נשיא המדינה יצחק הרצוג בטקס האזכרה לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם אינו נודע: "ברור לנו מעל לכל ספק שאין ניצחון בלי השבת החטופים – האזרחים והחיילים. החובה להשיב את כל החטופים והחטופות, החובה להילחם על חייהם, החובה להביא את החללים המוחזקים בעזה, כולל ממערכת צוק איתן, לקבר ישראל, החובה להתיר ספקות ולהיאבק על כל בדל מידע עבור המשפחות – כל אלו מוכרחים להישאר מעל לכל מחלוקת"

שר הביטחון יואב גלנט התחייב בטקס, על רקע הטענות להתמהמהות מכוונת מצד ראש הממשלה בנימין נתניהו לגבי עסקת חטופים: "מערכת הביטחון בראשותי, על כלל חלקיה מחויבת למצות כל אפשרות ונכונה לנצל כל הזדמנות כולל זו הנוכחית, להשבת החטופים אל משפחותיהם". לדברי גלנט, "המשימה עוד לא הושלמה. נמשיך ונהפוך כל אבן, לא נרפה מכל קצה חוט ולא נחמיץ אף הזדמנות להשיב הביתה, בכל דרך – במתווה הסכמי או במבצעים צבאיים את החטופות והחטופים החיים, ולהביא את חללי המערכה, אל אדמת הארץ, אל משפחותיהם".

נשיא המדינה יצחק הרצוג מניח זר בטקס לחללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע בהר הרצל. 17 במרץ 2024 (צילום: מעיין טואף/ לע"מ)

נאום הנשיא המלא:

בשבעה באוקטובר 2022, שנה בדיוק לפני השבת השחורה, פורסם פתרונה של תעלומה כאובה בת 74 שנה: תעלומת מותם של טוראי יצחק רובינשטיין, וטוראי בנימין אריה (יורק) איזנברג, שנפלו בקרבות הבלימה בקיבוץ יד מרדכי, ומקום קבורתם לא נודע במשך עשרות שנים.

עקבותיהם נעלמו במלחמת הקוממיות, עת פרץ הצבא המצרי לקיבוץ יד מרדכי, ואיזנברג, שנפצע בקרב, נישא על אלונקה בידי שני חבריו – רובינשטיין, והחובשת ליבקה שפר, שביקשו להגן עליו ולחלצו מהתופת ששטפה את הקיבוץ. כאשר המתינו יחד לחילוץ, נפלו השלושה בידי הצבא המצרי, ומאז גורלם נותר עלום.

במרוצת השנים התברר כי חברי החולייה נרצחו בידי שוביהם, והם הוכרזו כחללים שמקום קבורתם לא נודע. כעבור עשרות שנים של אי ודאות, הגיעו חוקרי יחידת אית"ן לקצה החוט הראשון – וגילו כי החובשת, ליבקה שפר, טמונה בקבר האחים בניצנים. בזכות המסקנה הזו, הצליחו החוקרים להתחקות גם אחר עקבותיהם של חבריה לחוליה, וגילו בתום בדיקה מעמיקה שהם קבורים לצידה.

המשפחות אשר חיכו עשרות שנים להתרת הספקות, קיבלו מקום מנוחה אחרונה – מנוחת עולמים – אותו יוכלו לפקוד. אני מודה למערכת הבטחון כולה, משרד הבטחון ואגף כוח אדם בצה"ל ליחידת אית"ן, לרבנות הצבאית הראשית ולכל העוסקים בדבר, על מאמציהם הבלתי פוסקים בסוגיה הבלתי פוסקת הזאת. אלוף משנה במילואים אור לנדבר, נכדו של טוראי רובינשטיין, אמר בהתרגשות, כי: "המאמצים שמושקעים לאורך שנים, כדי להביא למשפחה את בדל הידיעה האחרון על מקום קבורתו של החלל, הם המורשת והעוצמה המוסרית שלנו. זו המחויבות לדורות שהשקיעו את דמם ואת חייהם, עבור המאבק לעצמאות, ועבור ביטחונה של המדינה".

מכובדיי, כבר חודשים ארוכים שמדינת ישראל במלחמה. מלחמה שלא בחרנו בה, אבל אין צודקת ממנה: להשבת החטופים, להשבת הביטחון. כאב עצום עוטף את עמנו וארצנו בהיוודע כל אישור נוסף למותו של אזרח או חייל שנמצא שם בעזה. מקום קבורתם של רבים כל כך אינו ידוע. ברשותכן, משפחות אהובות, אני מדגיש כאן היום שוב: אנחנו נחושים לנצח במערכה הזאת, וברור לנו מעל לכל ספק שאין ניצחון בלי השבת החטופים – האזרחים והחיילים החיים, ואלה שנרצחו בידי זדים ומקום קבורתם לא נודע, אשר חובה עלינו לאתרם ולהשיבם לקבר ישראל.

