יושב ראש המחנה הממלכתי, בני גנץ, נאם היום (חמישי) באירוע הפתיחה של מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים והסביר למה חשוב שהמצעד יתקיים –

אני רוצה היום לענות על שאלה שנשאלתי והאמת קצת העלתה לי את הסעיף – למה הם צועדים? ואני רוצה לענות לאותו אדם, ולהסביר לו למה כן, ומתי לא נצטרך לצעוד פה.

אנחנו לא נצטרך לצעוד, כשבמצעד הזה לא יצטרך אבטחה, צלפים ושוטרים סמויים. כשכל אחת ואחד, יוכל ותוכל לצעוד באיזו שכונה שירצו, מחזיקים ידיים, כמו כל זוג.

לא נצטרך לצעוד, כשהומו לא תהיה קללה בבית ספר אלא פשוט הגדרה עצמית. כשכל אחת ואחד יוכל למלא כל טופס ממשלתי לפי מי שהוא. לא בערך, לא ליד. פשוט עצמו.

לא נצטרך לצעוד כשפוסט של איש תקשורת דתי על יציאה מהארון, יהיה פשוט גילוי מתוך שמחה ואהבה. בלי פרשנויות על אומץ.

לא נצטרך לצעוד כשטיפולי המרה, יהיו פסיק עצוב בשיעורי היסטוריה ולא מציאות קשה של מאות נערים.

לא נצטרך לצעוד, כשכל אחת ואחד יוכלו להתחתן כאן, במולדת שלנו, בבית שלהם. להתחתן בדרכם, ולהביא ילדים לא בחסות בית המשפט, אלא בחקיקה מסודרת. כשזה יהיה מובן מאליו – אולי לא נצעד.

גנץ נואם במצעד הגאווה בירושלים, היום

לא נצטרך לצעוד, כששוויון יהיה חוק יסוד במדינת ישראל, שוויון לכל אחת, שוויון לכל אחד.

לא נצטרך לצעוד, כשראש ממשלה בישראל, לא יעלה על דעתו לתת את המפתחות למערכת החינוך לגזען חשוך, ולהקצות מאות מיליוני שקלים כדי "לפקח" על תוכניות חינוך ליברליות. אני מתבייש בכך, ואני אומר לכם שגם במחיר הפוליטי הקשה ביותר לעולם לעולם לא אעשה כזה דבר. אחרי שזה קורה – תגידו, איך לא נצעד?

לא נצטרך לצעוד כשבממשלה לא ישבו גזענים, כשהשר שאחראי שתהיו כולכם בטוחים בכל מקום, היה זה שביקש להגביל אותנו מלצעוד. שאנשים כאלו יוקעו ולא יהיו נבחרי ציבור לא בגלל חוק – אלא כי אף אחד לא ירצה לבחור בהם.

לא נצטרך לצעוד, כשאהבה פשוטה – לא תהיה מסובכת. או תהיה מסובכת כמו כל אהבה פשוטה.

לא נצטרך לצעוד כשהמדינה תחנך מגיל צעיר להכרת השונה.

לא נצטרך לצעוד כאן – כשתוכלו לצעוד בבטחה בכל מקום.

לא נצטרך לצעוד – כשלא נפחד לצעוד.

והעיקר יקרים שלי, העיקר הוא לא לפחד כלל. לאהוב את מי שאתם רוצים, להיות גאים במי שאתם, ובמה שאתם. בעזרתכם, בעזרת רוב החברה הישראלית שמקבלת ומחבקת כל אחת ואחד, וגם בעזרת השם, נעשה הכול כדי להיות – הכי גאים שיש במי שאנחנו.