השר לשעבר ח"כ חילי טרופר כותב בפייסבוק: "ימים כאלה, כשהאוויר מלא באדי דלק, ישראל צריכה כבאים, לא פירומנים. 
התחרות האין סופית שכמו מנסה לדרג את האירועים הקיצוניים והמבחילים היא חסרת תוחלת. אפשר להמשיך להתכתש מה נורא יותר והאם הקריאה מפי חברי כנסת להכניס לכלא בעוון בגידה מי ששירתו במצטבר מאות שנים את המדינה היא המכוערת ביותר או שמא הסממנים הנאציים בשולי ההפגנה במוצאי שבת הם המבחילים ביותר. אגב, למען הסר ספק, יש הבדל בין המשמעות של קריאות מנהיגי ציבור בתקשורת מרכזית לבין אזרחים מן השורה בשולי הפגנה.
אבל כשהשריפה תתלקח, זה כבר לא ישנה מי התחיל ומי הגזים. כשהאש תשתולל זה כבר לא ישנה מי הראשון שזרק את הגפרור ואיזה גפרור היה גדול יותר ומי הגביה ראשון את הלהבות. האש תכלה את כולנו.
יותר מדי אנשים רושפים שנאה, קורעים קרעים ומשליכים גפרורים.
אל מולם צריך שהרוב הישראלי האחראי, משני צדי המפה הפוליטית, שאכן חלוק בענין השינויים הדרמטיים במערכת המשפט, יתחיל לשפוך מים.
הדיון מי פגוע יותר ומי צודק יותר הוא טבעי, אבל 'מה עושים עם הצדק הזה על הבוקר', כשנשאר לבד? כשאש השנאה תפרק אותנו מבפנים? לאן השיח הזה יוביל אותנו אם לא אל פי תהום?!
מנהיגים אחראים לא יכולים לדבר רק פנימה אל המחנה שלהם. הם לא יכולים להסתנוור ממחיאות הכפיים של תומכיהם. יש להם אחריות להביט באופן רחב יותר, גם אל הצד היריב.
להינעל בתוך תיבת תהודה ולהדהד לחברינו ולמי שמזדהים איתנו כמה זה נורא או כמה זה נפלא, אולי יפרוק רגשות, אבל לא יקדם משהו טוב במציאות.
מי שרוצה לקדם רפורמה דרמטית חייב לקחת בחשבון שחצי עם חושב אחרת ומודאג ממנה באופן העמוק ביותר. אי אפשר להסתתר רק מאחורי האמירה שמדובר בהכרעת הבחירות. זה אולי אפשרי פורמאלית, אבל זו ראיה דורסנית, צרה ולא אחראית, בוודאי בחברה מורכבת כשלנו.
מי שמבקש להתנגד לרפורמה הדרמטית, חייב לקחת בחשבון שיש חצי עם שבחר במפלגות שהניפו דגל זה ומאמינים בזה באופן העמוק ביותר. שבחברה מורכבת כשלנו, קריאות למרד ומרי אזרחי הם מעשה מופקר ולא אחראי.
אני כמובן אהיה שותף במאבק הפרלמנטרי והציבורי כנגד המהלכים שמקדמת הממשלה. אני סבור שההצעה שעומדת על השולחן לא תקדם שינויים אלא תחולל הרס, ושהיא נטולת איזונים נדרשים.
אין לכחש, המחלוקות עמוקות וזהו מאבק חשוב, שאסור להיבטל ממנו, אבל אני מתעקש שלא להותיר את הובלתו לקצוות. אני מקווה שגם בממשלה, לא יתירו לקצוות לנהל את המהלכים.
כדאי להזכיר, ההצעה של בני גנץ להידברות ולניסיון להגיע להסכמות רחבות, בעינה עומדת.
מי שיתן לקצוות להוביל ויסתפק בקריצה, בשתיקה או בלחפש רק את חטאי הצד היריב, בעצם משאיר את החברה שלנו להיקרע בידי אנשים לא אחראים.
זה הזמן של כל מי שמאמין שהמחלוקת העמוקה צריכה להתקיים בלי אלימות, בלי "לשרוף את המועדון", מתוך דאגה עמוקה ובעיקר עם אהבה אין סופית לארץ שלנו.