המחויבות הזו שאנו מקדשים כאן היום, הצו המוסרי שלעולם לא יפסיק להורות את דרכינו: להשיב את כל בנינו ובנותינו, חיילים ואזרחים – מי לביתם, מי לקבר ישראל – בוער היום יותר מתמיד, שעה ש-134 משפחות ממתינות בחרדה ובסבל בלתי נתפסים, לשובם של יקיריהן, כשאיתן כל בית ישראל. החובה להשיב את כל החטופים והחטופות, החובה להילחם על חייהם, החובה להביא את החללים המוחזקים בעזה, כולל ממערכת צוק איתן, לקבר ישראל, החובה להתיר ספקות ולהיאבק על כל בדל מידע עבור המשפחות – כל אלו מוכרחות להישאר מעל לכל מחלוקת. כאן, מההר המקודש הזה, הר הגעגועים והדמעות, נתחייב לעשות הכול כדי לפרוע את החוב המוסרי שלנו.

יקירותיי ויקיריי, משפחות אהובות; את סיפור ההתמודדות עם נפילת בן-משפחה, שמקום קבורתו לא נודע, אנחנו מכירים במשפחתנו היטב, כחלק ממשפחת נעדרי מלחמת יום הכיפורים. תת-אלוף זוריק לב, החלל הבכיר ביותר שמקום קבורתו לא נודע – מפקד בסיס רמת דוד של חיל האוויר, שנפל במלחמת יום הכיפורים – הוא דודהּ של רעייתי מיכל. אנחנו מתרגשים מאוד שאלמנתו – טלי – ובנם – שמוליק נמצאים עימנו בטקס כאן היום ומייצגים את משפחות נעדרי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע לדורותיה. אנו מאמצים אל ליבנו אותם, ואתכם בני המשפחות היקרות והאהובות.

בניגוד למדינות רבות אחרות, לנו, בישראל, אין אנדרטה לחייל האלמוני. בכל פעם שאני מניח זר פרחים על אנדרטאות לחיילים אלמונים ברחבי העולם, כחלק מכללי הפרוטוקול המדיני והטקסי, אני חושב על הבחירה שלנו שלא לעשות זאת – בחירה שמביעה את האחריות העמוקה לא להשאיר אף אחד מאחור, לא חייל ולא אזרח, לא חי ולא מת. לזכור כי לכל איש יש שם, וכי לכל חלל צריכים להיות קבר ומצבה.

הצורך בקבר לעלות אליו, הצורך לסגור מעגל, הצורך לדלות כל בדל מידע על רגעיו האחרונים של האהוב, הם צרכים אנושיים ומהותיים כל כך, והם הכרחיים לא רק עבורכן – משפחות אהובות – אלא גם עבור החוזה הנצחי והערכי בין המדינה לבין אזרחיה.

הטקס הזה הוא אמירה ברורה – אנחנו ערבים לכן. לעולם לא תהיו לבד בכאבכן, לעולם לא תהיו לבד בחיפוש אחר יקיריכן, לעולם לא תהיו לבד במאבק להשבתם. יהי זכר חללינו שמקום קבורתם לא נודע, ברוך וצרור בליבנו לעד."

נשיא המדינה יצחק הרצוג נושא דברים בטקס לחללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע בהר הרצל. 17 במרץ 2024 (צילום: מעיין טואף/ לע"מ)

נאומו המלא של שר הביטחון:

אין משא כבד יותר ממשא השכול. משא שאינו מרפה, משא של געגועים שאין להם קץ, של כאב שלעולם לא נגמר, של חלל אשר לנצח לא יתמלא.

בחמשת החודשים האחרונים, הגיעה בשורת האיוב הנוראה אל בתיהן של מאות משפחות אשר נושאות גם הן מאז את משאו המייסר של השכול: הגעגוע לאבא שנקרא למילואים, הכמיהה לבן שנפל בקרב למול מחבלים, הכאב על מי שנחטף בידי בני עוולה, וגופתו עודנה מוחזקת בידיהם.

לדאבון ליבנו, אל התוגה המלווה את חייהן של מאות משפחות שכולות, מכל מערכות ישראל, מתווספת גם עננה מכבידה: עננת אי-הוודאות. הכמיהה לקבר, למקום של מנוחה אחרונה עבור ההורים, הילדים, האחים ובני הזוג שאינם, הכמיהה הזאת הופכת את משא השכול, לכבד ולקשה עוד יותר.

בתוך עננת אי-הוודאות, בתוך הכאב שאין לו מרפא, יש, בכל זאת, עובדה אחת, ערך אחד, אשר יש בהם שמץ של נחמה: מדינת ישראל , מדינתו של העם היהודי מקדשת את הצורך להביא לקבר ישראל כל חלל ומשקיעה משאבים אין קץ כדי לאתר את מקום הימצאם של כל נופליה להשיבם הביתה, אל משפחתם ואל ארצם.

