ראש הממשלה בנימין נתניהו בוועידת המנהיגים בנושא דמוקרטיה ביוזמת הנשיא ביידן: "בין ישראל לארה"ב יש מדי פעם מחלוקות, אבל אני רוצה להבטיח לכם שהברית בין הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם לבין ישראל, דמוקרטיה חזקה, גאה ועצמאית בלב המזרח התיכון, היא בלתי מעורערת".

על פי דיווח ב-N12, היום תצא "הודעת פיוס" מטעם הבית הלבן.

סגנית נשיא ארה"ב קמלה האריס אמרה הערב כי היא מודאגת ממה שקורה בישראל, וכי למדינות יש "מערכת יחסים ארוכה המבוססת על מספר ערכים משותפים, כולל הערך הדמוקרטי" וכי הם ימשיכו לעבוד עם ישראל כדי לחזק את היחסים".

דברי ראש הממשלה נתניהו בוועידה בנושא "דמוקרטיה כמובילה לצמיחה כלכלית ושגשוג משותף".

ברצוני להודות למנהיגי העולם וגם לנשיא ביידן, חבר אישי כבר 40 שנים, על כינוס הפסגה החשובה הזו. בין ישראל לארה"ב יש מדי פעם מחלוקות, אבל אני רוצה להבטיח לכם שהברית בין הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם לבין ישראל, דמוקרטיה חזקה, גאה ועצמאית בלב המזרח התיכון, היא בלתי מעורערת. שום דבר לא יכול לשנות את הברית הזו. אנחנו עבדנו יחד, ישראל וארה"ב, כדי להגיע להסכמי אברהם ההיסטוריים שהביאו שלום בין ישראל לבין ארבע מדינות ערב. כעת, אנחנו עובדים יחד כדי להרחיב עוד יותר את הסכמי השלום האלה, שכמובן מביאים ליותר שגשוג לעמינו.

נושא הפסגה הזו הוא דמוקרטיה ושגשוג משותף. לאורך כהונתי הארוכה כראש הממשלה, וגם כשר החוץ, הייתה לי הזדמנות לעסוק בשני הנושאים הללו. לפני 20 שנה, הובלתי את מהפכת השוק החופשי בישראל. קודם לכן, היה בישראל שוק חצי-סוציאליסטי עם הרבה רגולציה, הגבלות ומיסים, עם השתתפות נמוכה בשוק העבודה ועם מונופולים, חלקם אפילו מונופולים ממשלתיים, בכל המגזרים במשק. אני הצעתי שינויים רדיקליים כדי לתקן את המצב. שינויים אלה התקבלו תוך מחאה מסיבית, עם חודשים של שביתות כלליות המוניות וטענות כי השינויים יהרסו את הכלכלה, שהעשירים יתעשרו עוד יותר ושהעניים יהיו עניים יותר. למרות זאת, המשכנו ברפורמה והתוצאות ברורות.

התמ"ג השנתי של ישראל צמח בין ארבעה לחמישה אחוזים לאורך 20 השנים אחרי הרפורמות. התחלנו ב-$17,000 תמ"ג לנפש והגענו ל-$54,000 תמ"ג לנפש, לפי נתוני קרן המטבע הבין-לאומית. האבטלה ירדה, ההשתתפות בשוק העבודה עלתה באופן דרמטי בכל התחומים. המשק הישראלי הפך להיות שחקן בזירה הבין-לאומית, והוא מאפשר חדשנות, יזמות, וכמובן שיתופי פעולה עם שווקים רבים אחרים ועם הרבה מאוד חברות אחרות במדינות רבות.

אני אומר את זה משום שלא רק שהכלכלה צמחה ויש יותר שגשוג, אלא שיש יותר שגשוג משותף. זאת בניגוד לתחזיות שהעשירים יתעשרו יותר והעניים יהיו עניים יותר. במקום זאת, כולם התעשרו. למעשה, מדד הג'יני, המסמן את אי השוויון, ירד לנקודת השפל שלו ב-20 השנים האחרונות. השגנו שגשוג ושגשוג משותף.

כעת, 20 שנה לאחר מכן, אנחנו עסוקים בשיח ציבורי אחר. יתכן שהבחנתם שהדמוקרטיה האיתנה של ישראל נמצאת בלב ליבו של שיח ציבורי סוער מאוד, הנסוב על השאלה כיצד נבטיח דמוקרטיה ראויה. דמוקרטיה, פירושה רצון העם כפי שהוא בא לידי ביטוי ברוב, ומשמעותה גם הגנה על זכויות האזרח, זכויות הפרט. מדובר באיזון בין השניים.

כעת, מחצית מאזרחי המדינה משוכנעים שרצון הרוב, כפי שהוא בא לידי ביטוי ברשות המחוקקת וברשות המבצעת, נבלם במובנים רבים על ידי מערכת משפט כל-יכולה השולטת בהם ואינה מביאה לידי ביטוי את רצון העם. המחצית השנייה של העם חוששת שגם אם זה נכון, יש חשש שסמכויות הרשות השופטת יצטמצמו, והדבר יפגע איכשהו ויצמצם את החירויות אזרחיות.

לדעתי יש לקחת בחשבון את שני השיקולים הללו. אני חושב ששניהם תקפים, שניהם נכונים, ועלינו לוודא שכאשר אנחנו מעבירים את המטוטלת מצד אחד של מערכת משפט חזקה מדי, שזה דבר שונה ממערכת משפט עצמאית – עולה השאלה כיצד נוכל להבטיח שמערכת המשפט נשארת עצמאית ושאנחנו מאזנים בין הצורך לחזק את הרשות המבצעת ואת הרשות המחוקקת, ובו בזמן להגן על זכויות הפרט.

אני חושב שאפשר להגיע לאיזון הזה. לשם כך, קידמתי את השהיית החקיקה כדי לאפשר, הן לאופוזיציה והן לקואליציה, לשבת ולנסות להגיע לקונצנזוס לאומי רחב ולהשיג את שתי המטרות האלו. אני מאמין שהדבר הזה אפשרי. כעת, אנחנו עוסקים בדיון הזה.

היו כמה ממשלות שהביעו את דאגתן, ולכן אני רוצה להבטיח לכם שני דברים. הראשון הוא שבעיצומו של דיון כל כך עוצמתי, אני חושב שאנחנו ניצבים בפני הזדמנות היסטורית לחזק את הדמוקרטיה, להחזיר את האיזון הראוי בין שלוש רשויות הממשלה, שיגן על זכויות הרוב וגם על זכויות הפרט, ובמקביל, גם לעגן את זכויות האזרח באמצעות קונצנזוס לאומי מוסכם.

אני חושב שזו ההזדמנות שישראל חיכתה לה. הדברים האלה תמיד דרמטיים. הם מתרחשים תמיד לצד שיח ציבורי שהוא לעתים גם כואב. עם זאת, אנחנו צריכים לעבור ממחאה להסכמה. אני רוצה להגיע ליעד הזה. הזכות למחות היא קדושה, אבל אני חושב שחובתם של מנהיגים היא לנסות ולקחת את הנושאים האלה, השנויים במחלוקת, ולמצוא בהם את דרך המלך.

הדבר השני שאני רוצה להבטיח לכם הוא שישראל הייתה, עודנה ותישאר ותמיד דמוקרטיה גאה, חזקה ותוססת, כמגדלור של חירות ושגשוג משותף בלב המזרח התיכון".