ראש האופוזיציה ויו"ר יש עתיד יאיר לפיד בנאום מיוחד במליאת הכנסת: "המחיר של החקיקה שאתם מובילים עכשיו, הוא לא רק מחיקת הדמוקרטיה, הוא ההתפרקות הכואבת של החיים המשותפים".
דברי לפיד במליאה
זה יומולדת עצוב, של כנסת שהולכת לאיבוד. אני שואל את עצמי ושואל את חברי הבית אם התכנסנו כאן היום כדי לציין את יום הולדתה של הכנסת, או שזה טקס הפרידה מהכנסת שהכרנו.
הבית הזה סימל במשך שבעים וארבע שנה את יכולתנו לחיות יחד. את היכולת שלנו לגשר על פני המחלוקות. את הרעיון שאנחנו נאבקים ותמיד יש צד אחד שמנצח, אבל הצד השני לא נעלם, יש לו מקום, יש לו קול. הבית הזה סימל את העובדה שאנחנו שונים אבל יש לנו טוב משותף.
בפעם הראשונה בחיי, אני חרד מכך שזה לא ישרוד. אם הממשלה תשלים את תהליך החקיקה שהיא החלה בו, אי אפשר יהיה לתקן את זה. השבר יהיה עמוק מדי. כבר עכשיו יותר ויותר אנשים אומרים לעצמם שאנחנו כבר לא עם אחד. שהמדינה שלהם ויתרה עליהם.
חברי הקואליציה, חשוב לי שתדעו אני לא מאיים חלילה, אני משתף אתכם בדאגה גדולה מול תהליך שכבר קורה. ניצחתם בבחירות, איש אינו טוען אחרת, אתם עכשיו בשלטון, אבל עם הכוח באה האחריות.
האנשים האלה האמינו במדינה הזו, האמינו שהם חלק מהחלום הציוני, והיום הם מרגישים שהמדינה שלהם לא רוצה אותם יותר. הם קמים כל בוקר ועוד משהו שהם האמינו בו כל חייהם, בכל ליבם, חוטף מקלחת של בוז ולעג מהממשלה ומהקואליציה.
השבת שלהם, העבודה שלהם, התרבות שלהם, המאבק שלהם על זכויות נשים, הצבא של הילדים שלהם, מגילת העצמאות שלהם, היהדות שלהם. כל מה שהם חשבו שהוא משמעותי וקדוש, כל מה שהם חשבו שמחבר בינינו, הפך להיות מה שמפריד בינינו. מה שקורה לנגד עינינו, מה שהחקיקה הזו מובילה אליו, זה סדר חדש, שמבטל את כל מה שהכרנו.
בסדר החדש הזה אנשים עובדים פחות חשובים מאנשים שלא עובדים. אנשים שמשרתים בצה"ל פחות חשובים מאנשים שתוקפים את חיילי צה"ל. אנשים שלא שומרים על החוק חשובים יותר מאנשים שכן שומרים על החוק.
בסדר החדש הזה התפקיד שלהם הוא לשלם מיסים, לשלוח את הילדים שלהם לצבא, ושיאשימו אותם כל הזמן שהם לא מספיק פטריוטים ולא מספיק יהודים.
הם לא יודעים מה לעשות עם זה. הם לא יודעים איך לחיות תחת שלטון שאומר להם, "אנחנו לא הממשלה שלכם. אנחנו הממשלה רק של האנשים שהצביעו לנו, ואתם תשרתו אותנו ותשתקו".
אתם לא אומרים את זה לרדיקלים או לאנרכיסטים, אתם אומרים את זה לישראלים שעובדים קשה, משלמים מיסים, עושים מילואים. אנשים שהדבר היחיד שהם באמת רצו מהמדינה שלהם זה שהיא תעריך את המאמץ שהם עושים. אבל היא לא מעריכה אותם יותר. היא אפילו לא מקשיבה לכאב שלהם כשהם יוצאים לרחובות.
הפתרון של יותר ויותר אנשים הוא להיפרד, להרים ידיים, להגיד, "אין מה לעשות, הניסיון לקיים פה חברה ישראלית אחת נכשל, וצריך לחשוב על אלטרנטיבות אחרות".
