*גנץ: "קורא לנתניהו לעצור את החקיקה החד צדדית ולחדש עוד היום את ההידברות בבית הנשיא – אם לא למען הדמוקרטיה, אם לא למען הביטחון, אם לא למען הכלכלה, אז למען שלמות עם ישראל ומניעת שפיכות דמים".

דברי יו"ר המחנה הממלכתי המלאים בהצהרה היום (ה') בכפר המכביה:

בפתח הדברים אני מבקש להשתתף בצער משפחתו של רב סמל דוד יהודה יצחק ז"ל שנפל במהלך הלחימה בג'נין ונקבר אמש. המציאות מזכירה לנו, שמול אויבינו, אין ימין ושמאל – וכולנו צריכים להילחם על עצם קיומנו פה ביחד. יהיה זכרו ברוך.

גם הירי מלבנון הבוקר מזכיר לנו, שאנחנו במזרח התיכון. כאופוזיציה אחראית, אנחנו גיבינו ונגבה כל פעולה נחושה ואחראית למען ביטחון ישראל.
*
האתגרים של מדינת ישראל הולכים ומתעצמים במגוון זירות – מול הטרור בכל שלוחותיו, מול איראן שמרחיבה את זרועותיה ומתקרבת לסף גרעיני, ובזירות האיזוריות והעולמיות שמתערערות.

האלימות ברחובות והפשיעה בחברה הערבית ב"שיא של שפל", ההייטק במשבר, ויוקר המחיה מרקיע שחקים. מול כל האתגרים האלו, נתניהו בוחר שוב ושוב בפוליטיקה קטנה ומעדיף שקט בקואליציה, על חשבון עם ישראל ומדינת ישראל. הוא מעדיף להתעמת עם ביידן מאשר עם שמחה רוטמן ויריב לוין. הוא משאיר בתפקיד הרגיש של השר לביטחון פנים, את מי שמבקש לעשות פוליטיזציה של עבודת המשטרה. כשנפגוש אירועים קשים יותר וחלילה שפיכות דמים, נתניהו לא יוכל להגיד שלא ידע – כשהוא מפקיד את ביטחון אזרחי ישראל בידי בן גביר, הוא מפקיר אותם.

אין ספק, זו ממשלה רעה למדינת ישראל שצריך לקצר את ימיה. ובכל זאת, ובעת הזו במיוחד, מדינת ישראל חייבת להישאר מאוחדת. אסור לקרוע את העם.

שלא יהיה לכם ספק, גם אתמול בלילה ההפיכה המשטרית התקדמה בחוק לפוליטיזציה של לשכת עורכי הדין. שלשום אושרה "פסקת השחיתות" בוועדת חוקה, ואנחנו בדרך להשתלטות פוליטית על הוועדה לבחירת שופטים ולפסקת התגברות שתגיע אחריה.
נתניהו מדבר על "אחריות", ומחוקק בפראות. אומר ריכוך, ומקדם את ההפיכה ב"תשלומים".

מדינת ישראל ניצבת בפני אחד מהאיומים הגדולים בתולדותיה – איום על אופייה היהודי והדמוקרטי, והאיום על חוסנה ועוצמתה.
כל זה קורה, כשאנחנו מציינים את י"ז בתמוז, היום שבו הובקעו חומות ירושלים, ובעוד שלושה שבועות נציין את יום החורבן של בית המקדש בתשעה באב.
יגאל אלון אמר, "שעם שלא יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל".

נתניהו מכיר היטב את המורשת והעבר שלנו, הוא יודע עד כמה חשובה לכידות העם הזה, הוא מכיר את האתגרים ובוחר בכל זאת בהפיכה מסוכנת. הוא מתעלם מהעבר, ומסכן את העתיד.

הוא רואה שהאלימות גוברת – אקדחים נשלפים, ניסיונות לדרוס מפגינים, מתח שהולך וגובר בתוכנו – וממשיך בנתיב המסוכן, שעלול להביא אותנו להתנגשות וחלילה למלחמת אחים בתוכנו. הוא אפילו לא מגנה את האלימות. כשאנשים חלילה ידממו ברחובות, האחריות תהיה קודם כל שלו.
שוחחתי מוקדם יותר עם נשיא המדינה, ואמרתי לו  שאם החקיקה החד צדדית תיעצר, יש לחדש את ההידברות בבית הנשיא באופן מיידי.
אזרחי ישראל – המחאה היא אכן הבלם מול ההפיכה המשטרית, וההידברות היא הפתרון היחיד להסדרת עתידנו המשותף.

אני קורא לנתניהו להודיע מיידית על הפסקת החקיקה החד צדדית, להגיע עוד היום לבית הנשיא ולחזור להידברות. אם לא למען הדמוקרטיה, אם לא למען הביטחון, אם לא למען הכלכלה, אז למען שלמות עם ישראל ומניעת שפיכות דמים.

ואני אומר לו בצורה מפורשת – אם ההפיכה תעבור, נבטל את כולה אחרי הבחירות הבאות, והיא תהפוך לכתם בהיסטוריה שיהיה על שמך.
*
אזרחי ישראל, אני מבקש לפנות אליכם,
אלו אינם ימים רגילים. אלו ימים של מחלוקת אדירה בתוכנו.

מצד אחד, ישנו שלטון דורסני וקיצוני. שלטון שחלקים ממנו, מבקשים לנצל את הכוח הפוליטי שלהם כדי לשנות את כללי המשחק ואופייה של מדינת ישראל. שלטון שקורץ לאלימות ולא מגנה אותה.

מהצד השני, יש מחאה חשובה, שרובה המוחלט מורכבת מאוהבי הארץ הזו, מכל גווני החברה הישראלית, שרוצים להשמיע את קולם. בייחוד בימים האלו המחאה – היא צו השעה. לצד זאת, אני מדגיש את חשיבות השמירה על החוק והנחיות המשטרה. בלי אבל ובלי אולי. אנחנו נאבקים למען שלטון החוק – וחייבים לכבד אותו.

אני מבקש לפנות לכל אזרחי ישראל – עלינו לקחת אחריות, בין אם אתם תומכי הממשלה או מתנגדיה, חובה על כולנו להימנע מאלימות ולזכור, שיש גם כאלו שחושבים אחרת. לזכור שבסופו של יום עלינו לחיות פה ביחד, שבט לצד שבט, שבט עם שבט. שגם אחדות ישראל היא ערך עליון. שהמטרה היא לא ניצחון במלחמת אחים, אלא מניעתה.
יהודה עמיחי כתב:
"מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים
לֹא יִצְמְחוּ לְעוֹלָם
פְּרָחִים בָּאָבִיב.

הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים
הוּא קָשֶׁה וְרָמוּס
כְּמוֹ חָצֵר.

אֲבָל סְפֵקוֹת וְאַהֲבוֹת עוֹשִׂים
אֶת הָעוֹלָם לְתָחוּחַ

כְּמוֹ חֲפַרְפֶּרֶת, כְּמוֹ חָרִישׁ.

וּלְחִישָׁה תִּשְׁמַע בִּמְקוֹם

שֶׁבּוֹ הָיָה הַבַּיִת אֲשֶׁר נֶחְרַב.