השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר תקף את קביעתו של שופט בית המשפט העליון יצחק עמית, שקבע, שאסור לו להתערב בהחלטות בהחלטות אופרטיביות של המשטרה –

היום נפל דבר בישראל. בהחלטה ללא כל נימוקים, השופט יצחק עמית קובע שאני לא אוכל לתת הנחיות למשטרה בעניין ההתפרעויות של האנרכיסטים וחסימות הצירים. בהחלטה של חצי עמוד, השופט עמית ביטל היום את הרשות המבצעת. ההחלטה, לפיה, השר יכול רק להתוות מדיניות כללית בלי שום יכולת אופרטיבית לממש את המדיניות היא לא רק חסרת תקדים, ההחלטה של השופט עמית היא הפיכה לכל דבר.

מבחינת השופט עמית וחלק מחבריו, ראש הממשלה ושרי הממשלה הם עציצים. השר יכול להגיד מה הוא חושב שצריך לעשות, אבל הוא לא יכול לבצע שום דבר מזה, ולא יכול לוודא שהמדיניות שלו מבוצעת.

כן, אני קבעתי מדיניות שלא יהיו התפרעויות וחסימות צירים מרכזיים, ואני צריך לוודא שהמדיניות שלי מבוצעת.

אגב, אני לא הראשון שקובע מדיניות בעת חסימות כבישים. עמר בר-לב עשה את זה, שרים קודמים עשו את זה, אבל רק כשזה מגיע לחסימת נתיבי איילון שנעשית בשביל תמיכה בבית המשפט העליון, השופט עמית מחליט לעקר את הסמכות שלי לגבי ההתפרעויות האלו, ונותן החלטה כשהוא בניגוד עניינים מובהק.

לפי השופט עמית, שרי הממשלה הם חוקרים אקדמאיים שיכולים להגיש ניירות עמדה, אבל לא מעבר לזה. בכל מדינה דמוקרטית נבחרי הציבור הם שקובעים את מדיניות המשטרה בהתפרעויות. כן! גם אם אלו התפרעויות של אנרכיסטים מהשמאל!

ההחלטה הזו רק מחזקת את הדחיפות החיונית של הרפורמה המשפטית, בלי מצמוצים ובלי לעקר אותה מתוכן. אם לא נעביר את הרפורמה החשובה הזאת, כל שרי הממשלה באמת יהיו עציצים נטולי השפעה. מכאן אני יוצא לישיבת ראשי קואליציה עם מסר ברור על חשיבות הרפורמה, אבל לא אסתפק בכך.

בתיקון לפקודת המשטרה שעבר בכנסת עם הקמת הממשלה, נקבע שהמשטרה תהיה כפופה למרות הממשלה והשר לביטחון לאומי ממונה מטעם הממשלה על משטרת ישראל.

לצערי, כנראה שהתיקון הזה לא היה ברור מספיק, למרות שהוא מפורש מאוד, והשופט עמית החליט לרמוס אותו, ולכן אנחנו נתקן את פקודת המשטרה תיקון נוסף, שבו יהיה ברור שהשר לביטחון לאומי לא רק יתווה מדיניות למשטרה, אלא גם יוודא שהמדיניות שלו מתקיימת בצורה מעשית בשטח.

עצוב שבכלל צריך להיות תיקון כזה כי בדמוקרטיה זה אמור להיות ברור מאליו, אבל זה השופט עמית שגורר אותנו לעוד ועוד חקיקה, שתבהיר את מה שברור מאליו, הרשות המבצעת כשמה כן היא – מ-ב-צ-ע-ת. זאת הדמוקרטיה.