הייעוץ המשפטי של הכנסת קובע כי חוק דרעי מעורר קשיים בעיקר משום שהוא חוק פרסונלי המקל את תנאי הכשירות של השרים אך מסתפק בבקשה שהועדה תיתן על הדברים האלה את הדעת.

לקריאת מסמך ההכנה בדבר כשירות שרים 

"במקרה שלפנינו, מדובר בתיקון חוקתי שמבקש לצמצם מגבלה חוקתית הנוגעת לרף הנדרש מבחינת טוהר המידות של חלק מ"השחקנים" במערכת הפוליטית עצמם, ולא מוצע להחילו באופן עתידי, על הכנסות הבאות למשל, אלא באופן מיידי. על כן, יש בו היבט "פרסונלי" משמעותי המקשה על הוועדה לדון בו "מאחורי מסך בערות" ומטבע הדברים הדיון יושפע מזהות הגורמים שהתיקון משליך עליהם. מכל מקום, במישור של דוקטרינת "השימוש לרעה", בטרם הוכרו מבחני עזר נוספים על אלה שהוזכרו בעניין שפיר, ובטרם התלבן בפסיקה משמעות המונח "ניגוד עניינים מוסדי", כל שניתן לומר בהקשר זה הוא שנראה שהמקרה הנוכחי אינו עולה כדי אותם "מקרי קצה" שהוזכרו בפסיקה הקיימת כמעוררים "ניגוד עניינים מוסדי". בכל מקרה, נוכח אופיו הקבוע של התיקון מוצע לוועדה לבחון במבט כללי את התיקון ואת ההצדקות לו ואת התאמתם למארג החוקתי הקיים".

יו"ר הוועדה ח"כ שלמה קרעי (הליכוד) בפתח הדיון בהצ"ח כשירותם של שרים: לפי חוק יסוד הממשלה, 'לא יתמנה לשר מי שהורשע בעבירה ונידון לעונש מאסר וביום מינויו טרם עברו שבע שנים מהיום שגמר לרצות את עונש המאסר או מיום מתן פסק הדין…', כלומר, אדם רשאי לכהן כשר אם לא ריצה עונש מאסר בפועל. לא על תנאי, בפועל. זה הפירוש הסביר והנכון של לשון החוק. אבל אם למישהו יש עוד ספק – בא חוק העונשין, וקובע שבמקרה של ספק פרשני בעניינים פליליים – הספק יוכרע כדי להקל עם הנאשם. כלומר: על פי החוק ניתן למנות אדם לתפקיד שר למרות או בגלל שנגזר עליו רק עונש מאסר על תנאי. בדומה לחוק יסוד הכנסת בנוגע לחברי הכנסת שמדבר על מאסר בפועל לשלושה חודשים לפחות. זאת כדי לאזן בין הפגיעה בזכות להיבחר ובזכותם של אזרחי ישראל לבחור את הכנסת והממשלה שהיו רוצים, לבין השמירה על טוהר המידות ועל אמון הציבור. אלא שהפירוש הזה לא רק אפשרי אלא הכרחי – לא מקובל על היועצת המשפטית לממשלה ולכן אנחנו כאן. כדי להבהיר זאת היטב ולשלול פרשנות מוטעית בעינינו. יתרה מכך, גם אם הפרשנות האחרת קרובה יותר לאמת, אנחנו מתקנים את החוק כפי הנראה בעינינו ראוי, לטובת השמירה על האיזון הנ"ל. ואם זה לא מוצא חן בעיני מאן דהו – שיתכבד לרוץ לכנסת, ואם ייבחר – יוכל לשנות את החוק. אבל מהרגע שהחוק חוקק – דעתו לא חשובה יותר ולא נחשבת יותר מדעתו של כל אדם מן היישוב, או של חבר כנסת מהאופוזיציה".

ח"כ משה ארבל (ש"ס) יוזם הצ"ח כשירותם של שרים: "התיקון הזה יצור וודאות ובהירות, יביא להרמוניה חקיקתית בין הוראות הכשירות החלות על שרים ואלה שחלות על חברי כנסת וחברי מועצת רשות מקומית ויבטיח באופן מיטבי את הזכות להתמנות לשר שמינויו נעשה באישור רוב חברי הכנסת. הבטחת פרשנותו הנכונה של סעיף הכשירות משרתת את התכלית הזו".

בהתייחסו לח"כ אריה דרעי אמר: "בסופו של דבר מתוך הסדר טיעון שדיבר באופן ברור ומובהק על עבירת מס מהדרגה הנמוכה ביותר, שלא נועדה כדי להונות את רשויות המס והפעולות הללו וההרשעה הזו, אין לי ספק שאם היא הייתה מובאת ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית, אילו הייתה לו סמכות לא היה נקבע קלון בעניינה. חלוף הזמן, כמעט עשור ממועד ביצוע אותן עבירות שהיו בהסדר הטיעון ולאור כל האמור- אף זה מנטרל את הטענה לפרסונאליות ואשר על כן נכון יהיה ליצור הרמוניה חקיקתית".

"החקיקה לא מיועדת לסידור עבודה לשר מסוים אלא עבור כלל המועמדים לכהונת שר. במצב החוקי הקיים חוסר הבהירות פוגע בנו חברי הכנסת. בנוגע להערה ביחס להבחנה בין שרים לח"כים, נוכח העובדה שלשר יש סמכויות ביצועיות – גם לפי הנוהל וגם לפי חוזר משרד הפנים- סמכויות ראשי הערים נרחבות ושכרם מוצמד לשכר השרים וחרף כך, החוק מאוד ברור ומאפשר כמובן אלא אם היה מאסר בפועל".