יושב ראש ועדת החוקה ח"כ שמחה רוטמן הגיב לדבריו של המשנה ליועמ"שית ד"ר גיל לימון בדיון הוועדה על עילת הסבירות וטען שההתנהלות של הייעוץ המשפטי לממשלה בסוגיית המינויים איננה סבירה –

הוזהרנו רבות מסוגיית המינויים, ונאמר שבאין דיין בנושא הזה גם לא יהיה דין וכל אחד ימנה מקורבים. אני שואל את זה בכל הזהירות המתבקשת – האם אתה סבור שכשהפוסק האחרון בנושא מינויים בתוך הממשלה, שב-99% זה הרי לא מגיע לבג"ץ – זה גם אתה אמרת – האם אתה חושב שהליכי המינויים בתוך הייעוץ המשפטי לממשלה שעליהם אין דין ואין דיין, האם אתה חושב שאותה יועמ"שית, שאמרה שסביר ואפילו מחויב, מבחינת הסבירות למנות את מני מזוז לתקופה של שמונה שנים בעת ממשלת מעבר, היא הדיין הראוי לעניין סבירות מינויים?

והאם אתה סבור שכאשר – ואני אומר את זה באמת בצער – אתם מוציאים שם רע לנבחרי ציבור, אני שואל, מה היינו אומרים על שר שבוועדת איתור במשרדו הוא לוקח ומכניס מישהו שהיה משרת אמון שלו ושולח אותו לוועדת איתור, האם היינו אומרים שהוא נוהג באופן סביר או לא?

אני יודע שכשזה קרה במשרד המשפטים זכינו במשפטן מעולה שנקרא עורך הדין גיל לימון. עכשיו נשאלת השאלה האם אותו מבחן סבירות מופעל על ידי דיין באופן שעושה דין שווה או שבעצם הדיון כל כולו אמירה שאומרת – תן לנו בבקשה המשפטנים בייעוץ המשפטי ובבג"ץ לפעול בחוסר סבירות כשמתחשק לנו, ואנחנו נהיה הדיינים שלכם על חוסר הסבירות שלכם.

אני יודע שהליכי המינוי גם בתוך משרד המשפטים לא היו עומדים במבחן הסבירות, אני יודע שמינוי של שמונה שנים לא עמד גם אפילו לא במבחן בג"ץ, אבל זאת הייתה דרישה שלכם למנות את מני מזוז לשמונה שנים.

פרופסור פרידמן, שהביא את הדוגמה הזו אמר שבסופו של דבר, כאשר עוסקים במינויים שלכם, של מקורבים, של משרות אמון – כל הכללים נזרקים מהחלון. ויש פה שורה תחתונה אחת: סבירות פירושה – אנחנו שומרי הסף שצריכים לשמור מפני נבחרי הציבור ואז השאלה היא לא אם יש דין סבירות אלא מי הבוס.