גנץ הגיע לאשכבה של יצחק קלפטר בהבימה. נאומו:

יש פה בוודאי ששואלים מה בין שר הביטחון לבין יצחק קלפטר ז"ל. החלטתי להיענות להזמנה ולבוא לפה, כי יש פה סיפור על העוצמה של התרבות הישראלית שקלפטר הוא אחד מהמייצגים המרכזיים שבה, והחשיבות שלה לחברה הישראלית.

נכון, יצחק קלפטר ז"ל נמנע מפוליטיקה – אבל המוסיקה שהוא יצר הפכה לחלק בלתי מהתרבות הישראלית שלנו שהיא חלק מהחוסן שלנו כחברה וכמדינה. הוא ידע לבטא היטב את "רוח התקופה".

כשהלחין את "יושב על הגדר", אני וחברים רבים שלי אכן ישבנו על הגדר בלבנון – נכנסנו ויצאנו.

השיר הזה ביטא עבורנו שייכות ושותפות גורל של צעירים מהעיר ומהכפר, שחיים ונאבקים עבור משהו גדול מהם ומהרקע שלהם – ורצו גם לחיות את חייהם.
*
קלפטר היה ישראלי בכל רמ"ח איבריו, וניגן את הישראליות ב-10 אצבעותיו. היתה לו חריצות יוצאת דופן ונחישות שהביאה אותו להתאמן 16 שעות ביום כפי שסיפר, כדי להצליח. לאחרונה למדתי עליו משהו אולי קצת לא ישראלי, שהוא היה מאוד צנוע.
באחד הראיונות סיפר קלפטר שהוא אמר לאריק אינשטיין ז"ל שרצה שיעשה איתו אלבום שהוא לא מנגן מספיק טוב. אינשטיין ענה לו: "אז תנגן רע", ונתן לו את הביטחון שהיה צריך. גם זה שיעור עבורנו – והלוואי ונדע להיות גם צנועים, וגם לטפח את האנשים שמסביבנו.

איינשטיין סיפר, שאת הייחוד של קלפטר אפשר להסביר בכך שכשאתה שומע שיר שלו אתה מחכה לסולו של הגיטרה. ואנחנו נמשיך לחכות לסולו, נמשיך להיזכר בשירים, ובמילים – שהם חלק בלתי נפרד מה"אנחנו". המילים והלחנים – הם חלק ממדינת ישראל. בעצב, בשמחה, במלחמה ובשלום. וכשהם סביבנו, נזכור ש"הזמן לא הכרחי". הם מתנגנים עמוק בתוכנו.

נמשיך לחיות את הישראליות "הקלפטרית" והתרבות הישראלית הכל כך חשובה לאחדותנו וחוסננו. נמשיך לחיות את הסיפור שלנו, שנשמע חד וברור כל כך בעוד סולו גיטרה של קלפטר.

יהי זכרו ברוך, וכמובן תנחומים למשפחה היקרה. תודה על הזכות לדבר כאן.