כל האלטרנטיבות האלה מזעזעות את אמות הסיפים. אני בנו של ניצול שואה, הרעיון שישראלים ישתמשו בדרכון גרמני או פולני כדי לברוח מכאן, שובר את ליבי. אסור שזה יקרה.
אנשים מדברים בגלוי על זה שנתפצל לישראל ויהודה. אסור שזה יקרה. זה מפחיד כי ישראל ויהודה זה בדי-אן-איי שלנו. אין ילד שלא למד על זה בבית ספר. אם השלטון מייסר את העם בשוטים, ומייסר אותו בעקרבים, בסוף העם קם ואומר, "מה לנו חלק בדוד, ולא נחלה בבן ישי, לאוהליך ישראל."
ואני אומר להם, "אתם יצאתם מדעתכם, אנחנו לא יכולים לוותר על המדינה שלנו." והם עונים לי, "אבל היא ויתרה עלינו".
המחיר של החקיקה שאתם מובילים עכשיו, הוא לא רק מחיקת הדמוקרטיה, הוא ההתפרקות הכואבת של החיים המשותפים. אנחנו עם אחד, אנחנו משפחה אחת, וזה קורע אותנו.
מהיום שהם עמדו על דעתם אני אומר לילדים שלי, "אין לנו מקום אחר בעולם. אין ליהודים מקום אחר בעולם שבו הם ירגישו בבית." עדיין אין לנו מקום אחר בעולם, אבל לא הכנתי אותם לאפשרות שהם לא ירגישו פה בבית.
הכוח בידכם. אתם יכולים להמשיך את התהליך, אתם יכולים להשלים את החקיקה. אתם רק צריכים להבין את המחיר – המחיר הוא אחדות העם. המחיר הוא שהחברה הישראלית לא תשרוד את זה.
אם החקיקה תעבור יהיו אנשים שיעזבו, יהיו הרבה אנשים שיוציאו את הכסף שלהם ואת העסקים שלהם, ויהיו הרבה מאוד אנשים שיישארו פה, והכל יראה אותו דבר, אבל הוא לא יהיה.
הם יגידו לעצמם, "אין לנו דרך לעצור את הרס הדמוקרטיה, אבל גם אין דרך להכריח אותנו להמשיך להרגיש שאנחנו שותפים ואחים." לא יהיה יותר קירוב לבבות. החיבור הישראלי הנהדר הזה, שעמד פעם מעל כל מחלוקת, מעל כל שוני – יימחק. זו תהיה גלות, רק בארץ.
זה הדבר שתפקידנו למנוע. אני מחפש שותפים שמאמינים שהתפקיד שלנו הוא למנוע את ההתפרקות של הישראליות. את ההתפרקות של הרעיון המקודש – שאנחנו עם אחד.
אני מאמין בכל ליבי שיש בקואליציה אנשים כאלה. אני משוכנע שיש בקואליציה אנשים שחרדים כמוני, שאומרים לעצמם בלילה בבית שאולי הם שותפים לדבר נורא. שלא רוצים שיירשם על שמם בדברי הימים שהם היו חלק מהקריעה לגזרים של החברה הישראלית.
האנשים האלה יושבים פה עכשיו. אני אומר להם, בואו נציל יחד את המדינה שלנו. אני מחפש את הרב שיפתח איתי את ספר יחזקאל ויקרא בקול: "ולא יהיו עוד לשני גויים, ולא יחצו עוד לשתי ממלכות".
הלהבות הוצתו בבית הזה, אבל גם מטפי הכיבוי נמצאים בבית הזה. כל עוד יש סיכוי לעצור את החקיקה שמחלקת את העם הזה לשניים, נמשיך להיאבק. אבל אם היא תעבור – היא תחלק את העם הזה לשניים.
נקודת האל-חזור של החברה הישראלית נמצאת במרחק של שבועות ספורים מאיתנו. אם תעבירו את החקיקה הזו, לא יהיה איך לתקן את זה. אין מזה חזרה. זה ישבור את גבה וליבה של החברה הישראלית.
אם לא נעצור הטקס הזה יתקיים כנראה גם בשנה הבאה, אבל הוא יהיה ריק מתוכן. במקום חגיגת יום ההולדת השבעים וחמש של הכנסת, זו תהיה האזכרה שלה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו