ראש הממשלה בנימין נתניהו התראיין אמש (שלישי) לפרופסור וולטר ראסל מיד, בכנס הרטוג לביטחון לאומי, בהשתתפות שר החוץ לשעבר של ארצות הברית מייק פומפאו ושגרירהּ לשעבר של ארצות הברית בישראל דייוויד פרידמן, במלון סטאי בתל אביב.

במענה לשאלה מה תהיה המדיניות על איראן, בהנחה שהממשל האמריקאי יטען שהסכם הגרעין גמור לחלוטין, השיב נתניהו –

צריך לשאול – כיצד עוצרים מדינה סוררת מלהשיג נשק גרעיני. בוא נראה, היו כמה דוגמאות, אז אולי נוכל להסיק מהן הכללים.

דוגמה אחת היא עיראק של סדאם חוסיין. היא נבלמה על ידי כוח צבאי, שלנו. דוגמה נוספת היא סוריה, שניסתה לפתח נשק גרעיני, והיא נבלמה בפעולה צבאית, שלנו. מדינה שלישית, לוב של מועמר קדאפי, היא רצתה להשיג נשק גרעיני וויתרה על השאיפה שלה בעקבות איום לפעולה צבאית שלכם. מדינה רביעית, קוריאה הצפונית, רצתה לפתח נשק גרעיני ולא קראו עליה תיגר. אגב, היא חתומה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני וכולי, זה חסר משמעות. היא לא נבלמה משום שלא היה קיים איום לשימוש בפעולה צבאית, והם פיתחו את היכולות האלה.

כעת יש לנו את איראן. איראן מנסה לפתח נשק כזה. התוכנית שלהם נבלמה במשך שנה ב-2003, מייד לאחר מלחמת המפרץ, כשהם חשבו שאתם, אמריקה, תנקטו נגדם צעדים, אז הם עצרו והפכו אותה לתוכנית סודית תחת מעטה של מכוני מחקר אזרחיים שונים. אך הם המשיכו. הם נבלמו, או לפחות הואטו, על ידי צעדים שונים שאנחנו נקטנו, וסנקציות שהוטלו. האמריקאים הטילו את הסנקציות משום שאמרו ש'יש איזה משוגע בירושלים שיפציץ אותם אם לא נעשה משהו' – וכך איראן הגיעה לשולחן המשא ומתן. אך הם השאירו את הכסף על השולחן והגיעו להסכם גרוע.

הדבר היחיד שמנע באופן מהימן ממדינות סוררות לפתח נשק גרעיני, זה איום צבאי אמין או פעולה צבאית אמינה. ניתן לשלב את זה עם סנקציות כלכליות משתקות, אך אלה אינן תנאי מספיק. תנאי הכרחי, ולעיתים קרובות גם תנאי מספיק, הוא פעולה צבאית אמינה.

ככל שממתינים יותר, כך זה נהיה קשה יותר להוציא לפועל. חיכינו די והותר.
אני יכול לומר לכם שאעשה כל מה שביכולתי כדי למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני. זה אינו אינטרס ישראלי בלבד, זהו אינטרס אמריקאי, זה אינטרס של כל העולם.

נתניהו ופרופסור וולטר ראסל מיד בכנס הרטוג לביטחון לאומי במלון סטאי בירושלים, אמש (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)

בנוגע לסעודיה אמר ראש הממשלה –

אם ידינו תהיה על העליונה, אני חושב שנוכל להרחיב את מעגל השלום, ואם נרחיב את מעגל השלום לערב הסעודית, אני חושב שלמעשה נסיים את הסכסוך הערבי-ישראלי. פירוש הדבר שאנחנו צריכים לעבוד לא מבפנים החוצה כדי לפתור את הבעיה הפלסטינית.

אני מאמין שהשאיפה לשלום, שמושתת על אינטרסים משותפים ועל שימוש בכוח צבאי, מודיעיני, טכנולוגי, וכלכלי ישראלי שעליו יוכלו להישען הסכמי שלום והסכמי נורמליזציה עם שכנינו, נוכל להשיג שני דברים: אחד – להרחיב את מעגל השלום; שני – זה ישמש כמגן נגד איראן.

אני מעריך כי נוכל להגיע לפריצת דרך אם ההנהגה הסעודית תחליט שהיא רוצה להיות חלק מזה באופן רשמי. בצורה לא רשמית, הם כבר חלק.