מערכת הביטחון פועלת ללא לאות כדי לנסות ולהגיע לכל פריט מידע , אשר יסייע ויאפשר לאתר מה עלה בגורלם של החללים. המחויבות הזאת –
לא להשאיר אף אחד מאחור – נכונה למלחמה בה אנו נלחמים היום
והיא נכונה לכל מלחמות ישראל באשר הן.

קהל נכבד, בשלושה-עשר במאי ,1948 יצא גדוד 33 של חטיבת אלכסנדרוני
למבצע "מדינה" באזור כפר סבא. דב ברודר ז"ל, שהשתתף בקרב כנהג משוריין, נשלח לסייע בחיפוי על כוח אחר, ואז נקלע להיתקלות, נפגע – ונהרג. גופתו של דב לא אותרה מבין ההרוגים. דב הוגדר כחלל שמקום קבורתו לא נודע.

לפני כחצי שנה, בפתחו של חול המועד סוכות, הגיעו נציגי צה"ל אל בית משפחת ברודר ובישרו לאלמנתו של דב ז"ל: המעגל נסגר . יותר מ75- שנים לאחר נפילתו, החליף שמו של דב ברל'ה זכרו לברכה, את מקומו של הכיתוב 'אלמוני', אשר היה חקוק מאז תש"ח על קברו. שוב הוכיחה מדינת ישראל את המחויבות הערכית העמוקה: לפעול למען גיבוריה אשר נפלו על הגנת המדינה ומקום קבורתם לא נודע – גם בחלוף עשרות שנים מנפילתם.

קהל נכבד , מעל חמישה חודשים לוחמי צה"ל בסדיר ובמילואים נלחמים על הבית במלחמה הממושכת ביותר והצודקת ביותר, שידענו בכל שנות עצמאותנו. אנו מחוייבים ל מוטט את שלטון החמאס, לפרק את תשתיותיו הצבאיות והשלטוניות ולהשיב את החטופים הביתה.

זו מלחמה של נחישות לאומי ת ושל עמידה איתנה
המחייבת אחדות ושותפות של כל חלקי העם והחברה. יחד נמשיך עד להשגת הניצחון ומימוש כל המטרות. לצערנו, בסביבה בה אנו חיים מכבדים רק את החזקים, תוצאות המלחמה הזו, ישפיעו על מדינת ישראל עשרות שנים קדימה ויקבעו את מעמדנו כנגד אויבנו, אל מול ידידנו וחשוב מכל עבורנו כעם וכחברה.

גם בשעה זו, כוחות צה"ל נלחמים ברצועת עזה, בצפון, ביהודה ובשומרון.
ההישגים המרשימים של צה"ל – הם תוצאה של מסירות, הקרבה ואומץ לב של המפקדים והלוחמים. גם כאשר השגת המטרות נראית מורכבת וקשה
אנו מצליחים להגיע לתוצאות בפעולות התקפיות, במבצעים ובסי כולים.
כפי שקבענו במערכת הביטחון כבר בתחילת הדרך הלחץ הצבאי בתמרון הקרקעי – הוא המפתח ל א רק ל הישג המבצעי , אלא גם ל השבת החטופים – בדרכים מבצעיות או באמצעות משא ומתן.

משפחות יקרות, לצד 112 חטופים חיים שהושבו במתווה הסכמי ובפעילויות מבצעיות השיבו לוחמי צה"ל ואנשי השב"כ גם 11 חללים לקבר ישראל.
המשימה עוד לא הושלמה. נמשיך ונהפוך כל אבן, לא נרפה מכל קצה חוט
ולא נחמיץ אף הזדמנות להשיב הביתה, בכל דרך – במתווה הסכמי או במבצעים צבאיים את החטופות והחטופים החיים, ולהביא את חללי המערכה, אל אדמת הארץ, אל משפחותיהם.

כשם שפעלנו לכל אורך המלחמה, מערכת הביטחון בראשותי, על כלל חלקיה
מחוי בת למצות כל אפשרות ונכונה לנצל כל הזדמנות כולל זו הנוכחית,
להשבת החטופים אל משפחותיהם.

יקיריי בני המשפחות השכולות, אין בכוחן של מילים להביא איתן נחמה,
ובכל זאת – חשוב לי לומר לכם: מתוך הוקרה עמוקה למסירותם ולעוז רוחם של הנופלים, מתוך המחויבות הערכית להיות ראויים להקרבתם ולהמשיך בדרכם, נעשה כל שניתן כדי להדליק מעט אור בעלטה בה אתם שרויים. יהי זכר הנופלים ברוך ונצור בלבנו לעד.