יו"ר המחנה הממלכתי, שר הביטחון לשעבר בני גנץ:

"ברגעים אלו יש אמא שנשימתה נעתקה, כי לרגע הייתה בטוחה שראתה את בנה חוזר הביתה, אך מהר מאוד הבינה שזה חייל אחר שחוצה את הכביש, והוא דומה לו. רק דומה.

יש אבא שלא יזכה לראות שוב את החיוך של בנו. יש בת זוג שלא תגשים את החלומות המשותפים עם אהבת נעוריה. משפחות שלמות ששילמו את המחיר היקר ביותר, ששגרת חייהן פצועה, כואבת וחסרה. עבורן אנחנו חייבים לעצור, ולו ליום אחד, ולזכור.

מחר בשעה 20:00, אני לא אחשוב על מה אמר שר כזה או שר אחר. אני אעמוד דום ואיזכר בפנים ובשמות כולם. באומי, חברי הטוב שנפל בלבנון. בערן שמיר, שהיה סגן מפקד הסיירת בהיתקלות עם מחבלי החיזבאללה במרג' עיון ובמילים האחרונות ששמעתי אותו אומר בקשר. בחמשת הקצינים הנוספים שאיבדתי בזה אחר זה – יואל דיליאן, זיו ברגור, אורי אזולאי, נדב מלוא ואיתן בלחסן זכרם לברכה, ובעוד רבים מדי מפקודיי, מפקדיי ורעיי לנשק.

כמפקד שכול, יום הזיכרון שלי הוא דרכם של הנופלים ומסען של המשפחות השכולות ומשפחות השבויים והנעדרים.
הלוואי שנדבר יותר עליהם, ושנחבק אותם יותר.