נשיא המדינה יצחק הרצוג אמר בטקס האזכרה הממלכתי לבנימין זאב הרצל שאפשר להשיג הסכמה בסוגיה של עילת הסבירות.

אנחנו בעיצומם של ימי בין המצרים. ימים שבהם הזעקה ברורה – נגד שנאה, קיטוב ופלגנות, ובעד ה-יחד הישראלי. ימים שמחייבים אותנו לנהוג בכובד ראש ובאחריות, בסוגיות שמשפיעות באופן ישיר על אחדות ישראל ולכידות החברה הישראלית.

אני לא חושב שיש מישהו בישראל שצופה בחדשות, או מסתכל סביבו ברחוב, בשולחן השבת, במקום העבודה, ברשתות החברתיות או בקבוצות הוואטסאפ – וחושב שקורה כאן משהו טוב בחברה הישראלית. משפחות נקרעות. שכנים וחברים הופכים מאוהבים לאויבים. כולנו מכירים את הדוגמאות ההיסטוריות מהימים האלה בדיוק במעגל השנה שלנו, אבל זו לא היסטוריה – ה"כאן ועכשיו" שלנו מדבר בעד עצמו. המציאות המטלטלת והמסוכנת הזאת מתרחשת לנו מול העיניים.

הרצוג נושא דברים בטקס האזכרה הממלכתי לזכרו של בנימין זאב הרצל, היום (צילום: חיים צח, לע"מ)

אני אומר לכם – כל כך הרבה אנשים פונים אליי, לא רק מהציבור הרחב – גם מהשדה הפוליטי – מכל עבריו ואומרים את אותן מילים: איזה פספוס. איזו טרגדיה. וזה נכון! אני אומר לכם – ההסכמות אפשריות; בוודאי בנושא הספציפי של עילת הסבירות. ההסכמה בת השגה. ובכל זאת, אף אחד לא מוכן לשבת ולדבר – עכשיו, ללא תנאים. זו החמצה בקנה מידה היסטורי. אני שואל את נציגינו בממשלה ובכנסת: זה שווה את זה?! זה באמת שווה את זה?! המספרים, הנתונים, הסקרים והדיונים – משקפים צורך ציבורי אמיתי וגדול בהידברות והסכמה. זה ברור כשמש.

זה הרגע להתאמץ – יחד. זה הרגע לחשוב על מה שמעבר. זה הרגע לחשוב על ההשלכות. שחררו את האגו! צריך להמשיך לדבר! עצרו את הקרע הנורא! העם מצפה שתתעשתו, ומהר.