פרופ' יואב דותן בדיון הוועדה להכנת הצ"ח לקריאה ראשונה בוועדת חוקה: "אני מבין ששמי עלה באופן תדיר בדיוני הוועדה ומרבים לצטט אותי. הצ"ח הנוכחית בעייתית מאוד בעיניי. ביקרתי את דוקטרינת הסבירות ולא התנגדתי שתעשה חשיבה מחדש אבל הצ"ח הנוכחית היא לשפוך את התינוק עם מי האמבט. זו הצעה גורפת מאוד המתיימרת להבדיל בין החלטות הדרג הפוליטי למנהלי אבל בפועל להערכתי זה לא מה שיקרה משום שההבחנה בין החלטות פוליטיות באופיין להחלטות שהן לא כאלה, אינה יכולה להסתמך אך ורק על הדרג המקבל את ההחלטה. אם מישהו היה רוצה לעשות עבודה רצינית היה חייב להתייחס להבחנות נוספות כמו בין החלטות מדיניות כלליות לאינדיבידואליות.

אם ממשלת ישראל החליטה להקים או לא להקים מטרופולין בגוש דן, אני לא רואה למה הסבירות של בימ"ש עדיפה של הממשלה. לעומת זאת, אם הולכים להחלטות המוגדרות החלטות של שרים, יש עשרות אלפי החלטות שרים ביום, תכנית מתאר מחוזית נחתמת ע"י שר, כל אשרת שהייה בישראל היא סמכות שר, והחלטות מהסוג הזה, אין סיבה דמוקרטית או אחרת לתת להן חיסיון מלא מבימ"ש כולל מעילת הסבירות. ההצעה לא כוללת הבחנה בין מודים של סבירות. יש החלטות ששיטתית צריכות להיות כפופות לסבירות איזונית אבל יש גם מוד החלטות אחר- אם חושבים שדרג השר מצדיק להקטין את היקף הביקורת השיפוטית על החלטותיו, אם כבר מסדירים בחקיקה שזה גם לא טריוויאלי, אפשר לפרט בחוק את הסטנדרט הראוי והדברים הללו לא נעשו בהצ"ח הזו. לכן, אם מישהו מנזה לבסס את הצ"ח על מה שכתבתי ראוי להבהיר את הדברים.

לשאלת היו"ר ח"כ רוטמן על עמדותיו של השופט סולברג אמר: "יש לי הערכה עצומה לכתיבתו ועמדותיו. אני לא פרשן שלו וצריך לזכור שלשופטים יש מגבלה הנובעת מעומס, הם יכולים לקבוע בפס"ד בהתייחס למערכת עובדתית ספציפית או הרצאה בכנס, בד"כ אין להם זמן לעשות מחקרים מקיפים. לכן, הרציונל הבסיסי המנחה את סולברג תקף, אבל היכולת שלו כשופט להציג מארג מלא של הבחנות וכוונונים, צריכה להיעשות ע"י המחוקק אם הוא מתערב בזה, מטיבם של דברים מוגבלת מהסיטואציה בה פועל השופט. אני לא חושב שאין טעם בהצעתו אך יש לעשות עבודה הרבה יותר יסודית בהבחנות. נדמה שההצעה הזו שונה מאוד מהצעת סולברג.

הייתה הצעה הרבה יותר מדויקת שהעברנו והיא לפחות משוחררת מהתפרים הגסים מאוד בהם תפורה ההצעה הנוכחית שהיא מאוד בעייתית. ההצעה תואמת את מה שאמרתי- לא מעבירים את הקו בין הדרג הפוליטי לבין פקידים אלא מבחינים בין החלטות של מליאת הממשלה לבין החלטות של שרים, בין החלטות מדיניות כלליות להחלטות אינדיבידואליות. החלטת שר לא צריכה להיות פטורה מביקורת סבירות. על הבסיס הזה, אם המחוקק מחליט להתערב, ואני לא בטוח שבעת הזו זה רעיון טוב, אבל אם עושים זאת זה צריך להיעשות לא על בסיס גורף".

ביחס לשאלת המגמות בפסיקה לגבי הסבירות אמר: "בעשור האחרון חלק משופטי העליון מביעים אי נחת הולך וגובר מהשימוש בסבירות כפי שנעשה בעשורים האחרונים בפסיקה. יש על כך ויכוחים בין השופטים וזו דווקא סיבה להימנע מהתערבות סטטוטורית. בימ"ש אינו סטטי, הוא שוקל עמדתו ומפתח הלכה ולטעמי אם בכלל נדרשת התערבות המחוקק זו סיבה להימנע".

לשאלת ההשלכות היומיום על האזרחים- "ההצעה סופר בעייתית כי אפשר לסווג בקלות כל החלטה לרישיון ציוד תקשורת, אשרת כניסה לישראל או תכנית מתאר כהחלטת דרג פוליטי למרות שאינה החלטה פוליטית כפי שאנחנו מדברים עליה.

אם הממשלה מקבלת החלטה על מבצע בג'נין או קו מטרו חדש יש לנו מנגנוני ביקורת חלופיים כמו התקשורת, הציבור, הכנסת. לעומת זאת ליבואן ציוד תקשורת אין מנגנונים למעט מאכרים ושם צריך את הסבירות".