ראש האופוזיציה יאיר לפיד מתייחס לפרסומים על המו"מ בקהיר, וקובע כי "יש עסקה על השולחן". לפיד מוסיף: "זו תהיה עסקה שלא נאהב, צריך ללחוץ על הממשלה לעשות אותה".
לפיד לכאן חדשות על העסקה המתגבשת בקהיר, בסיום עצרת למען שחרור החטופים בוושינגטון: "זו תהיה עסקה שלא נאהב, צריך ללחוץ על הממשלה לעשות אותה"@nathanguttman pic.twitter.com/yQvtfKLGST
— כאן חדשות (@kann_news) April 7, 2024
לפיד השתתף בצעדת תמיכה במשפחות החטופים בוושינגטון, ונאם בסופה. בין השאר אמר, "לא ניתן לעולם לשכוח. לא נשקוט ולא ננוח עד שהם יחזרו הביתה".
לדברי לפיד, החטופים הם "קורבנות של טרור ושל שנאה, והם קורבנות של כל מי ששותק, כל מי שמסביר לנו שיש שני צדדים לסיפור. אין. אין שני צדדים לסיפור.זה לא סיפור. אלו בני אדם אמיתיים".
לפיד הוסיף: "כל אחד מאתנו אחראי לגורלם. לאף אחד אין את הזכות לשכוח, או להעמיד פנים שזה נורמלי והחיים נמשכים. הם לא. כל אדם, כל מנהיג, כל ממשלה, צריך להיות חלק מהמאמץ להחזיר אותם".
הנאום המלא:
באנו הנה היום כדי להזכר יחד שכל מה שמובן מאליו, אינו מובן מאליו.
שמש האביב שמעלינו אינה מובנת מאליה. במקומה יכולה להיות האפלה הקודרת, המאיימת, של מנהרה מתחת לאדמה.
בני המשפחה והחברים סביבנו אינם מובנים מאליו. יכולנו להיעקר מהם, להיעלם מחייהם, לא לדעת מה עלה בגורלם במשך חודשים ארוכים.
העובדה שאנחנו שלמים ובריאים אינה מובנת מאליה. יכולנו להיות פצועים, עם שברים שאיש אינו מטפל בהם, עם חתכים שאיש אינו חובש, בלי תרופות, בלי טיפול, דועכים והולכים.
הכבוד-העצמי שלנו אינו מובן מאליו. יכולנו להיות במקום שבו מכים אותנו, שבו אנחנו נאנסים, שבו בכל רגע נתון מותר להשפיל אותנו ולענות אותנו ואיש לא יבוא לעזור לנו.
האוכל שאנחנו אוכלים אינו מובן מאליו. הוא יכול היה להתחלף ברעב מתמשך. בחצי פיתה ביום. יכולנו להיות עם תינוק בן עשרה חודשים שאף אחד לא מאכיל אותו ולהסתכל עליו בחוסר אונים עד שהוא מת.
הבטחון שאנחנו מרגישים יכול היה להיות מוחלף בפחד. לא בפחד רגיל, בפחד שהוא צורת קיום. לפחד כל הזמן. לפחד ימים ושבועות וחודשים עד שהנשמה מתרסקת והפחד הופך להיות הדבר היחיד.
באנו הנה היום כדי להגיד יש בעולם הזה אמת ושקר, יש צודק ולא צודק, יש נכון ולא נכון. החטופים בעזה הם לא כובשים, הם קורבנות. הם לא מדכאים, הם קורבנות. הם קורבנות חפים מפשע.
הם קורבנות של טרור ושל שנאה, והם קורבנות של כל מי ששותק, כל מי שמסביר לנו שיש שני צדדים לסיפור. אין. אין שני צדדים לסיפור. זה לא סיפור. אלו בני אדם אמיתיים.
זו רומי, היא בת 23. זה אלכס, הוא בן 76, בנם של שני ניצולי שואה, זה כפיר, הוא היה בן תשעה חודשים כשנחטף, הוא בן שנה ושלושה חודשים עכשיו.
אנחנו פה כי הם אנשים אמיתיים, והסבל שלהם אמיתי, והם צריכים לחזור הביתה.
כל אחד מאתנו אחראי לגורלם. לאף אחד אין את הזכות לשכוח, או להעמיד פנים שזה נורמלי והחיים נמשכים. הם לא. כל אדם, כל מנהיג, כל ממשלה, צריך להיות חלק מהמאמץ להחזיר אותם.
אנחנו לא ניתן לעולם לשכוח. לא נשקוט ולא ננוח עד שהם יחזרו הביתה. זה הדבר החשוב ביותר. זה מה שצריך היה להיות מובן מאליו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו