בהר הרצל נערך היום טקס אזכרה ממלכתי לציון 50 שנים למלחמת יום הכיפורים במעמד נשיא המדינה, ראש הממשלה ושר הביטחון.

נאום שר הביטחון יואב גלנט:

"אוי, ההורים שלי".
אלה היו מילותיו האחרונות
של רב טוראי יצחק משולם, זכרו לברכה, לפני שנפל בקרב במלחמת יום הכיפורים.
אף על פי שהיה בן יחיד להוריו שורדי השואה, התעקש יצחק לשרת בקו ההגנה הראשון, התגייס לחטיבת הצנחנים והיה לוחם למופת.
הוא כבר היה פצוע
שעה שהיחידה שלו נקלעה למארב מצרי, בדרכה לקו החזית הראשון,
ביום השישי למלחמה.

"משולם, קפוץ קדימה",
קרא לו מפקדו.
ויצחק הפצוע שמע את הקריאה וקפץ אל האש.
הוא נהרג כשחילץ פצועים מנגמ"ש פגוע, והוא בן תשע עשרה פחות חמישה ימים בדיוק.
אז גם אמר אותן מילים אחרונות על אביו ואימו שנותרו לבדם.
השנה מלאו למלי משולם, אימו של יצחק,
תשעים ושמונה שנים. וכך אמרה השבוע האם השכולה על חצי המאה שחלפה
מאז נפל בנה יחידה:
"אין, אין, אין נחמה. וכול יום שעובר, קשה יותר.
ואני מרגישה אסון יותר גדול. הגעגועים רק מתגברים ומתחזקים".

נשיא המדינה- יצחק הרצוג ורעייתו מיכל ראש הממשלה- בנימין נתניהו
יו"ר הכנסת – ח"כ אמיר אוחנה
שופט בית המשפט העליון- השופט יצחק עמית הרמטכ"ל- רב אלוף הרצי הלוי
המפכ"ל – רב ניצב קובי שבתאי
ראש המוסד- דוד ברנע
ראש השב"כ- רונן בר
יו"ר ארגון יד לבנים- אלי בן שם
יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל- תמי שלח
סמנכ"ל וראש אגף משפחות, הנצחה ומורשת- אריה מועלם
יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית- יעקב חגואל
יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית- אלוף במיל' דורון אלמוג ממלא מקום יו"ר ארגון נכי צה"ל- רפי כהן צמח משפחות שכולות,
לוחמי מלחמת יום הכיפורים,
משפחות שכולות,
לוחמי מלחמת יום הכיפורים,
פדויי השבי
מכובדיי כולם,
לפני 50 שנים, בעיצומו של יום הכיפורים,
סמוך לשעה שתיים בצהריים נשמעה האזעקה, שהכתה מדינה שלמה בתדהמה.
עבורי כנער בן 15 החלה מלחמת יום הכיפורים כאשר רכב צבאי עצר בשעת התפילה
מול בית הכנסת
ומתוכו ירדו חיילים
וקראו בשמותיהם של מתפללים וביקשו מהם לעלות לרכב.
התדהמה על פני האבות והבנים למראה רכב צבאי נוסע ביום הכיפורים
וחיילים צועקים בשעת התפילה בבית הכנסת היתה גדולה.
אני זוכר היטב את ההמשך-
את האבות והאחים הבוגרים,
הממהרים לעלות על מדים ולצאת לבסיסם, את החרדה שניבטה בעיני האימהות, ואת הימים בהם לקחנו אנו בני העשרה את משימות היום-יום על גבינו.
חלף כשבוע

ומן החזית החלו להגיע בשורות האיוב,
האח של החבר, בנם של השכנים, המדריכים מן התנועה, בוגרי בית הספר.
גלי המלחמה הקשה טלטלו את מדינת ישראל ואת האדוות אנו חשים עד היום.

מפקדיי בשנותיי הראשונות בצה"ל,השתייכו לדור הלוחמים שבלמו בגופם את צבאות האויב ויצאו למשימות נועזות במלחמה.

