נשיא המדינה יצחק הרצוג נאם הערב בטקס הפתיחה של מיצב "6:29" המנציח את זכרונם של הנרצחים בפסטיבל "נובה".
המיצב הוקם בביתן 1 באקספו, תל אביב, והוא משחזר את שטח מסיבת הטבע וכולל אלמנטים שנאספו והובאו מהשטח לאחר האסון: תפאורת הפסטיבל, הבמות וציוד ההגברה, המקררים המחוררים מכדורים, כלי רכב חרוכים, עמדות הבר שנורו, ציוד אישי (נעליים, חפצים אישיים) ועוד. שמו של המיצב, 6:29, על שם השעה בה הופסקה המוזיקה עם תחילת מתקפת חמאס.
המיצב ייפתח לקהל הרחב בתשלום למשך שבועיים וכל ההכנסות מהמיצב ייתרמו להנצחה, לזיכרון, לטיפול ולשיקום קהילת הנובה, ולסיוע לבני המשפחות של הנפגעים.
דברי נשיא המדינה:
"משפחות שכולות אהובות ויקרות, גיבורות וגיבורים, שורדות ושורדי הפסטיבל וכל קהילת "נובה" האהובה. נדמה לי שמאז אותה שבת שחורה משחור של השבעה באוקטובר, אין אף אדם בישראל שליבו לא מחסיר פעימה, כשהשעון מורה בדיוק על השעה 06:29 בבוקר. השעה הזו היא קו שבר בזמן, פצע פעור של עם שלם, תהום המפרידה בין העולם שקדם לה, ובין הימים, החודשים הבוערים, שאליהם נקלענו.
ימים שכולנו נאלצים להכיר בעל כורחנו, ללמוד איך לחיות בתוכם, איך למצוא מחדש את הכוח לבחור בטוב, לאחוז בחיים. מיכל ואני סיירנו קודם במיצג המרגש הזה, ראינו את הפריטים נגענו בהם – לחשוב שהם היו עם היקירים והאהובים שבאו לשמוח ולחגוג, לאהוב מוזיקה ולרקוד. המרחב המקודש הזה הפך למעין היכל זיכרון, ואנחנו מבטיחים: לא לשכוח לעולם את יופיים וטובם של אהובותינו ואהובינו, חללי השבעה באוקטובר, יום שמחת תורה.
המיצג הזה מוליך אותנו בתוכו, מבקש לתת ביטוי ולאחוז בה בעת – גם בכאב העצום על מי שהלך ומי שאבד, וגם בבחירה העיקשת להילחם ולהמשיך לשוב לחיים. מיצג שבמידה רבה מחזיק בתוכו את תמצית החיים שלנו כאן מאז השבת הנוראה ההיא ואת החתירה לחיים של דור שספג מכה איומה ועוד יקום מעפר ואפר ויצעד קדימה.
אתן, אתם, שורדות ושורדים יקרים, חיים עם המראות, עם הריחות, עם הקולות ועם האימה ועם הזכרונות. הם צרובים בלב שלכם, לופתים חזק את ההכרה, את הנפש ואת הזיכרון. ויחד אתכם, כולנו, כל עם ישראל, חווים כאב עצום, געגוע אינסופי ודאגה, מסוג שלא ידענו: דאגה לחטופות ולחטופים שלנו, שעדיין מוחזקים ביד אויב אכזר ושטני; דאגה לחיילות ולחיילים הגיבורים, הנפלאים שלנו, שמסכנים את גופם ואת נפשם למען ביטחון ישראל, למעננו. ודאגה לשלומו של הבית שלנו, האהוב, הכאוב, שאין שני לו בעולם.
שברי המסיבה וקרעי החיים עומדים כאן כעת כעדות שותקת, מצמיתה, לכל היופי האנושי העצום שאיבדנו – מיטב בני האדם. הטבח, והפצע העמוק והכואב שהוא יצר – הם נחלתו של דור שלם. דור צעיר, תם ומלא חיים, שהקרקע נשמטה תחת רגליו. דור שמבקש ריפוי, ותיקון ונחמה. דור שעלינו לתת עליו את הדעת, לתמוך בו, לחבק אותו, וללכת איתו צעד צעד, עד שיפרוס את כנפיו מחדש וכמובן, כל היקירות והיקרים שאיבדו את אהוביהם, כל בני המשפחות – ההורים והדודים, האחיות, האחים, הילדים, הנשים והגברים.
אך לא רק את הכאב אנחנו זוכרים, אלא גם את הגבורה, עוצרת הנשימה, שהתגלתה שם, בשדה הטבח. סיפורי הגבורה של אותו בוקר נורא, נותנים השראה, אומץ וכח, לדבוק בחיים, להילחם בכל כוחנו על הבית האהוב שלנו, ולהישבע: עוד תרקדו אתם – בכל רחבי הארץ. עוד תהנו ממוזיקה טובה ומרגשת בטבע. עוד נשמח, עוד נחגוג את החיים ונחיה זקופי קומה, ללא פחד בארץ שלנו.
יקיריי, המשורר אמיר אור, בשירו "שבע שורות לזריחה" מנסח ביופי רב את השבועה הזאת, שאנחנו מבקשים לומר כאן היום לעולם כולו: "ואף על פי כן החיים, ואף על פי כן אהבה. ראה עוד נראה את שער הלב נפקח אל עולם של תקווה. בשביליו שוב נפסע, על יפיו נתפלא ורוחנו צלולה ושלווה. ראה עוד נראה את הבקר עולה, את זריחת האדם הקרבה". עד כאן מילותיו, והן מעין צוואה מחייבת, נצחית, של חללי פסטיבל נובה, פסטיבל שכולו אהבה.
אני מודה ליוזמי המיצג ליוזמי הפסטיבל לכל מי שתרם למיצג המרגש והקדוש הזה אנחנו עומדים עכשיו רגע לפני חנוכה, חג הגבורה שלנו, חג האורים. והיום, אולי יותר מתמיד אנחנו יודעים בבהירות גדולה: מלחמתנו היא מלחמת האור בחושך מלחמת הטוב ברע; ולכן, אין לנו ברירה אלא לנצח. ובזכות היופי, והטוב, האומץ והרוח; ולמען האהבה – אין שום ספק שננצח. יהי זכרם של גיבורינו ואהובינו חללות וחללי פסטיבל נובה וכלל פעולות האיבה, ברוך ונצור בליבנו לעד".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו