השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הסביר מדוע הוא התנגד לעסקת השבויים בהצבעה בלילה בממשלה; בין השאר הוא סבור שאסור לישראל להפקיד בין חטופים שישוחררו ואלו שלא וכי החמאס מרוויח מהעסקה ומסכן את חיילי צה"ל. דבריו של השר כפי שנמסרו לתקשורת:

תפקידה של הנהגה הוא להביט לאזרחים בעיניים ולספר להם את האמת!

האירוע שלפנינו איננו אירוע פשוט. הלב של כולנו מונח שותת דם על השולחן. חיי יקירנו תלויים מנגד. ההכרעות קשות כולן, ולא משנה איזו החלטה התקבלה.

יש יתרון במתווה שאושר אמש ולפיו נראה חלק מהילדים והנשים שנחטפו חוזרים הביתה. זה משמח מאוד ומאחד את כולנו, ויש לנו חובה מוסרית עצומה להביא לרגע הזה.

אולם, באותה נשימה יש לנו גם חובה מוסרית להחזיר את כולם(!), ואין לנו זכות ורשות להסכים לרעיון הפרדתם והחזרתם רק של חלק. ודאי שאי אפשר לקבל שבמסגרת מתווה שמשחררים את המחבלות והמחבלים הנערים שלהם לא נקבל בחזרה את כל! הנשים, הילדים, התצפיתניות וכל מי שנשאר מאחורה!

צריך לומר את האמת: מתווה שמשאיר חלק מהילדים והנשים בעזה, איננו מוסרי בעיניי, לא הגיוני ולטעמי – רחוק רחוק מכדי מיצוי! זה יכול והיה צריך להיות אחרת.

החמאס רצה את פסק הזמן הזה יותר מכל.
הוא גם רצה "להיפטר" מהנשים והילדים בשלב ראשון, מפני שאלו גרמו ללחץ בינלאומי עליו, הוא רצה לקבל בתמורה דלק, שחרור מחבלים, הפסקת פעולות צהל ואפילו איסור טיסות. את כל אלה הוא קיבל.

המתווה הוא תקדים מסוכן, שמשנה משוואה ועלול להביא אירועים נוספים. בפרט כאשר אזרחים נוספים נותרים חטופים, ועל חיילי צהל החטופים אין בכלל מו"מ.

אנחנו רואים באופן הברור ביותר איך הלחץ הצבאי מביא תוצאות. זה הזמן לעוד מאמץ, עוד הגברת לחץ לשבור את החמאס, ואפשר היה להגיע לתוצאה שונה.

הבעיה שישראל שוב שבויה בקונספציה שוב חוזרת על טעויות עבר ולמעשה סינוואר ממשיך בתוכניתו ובמקום להוריד את החמאס על הברכיים, ישראל מקבלת את תכתיביו.

אם נוסיף את העובדה שחמאס צריך את הפסקת האש הזאת כמו חמצן לנשימה, שלמעשה המתווה מעניק לחמאס זמן להתארגן מחדש, שעצירת חיילי צה"ל תוך כדי הדהירה שלהם פוגעת ומסכנת אותם, וכי המתווה שלפיו אנחנו מכניסים דלק שיודעים לאיזה ידיים הוא יגיע, וכולנו כבר למדנו: דלק = נשק, ועוד הגבלות שהסכמנו לקבל כמו אי הפעלת כטבמים דווקא בשלב כל כך קריטי, מובילים למסקנה שהמתווה הזה הוא לא נכון!

הלחץ על החמאס עצום. צהל מתקדם והם בלחץ. גם התנאים העדכניים אצלנו למחבלים בבתי הכלא מסייעים בלחץ. דווקא כעת אסור היה לעצור וזו טעות היסטורית.

ידעתי גם ידעתי שאם לא נסכים למתווה יהיה מי שיתקוף וימתח ביקורת. אני יודע שגם קידום עונש מוות למחבלים מוביל למתקפה פוליטית, אבל אני גם יודע שיש לנו אחריות היסטורית שאני כחבר קבינט וממשלה אחראי על כל הנשים והילדים שחטופים עכשיו בעזה, על כל החיילים שלנו שנמצאים שם ובכל מקום ברחבי המדינה וכן על כל האזרחים – האחריות הזאת כמו גם האחריות על כך שאסור שיהיה לנו עוד 7.10. הובילה אותנו בעוצמה יהודית להצביע נגד.

עשינו את זה לא בלי התלבטות, לא בלי ספקות ודאגות, אבל מתוך ידיעה שהנהגה צריכה לקבל החלטות קשות ולבחור בין חלופות גרועות. בעיני גרוע מאוד כל דקה שהחטופים שלנו נמצאים בעזה אבל עוד יותר גרוע שיש חטופים שימשיכו להישאר שם גם אחרי המתווה וגם גרוע מאוד שממשיכים פשוט באותה קונספציה ומביאים מתווה שלטעמי מסכן חיים של אזרחים רבים ואת שלום חיילי צה"ל.