הלקחים שנצרבו בדם ניכרו היטב במעשיהם והם ברורים ונוכחים בצה"ל עד היום עלינו להיות מוכנים תמיד, לכל אתגר, לכל מלחמה לעשות כל שנדרש כדי להבטיח ששוב לא נופתע, והיה כי תכפה עלינו מלחמה,
להכות את האויב בעוצמה ולהכריעו.
50 שנים חלפו מהמלחמה הקשה ההיא, המאבק על חיינו כאן, בארץ הזו, לא תם.

מדינת ישראל ומערכת הביטחון בראשה, נדרשות למוכנות צבאית, ביטחונית ולאומית מתמדת. עלינו להיות ערניים, זהירים
נדרשות למוכנות צבאית, ביטחונית ולאומית מתמדת. עלינו להיות ערניים, זהירים ומוכנים תמיד ליום פקודה, זהו תפקידם של צה"ל וגופי הביטחון הנוספים וזוהי חובתי ואחריותי כשר הביטחון.
—
יכולתה של מערכת הביטחון להגן על מדינת ישראל ולהיות מוכנה למלחמה נשענת היום כמו אז, לפני חמישים שנה על הלוחמים, על המפקדים ועל מארג היחסים בינהם- זה הקרוי היום, הלכידות הפנימית.
לוחמי מלחמת יום הכיפורים הגיעו מכל קצוות הארץ מכול גווניו ורבדיו של עם ישראל. הם לחמו יחד
בנגמ"שים ובטנקים,
בכוחות חיל הרגלים
במעוזים ובמוצבים,
בספינות ובטייסות,
והיו למקשה אחת מלוכדת של עוצמה ולאגרוף של פלדה.

הם לחמו יחד כתף אל כתף מעטים מול רבים, כנגד כל הסיכויים.
יחד הצליחו להפוך את הקערה על פיה כנגד כל הסיכויים.
ולרשום ניצחון צבאי חד וברור לצה"ל ולמדינת ישראל.
קהל נכבד,
שאון הצופרים מלפני חמישים שנה הוא תזכורת וקריאת השכמה לכולנו: עם אחד אנחנו. כאז כן היום, קיומנו תלוי באחדותנו.

במיוחד בימים אלו, עלינו לשוב ולהזכיר לעצמנו
כי אחים אנחנו. אחים הנושאים על שכמם אלפי שנים של היסטוריה וערכים משותפים אחים הנושאים על שכמם אלפי שנים
של היסטוריה וערכים משותפים של כמיהה וכיסופים לארץ ישראל, אחים היודעים בשעת סכנה להתאחד ולעמוד כחומה בצורה.
ביום פקודה,
אנו נדרש לכולם
בסדיר ובמילואים
בטנקים, במטוסים
בספינות ובחמ"לי המודיעין-
מדינת ישראל תלויה בצה"ל להגנתה וצה"ל תלוי במשרתיו,
בכל משרתיו כדי להצליח.
יקיריי, בני המשפחות השכולות, ארץ ישראל ניקנת בייסורים,
ייסורים שהם מנת חלקכם כבר 50 שנים. 2689 חללים, טובי בנינו,
נפלו במלחמת יום הכיפורים אלפים רבים נפצעו בגופם ובנפשם ומאות נפלו בשבי.

כמו אצל מלי משולם, אימו של יצחק זכרו לברכה, כך אצלכם,
ככל שחולפים הימים הגעגועים מתגברים ומתחזקים
ועימם הכמיהה אל הבלתי אפשרי מה שיכול היה להיות ולא יהיה.

אנו זוכרים את יקיריכם,
רעינו שהלכו לבלי שוב,
מגיני העם והארץ,
שלחמו בעוז ונפלו בשדות הקרב. גבורתם של לוחמי מלחמת יום הכיפורים,
היא שעמדה לנו

כשגורלנו היה מוטל על הכף. נחישותם ועוז רוחם
הם שהקנו חיים למדינת ישראל.

אנו מרכינים היום את ראשנו,
מחבקים אל ליבנו את בני המשפחות השכולות, את הפצועיםואת פדויי השבי וממשיכים במאמצנו להביא לקבר ישראל את נעדרי המלחמה.
יהי זכרם של חברנו ורענו, גיבורי מלחמת יום הכיפורים,
צרור בליבנו לעד.