ראש הממשלה ויו"ר יש עתיד, יאיר לפיד, בפתח "כנס החירום על מכירת החיסול של החינוך":

אני לא יודע מי יהיה שר החינוך הבא, אבל אני יודע מי הוא לא יהיה. הוא לא יהיה האחראי על החינוך הממלכתי דתי, כי זה הועבר לסמוטריץ'; הוא לא יהיה אחראי על תוכניות חינוכיות חיצוניות, כי זה הועבר לאבי מעוז ולרב טאו; הוא לא יהיה אחראי על החברה למתנ"סים כי היא הועברה לידי דרעי; הוא לא יהיה אחראי על התרבות היהודית, כי זה הועבר לאורית סטרוק; הוא לא יהיה אחראי על החינוך החרדי, כי זה הועבר לחרדים. הוא אפילו לא יהיה אחראי על המינויים במועצת המורים, כי גם זה הועבר לסמוטריץ'.

שר החינוך הבא של מדינת ישראל לא ינהל את מערכת החינוך. הם פירקו אותה לחתיכות מהסיבות הלא נכונות. נתניהו כל כך חלש, כל כך תלוי בהם, שכל מי שרצה משהו מיד קיבל. שום דבר לא קדוש בעיניהם. לא צה"ל, לא שלטון החוק, לא החינוך של ילדי ישראל.

החינוך של הילדים שלנו לא מעניין אותם. בכל המשא ומתן המשונה והמטורלל הזה לא קם אף אחד, אף אדם בכל הקואליציה הזו, ואמר את המשפט הפשוט: אני רוצה להיות שר החינוך. אף אחד מהם לא אמר שזה החלום שלו, לחנך את ילדי ישראל, לעצב את העתיד שלהם.

כשאנחנו הקמנו את הממשלה כולנו ידענו מהיום הראשון שיפעת שאשא-ביטון תהיה שרת החינוך. כי היא דוקטור לחינוך, כי זה חלום חייה. כי היא ידעה מה היא רוצה לעשות במשרד. כי זה כל מה שעניין אותה ובגלל זה היא היתה שרת חינוך מצויינת.

את נתניהו ואנשיו זה לא מעניין. כי הם יודעים שמשרד החינוך זה המון עבודה קשה, שהתוצאה שלו תיראה רק בעוד שנים, כשהילדים שלנו והנכדים שלנו יגמרו יסודי ותיכון ואוניברסיטה או מכללה.

זה עד כדי כך לא מעניין אותם, שהם הפכו את החינוך של הילדים שלנו לעוד אחד מהרגעים המבישים של חלוקת השלל המטורפת של הממשלה הזו. מפרקים את משרד החינוך לנתחים שלטוניים שהם סוחטים מנתניהו במשא ומתן הקואליציוני.

הדבר היחיד שעוד יותר מדאיג מהקלות שבה הם נותנים, זה מי רוצה לקחת: הגורמים הכי קיצוניים ומסוכנים בחברה הישראלית הולכים להיות הגורמים הכי דומיננטיים בחינוך של הילדים שלנו.

נתניהו יודע את זה כמובן, אבל הוא כל כך חלש בגלל המשפט שלו, שהוא נתן להם הכל בלי לעצור לרגע לחשוב מה זה אומר על עתידה של המדינה.

מה זה אומר על העתיד שלנו שהאנשים שיובילו את החינוך לא מאמינים בשלטון החוק, לא מאמינים בסובלנות, לא מאמינים בערכי מגילת העצמאות, חושבים שישראל צריכה להיות מדינת הלכה ולא מאמינים בלימודי ליב"ה ובחינוך לדמוקרטיה.

מה זה אומר על העתיד שלנו שאת מערכת החינוך יובילו אנשים שמאמינים בטיפולי המרה, בתפיסות משיחיות, בזה שנשים צריכות לחזור למטבח ובזה שאם אתה לא יהודי אתה אזרח סוג ב'.

מה זה אומר על העתיד שלנו שדווקא הרשויות החלשות יותר, הרשויות העניות בפריפריה, הן אלה שיהיו הכי תלויות באבי מעוז ובאורית סטרוק ויצטרכו להתקפל בפני המשנה הקיצונית והמאוד משוגעת שלהם.

מה זה אומר על העתיד שלנו שלא יהיה אפילו נסיון לגרום לילדים חרדים ללמוד מתמטיקה ואנגלית כדי שיהיה להם ארגז כלים בסיסי לפרנס את עצמם ואת הילדים שלהם.

תחשבו מה מרגיש השבוע כלפי מערכת החינוך נער להט"בי שעוד לא יצא מהארון. מה מרגישה ילדה בדואית שמתעקשת לרכוש השכלה. מה מרגיש הורה חילוני שרוצה לשלוח את הילד שלו לבית ספר אבל איבד אמון בתוכניות הלימוד כי אי אפשר לסמוך על מי שעומד מאחוריהם.

למענם אנחנו פה. למענם אנחנו נהיה פה גם מחר, גם באופוזיציה. אין דבר שחשוב לנו יותר מהילדים שלנו ואין לנו שום כוונות להפקיר אותם בידי קיצונים מסוכנים שמנסים להשתלט על הלבבות והמוחות שלהם.

אני רוצה להגיד מילה גם למורות ולמורים ולצוותי החינוך, אתם שומרי הסף. אתם חומת המגן הערכית של הילדים והילדות שלנו. אנחנו מפקידים בידיכם כל יום את הדבר הכי יקר לנו בעולם. אנחנו לא סומכים על הממשלה הזו, אבל אנחנו סומכים עליהם.

ואנחנו כאן גם בשבילכם. פתחנו קו חם שמסביר להורים את הזכויות שלהם, הקו הזה פתוח כמובן גם למורים, להנהלות, לצוותים. אנחנו פה, אנחנו נעבוד אתכם, אתם השותפים שלנו.
המאבק רק התחיל. אין לנו שום כוונות לוותר.