נשיא המדינה יצחק הרצוג נאם בטקס האזכרה הממלכתי לחללי פעולות איבה בארץ ובחו"ל בהר הרצל, ואמר כי "מתקפת 7 באוקטובר הייתה על הזכות והריבונות שלנו במולדתנו. כמו שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו – טבעי שהמעמד המקודש הזה מפגיש כאן דורות של משפחות שכולות, של שורדים – שאיבדו את אהוביהם במתקפות טרור רצחניות, במאבק המתמשך על קיומנו פה".

לדבריו, "השיקום לא עוסק רק בעתיד ובניינו, אלא בתיקון ההווה. הוא לא יהיה שלם עד שישובו כל החטופים. עלינו להשיב הביתה את כולם. זה צעד הכרחי בתהליכי התיקון והצמיחה של כולנו".

מדבריו:

"אנחנו נפגשים היום כשליבנו מוצף, מצולק ומזועזע. אנחנו נפגשים כשאנחנו עדיין רחוקים מלעכל, מלהבין, מלהביע במילים, את עול הכאב שאנחנו נושאים מאז השבעה באוקטובר.

"האוויר של הר הרצל בחודש אייר לא דומה לאוויר בשום מקום אחר בעולם. אוויר סמיך, כבד מנשוא, עשוי תמהיל מדויק של ריח עצים ירוקי-עד, דמעות, אבק שריפה ופרחים. זהו שילוב בלתי-אפשרי של מוות וחיים, של כאב ואהבה, של געגוע ויגון עצום ומולם – גאווה בבניין הלאומי שבנינו.

"את האוויר הזה, אתם, בני ובנות המשפחות ששכלו את יקיריהם – בפעולות הטרור הרודפות אותנו משחר שיבתנו לציון – נושאים בראות ובלב לאורך כל השנה, כל יום, כל דקה. ומדי שנה בשנה, ביום הקדוש הזה גם אנחנו מתאספים וניצבים אתכם כאן, לנשום את אוויר הר הרצל יחד. כתפינו שחוחות מכבד העצב הנורא; ובה בעת – גווינו זקופים מהזכות להיות חלק מעם כזה; עם שאלו הם בניו ובנותיו.

"השנה, במתקפת הטרור הרצחנית ביותר מאז תקומתנו בארצנו, נלקחו מאיתנו באכזריות מפלצתית משפחות שלמות. מאות רבות של ילדות וילדים, צעירות וצעירים, קשישים וקשישות, אימהות ואבות, נערים, נערות, יפים, טובים, חיים כל כך, מאמונות, אומות, אורחות חיים ותפיסות עולם שונות ומגוונות.

"וכפי שאמרתי אמש בכותל – ברוח תפילת "וּנְתַנֶּה תּוֹקֶף" שנאמרה ימים ספורים לפני אותו אסון נורא בשמחת תורה, אנחנו מעלים את זכר הנופלים האהובים שנרצחו ונטבחו: מי בפתח ביתו, ומי בממ"ד, מי בחממה ומי ברחובה של עיר, מי בתחנת האוטובוס ומי בתחנת המשטרה, מי במכונית ומי במיגונית, מי בשבילי הקיבוץ, ומי במסיבה, מי במרכז הקניות, ומי במרעה, מי בשריפה ובחנק, ומי בטילים וברקטות הרצחניות מי במנהרות, ומי במסתור.

"נמצאים איתנו כאן נציגי משפחות שאיבדו את יקיריהן בפעולות טרור ואיבה שונות. בשבעה באוקטובר, במסיבת הנובה, איבדנו מאות צעירים וצעירות, באירוע אחד נורא, שמסמל את התהום בין אהבת חיים לשנאה ומפלצתיות. פנים רבות כל כך לאכזריות ולכאב, שלקחו מאיתנו את בנינו ובנותינו, אחינו ואחיותינו, אהובינו כולם.

"מתקפת השבעה באוקטובר הייתה מתקפה על הזכות והריבונות שלנו במולדתנו ובמדינתנו האחת והיחידה – ישראל. וכמו שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו – אך טבעי שהמעמד המקודש הזה מפגיש כאן דורות של משפחות שכולות, דורות של שורדים – מכל גווני הפסיפס הישראלי – שאיבדו כולם את שאהבה נפשם במתקפות טרור רצחניות, במאבק המתמשך, החורך את הלב, על קיומנו הריבוני פה – בארץ חמדת אבות.

"בנשימה אחת, ביום הזיכרון הזה, אנחנו מתאבלים על חללי השבעה באוקטובר והמערכה שבאה בעקבותיו – בדרום, בצפון, ביהודה ושומרון, בירושלים ובכל רחבי הארץ; וכן על חללי פעולות האיבה כולם, מראשית ימי היישוב היהודי ועד ימינו. מערבים עצב בעצב, דמעות בדמעות.

"משפחות אהובות ויקרות. במקום שבו אתן עומדות לא יכול לעמוד איש. אף אחד לא יוכל באמת להבין את גודל החלל שנפער בכן. אני מתפלל, מדי יום, שנהיה ראויים כפרטים וכחברה, לקורבן העצום שלכן. התפקיד שלנו, של עם ישראל כולו, הוא לתמוך בכן, ולהעניק מעטפת איתנה לתהליכי ההתמודדות שלכן, כל אחת לפי דרכה וצרכיה. זה נכון כמובן גם לחובה המוסרית העמוקה כלפי שורדי פעולות האיבה והטרור וכל מי שנפגע מהן בגוף ובנפש, וזקוק לתמיכה, לסיוע, ללווי, למשאבים, לידע ולדאגה של כולנו כדי לנסות להשתקם ולשוב לחיים.

"השיקום הזה, הנחוץ גם לכולנו – כעם וכמדינה, לא עוסק רק בהסתכלות על העתיד ובניינו, אלא אף בתיקון ההווה. וההווה שלנו לא יהיה שלם, ומזור לא יבוא לליבנו ולנפשנו, עד שישובו כל החטופים – אחינו ואחיותינו האהובים, הנתונים בצרה ובשביה. עלינו להשיב הביתה את כולם: אזרחים וחיילים, אלה שבחיים, ואלה שאנחנו מחויבים להביא לקבר ישראל. השבתם היא צעד הכרחי בתהליכי התיקון והצמיחה של כולנו – של אזרחי ישראל כולם – הנושאים את החטופים והחטופות על לוח לבם, בכל מקום שאליו נלך".