שמחה רוטמן מפרסם הבוקר את תגובתו לאירועי חטיפת המגאפון.

מאירועי ליל שישי בניו יורק:

1. קבוצה קטנה של מפגינים אלימים התקיפה אותי ואת אשתי כשהלכנו בשעת לילה מאוחרת בניו-יורק.

2. הם חסמו לנו את הדרך, דרכו לאישתי חנה על הרגל וקיללו, לרבות איחולי מוות.

3. המאבטחים הזמינו משטרה, תיארנו להם איפה אנחנו, והמשכנו ללכת, כשאנחנו מתעלמים מהמפגינים.

4. באיזשהו שלב המפגינים הבינו שאנחנו לא מתרגשים מהם, ואז הם הצמידו לנו לאוזן מגפון (תקיפה לכל דבר) וצעקו.

5. גם אני וגם המאבטחים אמרנו להם שוב ושוב להפסיק ולהתרחק והם המשיכו.

6. אחרי כל האזהרות, לקחתי למפגינה את המגפון שהיא דחפה לי לאוזן בלי לגעת בה כמובן. לאחר כחצי בלוק הגענו למקום שיכולנו להיכנס אליו ולהמתין למשטרה.

7. המשטרה ליוותה אותי למלון, והאירוע נגמר.

בשולי הדברים, אך בכלל לא בשולי חשיבותם.
1. במהלך השבת, וגם בביקור ביום חמישי, הקהילה היהודית כאן קיבלה אותי בשמחה רבה. בכבוד ובהערכה. יש תמיכה רבה ועידוד בקידום הרפורמה, אבל אפילו המעט שלא מסכימים, באו וכיבדו.
2. התוקפים האלימים הגיעו מישראל. כמו שבישראל הם מייצגים קבוצה קטנה ואלימה, כך גם כאן.
3. מותר להפגין, אסור לתקוף פיזית ולהטריד חברי כנסת.
4. העובדה שיאיר לפיד ובני גנץ לא מגנים את המתקפות האלימות על חברי כנסת, ואפילו מעודדים אותם, מעידים יותר מכל דבר אחר שהם הפכו להיות אופוזיציה למדינה.
נתראה עוד מעט בצעדה לרגל 75 שנות עצמאות לישראל כאן בניו יורק

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה