נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות פרשה היום מתפקידה בהגיעה לגיל 70. מי שיקבל את סמכויות הנשיא בפועל הוא המשנה לנשיאת העליון הנוכחי השופט עוזי פוגלמן.

נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות בדיון על חוק הנבצרות, 3 באוגוסט 2023 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

נשיא המדינה יצחק הרצוג:

אני מבקש להודות לנשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות המסיימת היום את כהונתה על כס השיפוט לאחר למעלה משלושה עשורים, שהחלו עת הושבעה כשופטת על ידי אבי – הנשיא חיים הרצוג ז"ל.

השופטת חיות, בת לשורדי שואה, הוכיחה עצמה לכל אורך שנותיה – מילדותה במעברה ועד לכהונתה כנשיאת בית המשפט העליון – כאשת עקרונות ויושרה, בעלת אומץ לב ומנהיגות, ולא פחות מכך – רגישות רבה לאדם באשר הוא אדם.

בשם מדינת ישראל אני מודה לה על הובלת מערכת בתי המשפט ועל תרומתה העצומה לעולם המשפט.

איגרת מטעם הנשיאה חיות:

נשיאות, נשיאים, שופטות, שופטים, רשמות, רשמים, עובדות ועובדים יקרים,
היום אני מסיימת מסע ארוך ומרתק כשופטת – מסע שהחל לפני 34 שנים כמעט, במרץ 1990 , בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב, ומסתיים כאן, בבית המשפט העליון בירושלים, שבו כיהנתי למעלה מ-20 שנה.

רצה הגורל וביום פרישתי מכס השיפוט אנו נתונים באחת התקופות הקשות ביותר בתולדות המדינה. אנו קוברים את מתינו וחובשים את פצעינו, ומתפללים לשיבת כל החטופים והנעדרים לחיק משפחתם במהרה. על כן העת הזו אינה מתאימה לטקסים חגיגיים או לאירועי פרישה. בעת הזו מוטב להתרכז בעשייה, בסיוע, בחיזוק ובתמיכה.

זהו סוד כוחה ועוצמתה של החברה הישראלית, המתגלה במלוא תפארתה בימים הכואבים והקשים מנשוא שחווים כולנו.

המסע שלי כשופטת מסתיים היום, אך כפי שכתב המשורר אברהם חלפי:

מַסָּע מֻצְלָּח ֹלא מסְתַיֵּם לְעוֹלָּם,
הַקילוֹמֶטְרים כֵּן.
אַ ך הַזְמַן נשְאר חָּקּוק בְתוֹכְך
הוֹפֵּך חֵּלֶק ממְך.
בְסוֹף הַמַסָּע אֵּינֶני מַרְגיש מְנַצֵּחַ,
אֶלָּא יוֹתֵּר אֲסיר תוֹ דָּה.
כְאלּו שֶהַדֶרֶך עָּבְרָּה בְתוֹכי
וְלא אֲני בְתוֹכָּּה.

אכן, אני אסירת תודה על ההזדמנות והזכות הגדולה שניתנו לי לעבור את המסע הזה ולעשות כל שביכולתי, בכל ערכאות השיפוט שבהן כיהנתי, כדי להרבות טוב.

אני אסירת תודה על שש השנים האחרונות, שבהן זכיתי לעמוד כנשיאה בראש הרשות השופטת
ולהכיר מקרוב את העשייה היום-יומית הברוכה של שופטות ושופטי ישראל ושל עובדי המנהל והסגל הניהולי בכל רחבי הארץ, הבאים ממחויבות ציבורית, מאהבת אדם ומחדוות נתינה ומעוררים בלבי הערכה וגאווה אין-קץ.

לכן, ואף שבשונה מן הנשיאים שקדמו לי, לא התאפשר לי להעביר את התפקיד לנשיא קבוע שימונה תחתיי, אני סמוכה ובטוחה שהרשות השופטת נתונה בידיים מצוינות. אין לי ספק שכל אחת ואחד מכם בחלקתו ימשיך למלא את תפקידו באמונה, במסירות ובמקצועיות על הצד הטוב ביותר, תחת הובלתו של המשנה לנשיאה, השופט עוזי פוגלמן, אשר מתוקף החוק יכהן החל ממחר כממלא-מקום נשיא בית המשפט העליון.

בטקס שהתקיים במשכן נשיאי ישראל ביום ,26.10.2017 בו הצהרתי אמונים כנשיאת בית המשפט העליון, ראיתי לנכון לפתוח צוהר אל סיפור חיי ואל הרקע שבו גדלתי וממנו צמחתי.

עשיתי כן מתוך מחשבה שילדות וילדים שרקע צמיחתם דומה לשלי, יוכלו לשאוב כוח ועידוד מהסיפור שלי ולהאמין שהחברה שלנו נותנת הזדמנות לכל אחת ואחד שמוכנים להתאמץ, להשקיע ולקחת את גורלם בידם.

בחודשיים האחרונים סיירתי בכל בתי המשפט ברחבי הארץ, מקצרין וקריית שמונה שבצפון ועד אילת שבדרום, וכן במטה הנהלת בתי המשפט, ונפרדתי באופן אישי מכל העובדים והשופטים המסורים שלנו תוך הבעת תודה מעומק הלב על פועלכם יום-יום ושעה-שעה בשירות הציבור. משבוטל טקס הפרישה שתוכנן להתקיים בבית המשפט העליון היום, לא אצא ידי השלמת חובת שלמי התודה מבלי שאודה קבל עם למנהל בתי המשפט, השופט מיכאל שפיצר, שעמו כמנהל התחלתי את תקופת הנשיאות באוקטובר
2017 ועמו אני מסיימת אותה באוקטובר .2023 השופט שפיצר נרתם במסירות רבה לשוב לבית המשפט העליון לתפקיד לפני למעלה משנה, עם פרישתו של מנהל בתי המשפט הקודם, השופט בדימוס יגאל מרזל, שאף הוא ידו רב לו בעשייה מקצועית ומסורה. שניכם ליוויתם אותי, כל אחד בתקופתו, בהובלת המערכת בימים מאתגרים וסוערים, ואין לי ספק כי בלעדי פועלכם היינו מתקשים מאוד לצלוח אותם.

קבוצה מובחרת נוספת, שהינה הבריח התיכון של שדרת הניהול ברשות השופטת, היא נשיאי ונשיאות בתי המשפט המחוזיים, השלום ובתי הדין לעבודה. הם מובילים בגאון ובתחושת שליחות עמוקה את בתי המשפט ובתי הדין, ויחד – תוך שיתוף פעולה עם מטה ההנהלה ופורום ה14- – הם מנווטים את המערכת
על כל ענפיה, במחוברות ובערבות הדדית. תודה לכולכם.

עוד אני מבקשת להודות לכל חבריי וחברותיי, שופטי ושופטות בית המשפט העליון, אלה שפרשו ואלה המכהנים, שלצדם כיהנתי ומהם למדתי לאורך כל השנים. נעמתם לי מאוד.

תודה לכל עובדות ועובדי בית המשפט העליון – אתם נבחרת איכותית ביותר של משרתי ציבור, ואני גאה בכם. תודה למזכירה הראשית, גב' עידית מלול; לרשמת הניהולית, השופטת ד"ר קרן אזולאי; לרשמת ד"ר ליאור משאלי-שלומאי; ליו"ר ועד העובדים, מר יואב תבריזי; למנהלי המדורים; לאילת פילו ודן שחורי ולכל צוות הדוברות; למרכז להכשרה ולהשתלמות שופטים ורשמים; למחלקת קשרי החוץ; למחלקת המחקר; לצוות מוזיאון מורשת בתי המשפט; לאנשי המשמר; ותודה מיוחדת בהערכה מקרב לב לכל עובדי ועובדות לשכתי – לראשת המטה שלי, יד ימיני, עו"ד ד"ר מורן יהב, ולקודמיה בתפקיד עו"ד אורי הראל והשופט רון גולדשטיין; ליועצת המקצועית המנוסה והמסורה, עו"ד שרה יפלח; לדינה, לגילה ולרותם הנפלאות, אשר על המזכירות והלוגיסטיקה; לצוות העוזרים המשפטיים: אורי, טל, אהרן, שיר והילה; למתמחים יותם ותמר; לסטודנט גל; ולאיציק הנהג המסור.

ותודה אחרונה אך בהחלט לא בחשיבותה לדודי – אישי ורעי, לילדיי, כלותיי, ונכדיי משוש חיי – יוסי ואורית, אורי והדס, אלונה, גליה, יערה, יונתן ואריאל. תודה על היותכם, תודה על התמיכה, הגיבוי ואורך הרוח. תודה.

לסיום אני מבקשת להביא בפניכם שיר מתוך ספר השירים "שש שעת שחר" שפירסם המשורר אנדד אלדן, יליד 1924 ואיש קיבוץ בארי. הספר פורסם בשנת 2016 והוקדש לבתו לירז שנפטרה, אך בימים הכאובים האלה שעוברים אנשי בארי, על יישובי הדרום
ועל המדינה כולה, השיר פורט על כל נימי הנפש:

"עַל קִירוֹת בְּאֵרִי כָּתַבְתִּי קוֹרוֹתֶיהָ
מִמְּקוֹרוֹת וּמַעֲמַקִּים קְרוּעֵי קֹר
עֵת קָרְאוּ אֶת הַקּוֹרֶה בַּכְּאֵב וְאוֹרוֹתֶיהָ
נָפְלוּ לַעֲרָפֶל וַאֲפִלַּת לַיְלָה וִילָלָה כְּמָקוֹר
לַתְּפִלָּה כִּי נָפְלוּ יְלָדֶיהָ וְדֶלֶת נְעוּלָה
לְרַחֲמֵי שָׁמַיִם נוֹשְׁמִים שְׁמָמָה וּשְׁכוֹל
הוֹרִים לְלֹא רַחֲמִים מִי יְנַחֵם כִּי קְלָלָה
לוֹחֶשֶׁת אַל טַל וּמָטָר וּמֻתָּר לִבְכּוֹת לְמִי שֶׁיָּכוֹל
יֵשׁ שָׁעָה רוֹחֶשֶׁת חֹשֶׁךְ אַךְ יֵשׁ שַׁחַר וְהִלָּהּ

אכן, זוהי שעה רוחשת חושך, אך כפי שכותב אנדד אלדן – יש שחר והילה, ואל לנו לאבד תקווה לימים אחרים, טובים מאלה. במהלך סיורי הפרידה שערכתי בכל בתי המשפט, לפני החושך שנפל עלינו, נפרדתי מכם במסר של תקווה והענקתי לכם למזכרת סימניה שעליה נכתבו, בין היתר, מילותיו של הרב יונתן זקס ז"ל: "התקווה היא האמונה שביחד נוכל לשנות את פני הדברים לטובה". המילים הללו נושאות היום יותר מתמיד
משמעות עמוקה – הבה נעשה למען שינוי פני הדברים לטובה. הבה נשמור בכל כוחנו
על היחד.
שאו שלום, תודה וברכה,
אסתר חיות

מטעם הנשיא פוגלמן נמסרה גם איגרת:

היום אנו מציינים את פרישתה של נשיאת בית המשפט העליון, חברתי הטובה, אסתר חיות. חוק בתי המשפט קובע כי יום פרישתו של שופט יהא יום הולדתו השבעים.

ככזה, מצווה לנו החוק יום עם תמהיל רגשות מיוחד: התרגשות לרגל יום ההולדת העגול לצד צער הפרידה מחברתנו לכס השיפוט. היום תתלה הנשיאה חיות את גלימת השיפוט בפעם האחרונה, בתום למעלה מ33- שנות כהונה כשופטת, 6 שנים מתוכן כנשיאת בית המשפט העליון.

חיות החלה את דרכה כשופטת בבית משפט השלום בתל אביב בשנת 1990 ובתוך שש שנים וחצי מונתה לכהונת שופטת בפועל בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

בהינתן כישוריה הבולטים, כהונתה בבית המשפט המחוזי לא ארכה, ותוך שש שנים מונתה לכהונת שופטת בפועל בערכאה העליונה של מדינת ישראל – בית משפט זה, ובהמשך מונתה במינוי של קבע. כמי שישב בדין לצידה הן בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, הן בבית המשפט העליון, וכפי שיעידו המתדיינים לפניה במשך עשורים של שפיטה בכל הערכאות, מדובר בשופטת חריפה וחכמה, בקיאה בכל אות ובכל פסיק בתיק, ולא אחת מתמצאת בתיק אף יותר מבאי כוחם של הצדדים.

בראיון שערך ידיד נפשה זכרונו לברכה, הסופר אהרן אפלפלד, עם מינויה לנשיאות, תיאר את הקשר העמוק שבין הנשיאה חיות לבין השיפוט ואמר: "זה לא שאנחנו בוחרים במקצוע שבו אנו עוסקים. בדרך כלל, המקצוע בוחר אותנו. ומובן שיש בה תכונות רבות שמאפיינות שופטים וסופרים. חשיבה ברורה. מסודרת. חדה. ללא פקפוק"
.
ודומה כי אין דוגמה טובה יותר למקרה שבו המקצוע בחר את האדם מהנשיאה אסתר חיות.

לא אוכל, בדבריי הקצרים, לתמצת מורשת שיפוטית כה ענפה, אך פטור בלא כלום אי אפשר, ולכן אעשה כמיטב יכולתי בזמן שהוקצב לי. כשהחלה חיות את תקופתה כשופטת בבית המשפט העליון, נחשבה, ובצדק רב, כשופטת אזרחית יוצאת דופן, חדת תפישה ומדויקת.

ואכן, באותן שנים ניתן למצוא פסיקה רבה שבה הותירה חותמה בתחומי הנזיקין, המסים והקניין.

לצד פסיקה זו, פסיקותיה מהשנים האחרונות ייחרטו בדברי הימים של המשפט הישראלי. בכלל זאת, ניתן למנות, את פסק הדין בעניין חוק הפונדקאות, שבו קבעה כי הוראות החוק שמונעות מבני זוג מאותו המין ומגברים יחידים גישה להסדר הפונדקאות פוגעות פגיעה בלתי מידתית בזכות לשוויון ובזכות להורות; את פסיקתה בדבר סמכותו של המפקד הצבאי להורות על קבורה ארעית של גופות מחבלים לצרכי משא מתן; את פסק הדין שבו קבעה כי החוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון פוגע בזכות הקניין ובזכות לשוויון ולכבוד של תושבי האזור הפלסטינים – פגיעה שאינה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה; ואת פסק הדין שבו דנה בהיבטים יסודיים שנוגעים לחיפוש בחומר מחשב ובטלפונים חכמים. כל פסק דין בנוי לתלפיות, מלאכת מחשבת של משפטנות.

אך לא פחות חשוב מכך, פסיקה זו, כמו כל הפסיקה שיצאה תחת ידיה של הנשיאה חיות, וקצרה היריעה מלהכיל את הדברים, מלמדות על כשרונה לערוך את האיזון העדין שבין האינטרס הציבורי ובין זכויות האדם.

ביטוי מובהק למנהיגות השקולה והאחראית של חיות ניתן למצוא בהתנהלותה בשלושה אתגרים חריגים שההיסטוריה זימנה לפתחה. האתגר הראשון הוא הובלת המערכת המשפטית בתקופת ההתמודדות עם מגפה עולמית. לצד תפקידה הניהולי, הכריעה חיות בסוגיות משפטיות תקדימיות, ובכלל זאת, בפסק הדין בעניין בן מאיר שבו נדרשה לשאלה אם איום על בריאות הציבור מאפשר להסמיך את שירות הביטחון
8 הכללי לסייע בהתמודדות עם נגיף הקורונה; בפסק הדין בעניין שמש, שבו נבחנה השאלה אם רשאית המדינה להטיל על מגבלות על זכותם של אזרחי המדינה לצאת ולהיכנס מהארץ; ובפסק הדין בעניין אחריות לאומית שבו נדרשה לחוקתיות מגבלות על השתתפות בהפגנות לצורך מניעת התפשטות נגיף הקורונה.

פסקי דין אלה טבולים במנהיגות משפטית אמיצה, שעומדת על משמר זכויות האדם גם בעתות של משבר עמוק והיסטורי.

אתגר משפטי נוסף שזימנה ההיסטוריה לנשיאה חיות היה חוסר היציבות הפוליטית בישראל, ובכלל זאת קיומן של חמש מערכות בחירות בשלוש שנים וחצי.

במסגרת זאת נדרשה לשאלות שנוגעות ליסודות המשטר הדמוקרטי בישראל, ובהן האפשרות להטיל את הרכבת הממשלה על חבר כנסת שתלוי ועומד נגדו כתב אישום; וסמכותו של יו"ר הכנסת לסרב להעלות על סדר יומה של המליאה בחירת יו"ר קבוע לבקשת 61 חברי כנסת.

גם שנות נשיאותה האחרונות לוו במשבר שהציף שאלות משפטיות מורכבות, שחלקן עודן תלויות ועומדות לפני בית משפט זה ועל כן לא ארחיב בעניינן. אומר רק כי הנשיאה חרשה תלמים משמעותיים בתחום הביקורת השיפוטית על חוקי היסוד.

פסיקתה של חיות עיצבה את המבחנים המשפטיים בשאלה אם הכנסת, בחקיקת חוק יסוד, עשתה בעניין שפיר עמדה חיות על תפקידו המוסדי של בית 10 שימוש לרעה בסמכותה המכוננת המשפט בבחינת שאלה זו, וציינה:

"משימת זיהויה של נורמה כנורמה משפטית במדרג נורמטיבי מסוים, לרבות המדרג החוקתי, מצויה בליבת
תפקידו של בית המשפט. ]…[ סמכותו זו של בית המשפט נעוצה ביסודה בעיקרון שלטון החוק, ]…[ תפקידו של
בית המשפט בהקשר זה הוא להגן על החוקה המתגבשת מפני חדירה של נורמות, שאינן מצויות במדרג המתאים לכך, אל תוך המארג החוקתי באופן שעלול לגרום לשחיקה וזילות במעמדם של חוקי היסוד.

"תפקידו זה של בית המשפט נושא חשיבות יתרה נוכח מאפייניה הייחודיים של המערכת החוקתית-מוסדית בישראל ובהם: העובדה שבישראל הרשות המחוקקת והרשות המכוננת חד הן; העובדה שהממשלה דומיננטית
מאוד בהליכי חקיקה בישראל; וכן העובדה שחוקי היסוד ניתנים לכינון ולשינוי בקלות, שלא לומר בקלות שאינה
תקבלת על הדעת"

בפסק דינה בעניין חסון קבעה כי אף בשלב זה של המפעל בכובעה כרשות מכוננת, החוקתי הישראלי, אין ביכולתה של הכנסת לשלול בחוק יסוד את עצם היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. באותו עניין קבעה:

"הכרזת העצמאות התוותה את אופייה של המדינה כיהודית ודמוקרטית; חוקי היסוד עיגנו שני מרכיבים
אלה בזהותה של המדינה באופן מפורש; החקיקה והפסיקה חיזקו וביצרו אותם; וקורות חייה של האומה
מאז הקמתה שבו והמחישו כי זו דמותה. על כן, דומה כי אף שהמפעל החוקתי טרם הושלם, זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית אינה ניתנת לערעור"
.
הקאנון המשפטי שמותירה לנו הנשיאה חיות משתרע כאמור על כל תחומי המשפט ועל היבטים רבים בציבוריות הישראלית. מנהיגותה האחראית וגישתה המפוכחת היו סלע איתן של יציבות בימים שהיו לא אחת רצופי אי ודאות.

לצד פסיקות קאנוניות אלו, ככל שופט בבית המשפט העליון, לעתים מצאה את עצמה הנשיאה בדעת מיעוט שנתנה ביטוי לקול המיוחד והרגיש שלה.

כך למשל, בפרשת גלוטן סברה חיות כי אין להחריג את קבוצת המטפלות והמטפלים הסיעודיים מתחולת הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה. באותו עניין ציינה:

"קם ונוצר לנגד עינינו מגזר של עובדים, רובם המכריע עובדים זרים כאמור, המועסקים בארץ בתחום הסיעוד
בהיתרים כדין שהוצאו לצורך כך על ידי רשויות המדינה. בהיותם עובדים לכל דבר ועניין, אין בעיניי מקום לשלול מהם את הזכויות הבסיסיות שקבעה חקיקת המגן בהוראות קוגנטיות".

בפרשה אחרת, פרשת ליאת משה, נותרה חיות בדעת מיעוט כשקבעת כי הוראות חוק תרומת ביציות שלא מאפשרות לבנות זוג להביא ילד לעולם בדרך של הפריית ביצית מגופה של אחת והשתלתה ברחם השנייה – פוגעות פגיעה בלתי מידתית בזכויות היסוד שלהן.
.
כידוע, כשופטים אנו מוצאים את עצמנו, לא אחת, מתלבטים ומתייסרים כיצד להכריע בתיק שלפנינו, בסוגיות שהן "עולם ומלואו" עבור המתדיינים. כשופטת, חיות ביכרה כתיבה בהירה, נגישה ואנליטית, ורק לעיתים נדירות נתנה ביטוי למורכבות האנושית שמלווה פעמים רבות את עבודת השיפוט. מקרה נדיר שכזה, שבו נזדמן לי לשבת לצדה, היה פסק הדין בעניינה של הנערה שחר גרינשפן, שנפגעה בתאונת דרכים, והעתירה שהגישה נסבה על הסדר הטיעון המקל שנעשה לנהג הפוגע. העתירה נדחתה, ובפסק דינה ציינה חיות:

"דומה כי אין מי שלא התמודד במהלך שנות כהונתו כשופט עם מקרה קשה אשר בו – למרות האהדה הרבה
שעוררו אצלו טיעוניו של בעל הדין – לא נמצא לו נתיב בדין אשר יאפשר את מתן הסעד שנתבקש. ]…[ קוצר ידו של המשפט, המתגלה במקרים כגון אלה, יש בו לעתים כדי למלא את השופט היושב בדין תחושת תסכול. אך עלינו לזכור כי קוצר ידו של המשפט הוא גם קוצר ידו של השופט, וכי פריצת גדרי החוק והכללים המשפטיים שעליהם אנו אמונים יש לה מחיר"
.
לצד עשייתה השיפוטית הענפה, שכאמור הצלחתי לעמוד רק על אפס קצה, הותירה הנשיאה חיות חותם של ממש גם בכובעה כראשת הרשות השופטת, ואף בשדה פעילותה זה קצרה היריעה מלהכיל. דומה כי בראש ובראשונה יש למנות את פרויקט השידורים הישירים של דיונים בבית המשפט העליון, שיישומו החל בתקופת נשיאותה.

שידורים אלה הביאו, לראשונה, ללא תיווך, את המתרחש באולמות בית משפט זה ישירות לבתיהם של מיליוני ישראלים. עוד כחלק מהנגשת העשייה השיפוטית לציבור הישראלי השיקה את הפודקאסט "שופטים מדברים משפטים" וקידמה פרסום יזום של תקצירים לפסקי דין נבחרים. והכל כחלק מתהליכים רבים לקידום השקיפות ולהנגשת ההליך המשפטי.

בשנות כהונתה, הוקמו היכלי משפט בטבריה, בחדרה, בקצרין, בבת ים ובצפת; והורחב פרויקט בתי המשפט הקהילתיים. פורסמה שורה ארוכה של נהלי נשיאה ובהם נוהל שנועד להקל על נפגעי עבירות מין בבואם להעיד בהליך הפלילי. לצדם של מהלכים אלה, שמוכרים לציבור הישראלי, עמלה הנשיאה חיות על קידומם של תהליכים פנים ארגוניים רבים ורחבים שקידמו את הלכידות והחיבוריות במערכת בתי המשפט; כמו גם
פעולות רבות לייעול עבודת מערכת בתי המשפט.

תחת הנהגת הנשיאה חיות וחרף העומס הרב, מלאי התיקים בבית המשפט העליון הוא הנמוך ביותר מזה כשני עשורים; וזמן הטיפול הממוצע בתיק ירד לפחות משמונה חודשים. נתונים תפעוליים חיוביים אלה אינם ייחודיים לבית המשפט העליון, וקצב שמיעת התיקים עומד על למעלה ממאה אחוז בכל הערכאות ובכל סוגי התיקים.

אסתי – לפני כשש שנים ניצבת במשכן נשיאי ישראל, והושבעת כנשיאת בית המשפט העליון. בדברייך באותו מעמד, אזכרת את קודמינו, שופטי בית המשפט העליון לדורותיהם, וציינת:

"הם בנו בניין מפואר של משפט ישראלי ששמו יצא למרחוק והוא מקור גאווה בעולם כולו. כחוליה אחת
בשרשרת ארוכה ועתירת זכויות זו, אני מתפללת שאצליח בעזרת חבריי שופטי בית המשפט העליון, להוסיף ולו לבנה אחת או שתיים לבניין המפואר הזה שהקימו קודמינו ולא פחות חשוב אני מתפללת שנצליח לשמור על
המבנה הקיים לבל ייסדק ולבל ייפגע".

אם יורשה לי, לא לבנה אחת או שתיים הוספת למבנה, כי אם עמוד תווך – הן מורשת פסיקתך, הן במורשתך הניהולית. את לפיד בית המשפט העליון, שקיבלת למשמרת מחברתנו הטובה, מרים נאור ז"ל, החזקת בעוז. שמרת על זוהרו ועל אורו גם בימים של רוח ושל סערה, ואף בתקופות שהיו מי שביקשו לכבותו.

ואולם, הימים אינם כתמול שלשום, ולצערי לא נזכה לראות אותך מעבירה את הלפיד לנשיא אחרייך, כמקובל בטקס בבית נשיא המדינה. חלף זאת אני מקבל לידי – מתוך הכרת כובד המשימה – את הלפיד למשמורת זמנית. אעשה ככל שביכולתי כדי לשמר את עצמאות ויציבות המערכת ולשמור על ערכי היסוד של מדינת ישראל.

לקראת סיום דבריי, אבקש לאחל לך תקופה רגועה ושקטה יותר. אני מקווה שבתקופה זו תוכלי להשקיע יותר מזמנך באהבתך הרבה לתרבות העברית, לשירה ולספרות – אהבה ששיתפת בה גם את חבריך השופטים. משכך, נראה לי הולם לסיים במילותיה הגדולות של לאה גולדברג, בשירה, "יום חופש":

אֲנִי לוֹקַחַת יוֹם חֹפֶשׁ מִגַעְגוּעַי,
מִגִילִי, מִזְּמַנִי וּמִכֹּל הַסְּפָרִים
שֶׁבִּקְשׁוּ לְלַמְּדֵנִי עוֹלָם בִּלְשׁוֹן קַפְּדָנִים.
וְטוֹב לִי
לַחְשֹׁב וְלִשְׁאֹל וְלֹא לְחַכּוֹת לִתְשׁוּבָה.
מַה שֵׁם הָעֵץ הַזֶה? וְאֵיךְ
מְזַמְּרִים אֶת שְׁתִיקַת הַצִּפּוֹר? וּמֵאַיִן
נָשָׂא הָרוּחַ אֶת הַכּוֹכָב הַזֶה?
וְהַאִם אֲנִי אֲבוּדָה
בֵּין דְּבָרִים יְפֵי קִרְבָה?
אוֹ אוּלַי
הָרָחוֹק בְּיוֹתֵר
מֵשִׁיב נַפְשִׁי אֵלָי?

אסתי, בחודשים הקרובים תשלימי את מלאכת כתיבת פסקי הדין שנותרו על שולחנך, ותסיימי את פרק השיפוט והנשיאות בחייך. תוכלי עתה לקחת, כמילותיה של לאה גולדברג, כמה ימי חופש ולבלות במחיצתם של בני משפחתך האהובים עלייך כל כך: אמך, יהודית; בן זוגך דודי; יוסי ואורית ואורי והדס והנכדות והנכדים, משוש חייך, אלונה, גליה, יערה יונתן ואריאל.

מי כמוהם יודע עד כמה בתקופת השיפוט, ובפרט בשנות נשיאותך, העשייה למען הציבור הישראלי מילאה את כל ימייך.

ולסיום – מדינת ישראל ואזרחיה חבים לך חוב של כבוד על הנהגתך האיתנה ועל שמירה על ערכי היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אנו מוקירים לך תודה ומאחלים לך שנים רבות של בריאות טובה; שנים יפות, טובות ושקטות.