות מזוויעה, ואף אנו טומנים את הראש בחול, כבנות יענה, ומנסים לחיות לצידה ולא לפעול כדי לבטלה. לא רק שלוש שנים ושמונה חודשים, כבר למעלה משתים עשרה שנים פועלת הרשות הפלסטינית בתכנית מסודרת, מתוקצבת, וגם מוצהרת, כדי לשדוד את חבלי יהודה ושומרון מתחת לרגלינו, לייצר נסיגה דה-פקטו ללא הסכם ועל פי מפה שהיא ורק היא קובעת, לחנוק (כן, כך הם קוראים לזה בלי להתבייש) את ההתיישבות היהודית, ולהקים באופן חד-צדדי את המדינה הפלסטינית שהם יודעים היטב שלא יקבלו במשא ומתן משום שרוב העם בישראל מתנגד לה". סטרוק תוהה: "איך קורה שעכשיו, כשסוף סוף נבחרנו לחזור לשלטון ולנהל את המערכה הקריטית הזו, דורש הליכוד לחזור למדיניות בת-היענה? להמשיך לחיות לצידו של שוד הקרקעות הגדול, ולא לסכל אותו בנחישות? פתאום הם לא מבינים את גודל הזוועה? איך קורה שהליכוד אינו מוכן לשנות את היחס לרשות הפלסטינית, להפסיק להתחנן לשיתוף פעולה מצידה, ולהתחיל סוף סוף להתייחס אליה כאל אויב, ואל עצמנו כבעלי הבית?"